#יהודה

[ace-hell]

Antisemite antizionists PP freaks: "GO BACK WHERE YOU CAME FROM!!"

my honest reaction:

#womp womp #israel #jumbler #free israel from terrorism #from the river to the sea yall can suck my d #am israel hai #jewish #jews #Pallywood #Ancient judea #jews are indigenous #Torah #עם ישראל חי #ישראבלר #יהודה #Palestine is an insult stop insulting my land #Free israel from leftist bigots #leave israel alone #leave jews alone #Jewish lion #magen david

[bocadosdefilosofia]

«El primer hacedor es el principio de las cosas; lo que es principio de las cosas tiene lo opuesto en el extremo de ellas; luego el primer hacedor tiene un extremo que le es opuesto; ahora antepondré ésta y añadiré: La substancia que sostiene los predicamentos es lo extremo de las cosas; luego la substancia que sostiene los predicamentos es lo extremo opuesto al primer hacedor; ahora antepondré ésta y añadiré: Lo que es postrero frente a lo primero tiene un medio entre ellos; luego entre la substancia que sostiene los predicamentos y el primer hacedor hay un medio.»

Shelomó Ibn Gabirol: La fuente de la vida. Ríopiedras Ediciones, pág. 112. Barcelona, 1987.

TGO

@bocadosdefilosofia

@dias-de-la-ira-1

#shelomó ibn gabirol #ibn gabirol #salomón ibn gabirol #שלמה בן יהודה אבן גבירול‎ #shelomó ben yehudá ibn gabirol #سليمان بن يحيى بن جبيرول #sulaymán ibn yaḥya ibn Ŷabirul #avicebrol #avicebrón #la fuente de la vida #neoplatonismo #filosofía judía #hacedor #primer principio #principio de las cosas #iextremo #opuesto #oposiciòn #filosofía hispano-árabe #filosofía andalusí #filosofía española #filosofía en el al-andalus #substancia #sustancia #predicamentos #filosofía medieval #sefarad #judaismo #teo gómez otero #monumento dedicado a Ibn gabirol

[mexashepot]

זוט עני

#הוא היה יהודי מהגליל בפרובינקיית יהודה #כל דבר אחר הוא הכחשת ההיסטוריה ובור ואנטישמי בטירוף #לא מאמינה שאתם גורמים לי לאיכפתיות כלפי דמות דתית נוצרית נו באמת

[ooooo5us]

יהודה אטלס, מתוך "ילדים של אף אחד": סודו של אבא מפורסם...

View On WordPress

#יהודה אטלס

[hoshvilim]

מעיינות אלונים*

View On WordPress

#אלונים #באר אבא #באר טבעון #ביר א-סמנדורה #חרבת חזין #חרבת קשט #מקווה רבי יהודה הנשיא #עין אורן #עין חזין #עין שורשים #עין שרקרק #שביל יזרעאל

[matan4il]

Hi friend! I was wondering if you had any favorite Israeli/Hebrew children's books! Also any fave Israeli musicians??

Hello, my lovely! :D How are you?

Ooooh, do I! Man, you're gonna regret asking me this. XD Sorry, not sorry... So shall we start with Israeli/Hebrew kids' books?

Anything by Yehuda Atlas (יהודה אטלס), but especially And That Kid is Me (והילד הזה הוא אני). Short humorous stories, written in rhymes, perfectly capturing how baffling the world can be for a kid, and how silly adults can seem, or just what things can sometimes feel like for a child. It's one of those books that work, funny and essential, 'coz it's so true. He just gets kids.

Another one that I love, and am probably one of the few Israeli kids who even know this book, is Siamina and the Cats of Yemin Moshe (סיאמינה והחתולים של ימין משה) by Holocaust survivor Uri Orlev (אורי אורלב. He's more well known for his books about that period of time, which are also highly recommended, but I only dared read them when I was older). Jerusalem is known for its many stray cats, and the book is a love fest for cats and Jerusalem, with some historical sites becoming in the book the "homes" of the cats.

David Gershtein, who crafted the engravings for the book, is a pretty popular Israeli artist, and you can find some of his creations all over the country, and even entire shops dedicated to his works.

Last one ('coz I don't wanna burden you too much, but lemme know if you want more recs!) that I really loved as a kid, was Yael's House (הבית של יעל) by Miriam Rot (מרים רות). It was about a girl who has a home, but she wants a house that would be all her own. She tries all sorts of solutions, including taking over the space under the kitchen table... Not gonna lie, as a kid I was inspired to follow in her footsteps, but my parents were not impressed.

Now, as for Israeli musicians! You have stumbled onto dangerous ground, my friend, since I'm a music addict, and in love with the Hebrew language, so songs in Hebrew are something I can go on about for freaking years...

I'll share with you the link to two unlisted playlists that I made on YouTube. One is of some of my fave Israeli songs (though I started it years ago, so sadly, I see some vids have been deleted or made private, and there are literally hundreds of songs on the list, meaning I'm not sure which ones are missing), but also with a few thrown in 'coz I think they're good for people who wanna know Israeli culture and popular Israeli songs, and the other is one that I started making with songs connected in different ways to the current war we're in. They're not all faves, but I thought they capture a moment in time, so I wanted to have them grouped together. I'm actually not done with either list, the latter I really just started not that long ago, so you can expect them to grow.

If we're talking specific Israeli musicians, I find it hard to answer, I think almost every singer or songwriter has at least one good song to offer, and likewise whenever I wanna name one, I feel like adding, "Except for this song... and that one..." No musician is great all the time. But I guess some of my faves (where I like more songs than I don't) include Ivri Lider, Berry Sakharof, Yehuda Poliker, Ran Danker, Harel Ska'at, Chanan ben Ari, Narkis, Eliad, Amir Dadon, Avraham Tal, Marina Maximilian, Achinoam Nini (Noa), Sheila Ferber, Gilad Segev, Ofra Chaza, Meni Berger, Yardena Arazi, Natan Goshen, Keren Peles, Izhar Ashdot, Nurit Galron, and the bands Beit Ha'bubot, Ha'Yehudim, Metropolin, Ethnix, Mashina and Synergia.

I was thinking I should add at least one of these vids to my reply, and for whatever reason, the one that started playing itself in my head (where there is always music) was a song first released in 1993, אדמה חמה (Hot Earth) by Shlomo Gronich and the Shva Choir (Sheba is the English pronunciation of Shva). I love this song, I think the vid was very cool for its time, and I'm still never gonna forgive the MTV viewers who gave it last place in a video music awards. The song incorporates Hebrew and Amharic, both Semitic languages, the latter being the language spoken by Ethiopian Jews. You can actually listen to the whole special album (inspired by the story of the Ethiopian Jewish community's journey to Israel) here.

But just for the fun of throwing in a gay themed song as well, here's התשמע קולי (Will You Hear My Voice), a love poem for a man, originally written by an Israeli poet called Rachel (full name: Rachel Bluwstein Sela), but it's performed here by only men, and no one changed the pronouns, which makes it a mlm song to me. It's so pretty and sad (Rachel is believed to have written the poem to a former lover, a man she even thought at one point she would marry, but WWI tears them apart and they never meet again. She wrote this poem, after getting the news that she's terminally ill), it fills my soul at the same time as it tugs on my heart.

I hope this helps! Sending so much love! xoxox

#ask #gingerpolyglot #israeli #israel #music #hebrew music #israeli music #israeli books #hebrew books #jewish #hebrew #jumblr #frumblr #fandom love

[homochadensistm]

ראיתי תגובות שלך בנוגע להאם מה שקורה בגדה זה אפרטהייד או לא, ולדעתי זה לחלוטין כן. הסכמי אוסלו יצרו בנטוסטאנים של שטחי איי בי וסי כאשר על שטחי איי שולט שלטון בובות שתלוי בנו. בשטחי בי וסי יש לך שתי מערכות חוק לשתי אוכלוסיות שונות. זה די זועק אפרטהייד. יצאו 2 דו"חות של האו"ם ב-2022 או ב-2021 אאל"ט על כך שיש אפרטהייד. הדו"ח הראשון היה מוטה לחלוטין ומי שכתבו אותו היו אנשים שמבחינתם עצם הקיום של מדינת ישראל הוא אפרטהייד. את המסקנה של הדו"ח השני דווקא קיבלתי: לאחר כל כך הרבה שנים של שלטון צבאי בגדה, כל עוד ישראל לא הולכת להסכם מדיני, נראה שהמצב די קבוע והגיע לכדי אפרטהייד. ישראל דה-פקטו שולטת על כל השטח ולכן זה לא באמת משנה אם רק בגדה יש אפרטהייד או שמא בכל השטח, האפרטהייד קיים. בניגוד למערביים שמאלנים, אני לא חושב שהאפרטהייד הזה נובע מאיזו גזענות, למרות שיש לך פלג משמעותי בציונות הדתית שעבורו זה אכן עניין של עליונות יהודית, אבל הוא בכ"ז קיים. ד"ר ארנון טוען שגם אם אין דה-יורה אפרטהייד, דה-פקטו הוא מתקיים. השלטון הצבאי בגדה הוא לא רק שלטון צבאי, הוא גם סיפוח דה-פקטו. יש לך מע' חוק שונה לחלוטין למתנחלים לעומת הפלסטינים. זה כואב, זה קיים, וזה יהיה כתם מוסרי של ישראלים שנים רבות, אבל אין טעם להתכחש לזה.

נסכים שלא להסכים. ישראל לא עונה על הדרישות היבשות של מה שהוגדר כ'אפרטהייד' (שאגב אין לו הגדרה אחת מקובלת אוניברסאלית פרט לסיטואציה הספציפית שהייתה קיימת בד.אפריקה, וגם בקריטריונים האלה ישראל לא עומדת), כאשר הבסיסית ביותר היא שליטה על אוכלוסיה בתוך המדינה עצמה. ישראל לא "שולטת" על שטחי A ו-B ולקרוא למה שהולך שם "משטר בובות" זה ממש רחוק מהמציאות. השלטון של הרש"פ מונע מאינטרסים שלה בלבד, זה שהיא מוגבלת מצד אחד ע"י ישראל ומצדה השני ע"י ירדן לא הופך אותה לכפופה לאף אחת מהן, וזה שהיא מונהגת עי אנשים מושחתים שלא מעניין אותם מה קורה עם האזרחים שלהם לא הופך את אותה מנהיגות למבצעת הצללים של ישראל, ההפך המוחלט קורה במציאות בשטח. ישראל מנהיגה כיבוש צבאי בשטחי יהודה ושומרון, ולטרמינולוגיה הזו יש הגדרה קונקרטית שאנחנו עונים על כל הקריטריונים שלה, וכך צריך לקרוא לזה. האום הוא גוף פוליטי אינטרסנטי שהאינטרסים שלו נקבעים לפי המדינות שיושבות בראשו, אין מה לייחס משמעות לדוחות כאלה או אחרים שהוא מפרסם על מדינה כזו או אחרת, בין אם הם חיוביים או שליליים, זה שקול לדיווחים מצהובון.

#ישראל #ישראבלר #עברית

[pat-lechem]

"הייתי בא ומציג לו מבצע. אם זה היה מבצע פשוט, הוא היה מאשר בקולו. אם זה היה מבצע שיכול להסתבך, הוא היה שותק, או מנענע בראשו. קדימה, אחורה, למעלה, למטה. הייתי שואל אותו, אדוני ראש הממשלה, אתה מנענע בראש, מה זה אומר, שאתה מאשר? אני צריך לדעת. הוא ידע שהשיחה מוקלטת ולא רצה להשאיר הקלטה שבה הוא מאשר מבצע שיכול להסתבך. ביקשתי ממנו מקרא של נענועי ראש, כדי שאוכל להבין. ביקשתי שידבר בקול. הוא היה מתחמק. ניסה להגיד לי 'תשב על זה עם המזכ"ץ', אבל לא הסכמתי. לפעמים אפילו רמז לי לא לעדכן אותו. רק בדיעבד. לא הסכמתי."

"פיתחתי שיטה מיוחדת: כשרציתי להעביר מבצע מסוים אצלו, הייתי מביא איתי פורום רחב, גם של הלוחמים עצמם. מול הרבה אנשים, הוא היה מאשר, בגלל הפאסון. אותי זה זעזע. תחשוב על לוחמי המוסד, שיוצאים למבצע כזה ויודעים שראש הממשלה לא השאיר הודעה מוקלטת ולא אישר בקולו. אם זה יצליח, הוא ייקח את הקרדיט. אם זה ייכשל, אז זה לא באשמתו".

"כשהייתי מציג לו מבצע, ידעתי מה הולך לקרות", סיפר לי פעם, "אני אוהב פלאפל. אחרי פגישות אצל ראש הממשלה הייתי עוצר באבו גוש ואוכל פלאפל. אבל היו פעמים שנסעתי לשוק מחנה יהודה ואכלתי שם, כי ידעתי שהמבצע שהרגע הוא אישר, מפחיד אותו והוא תכף יתקשר ויקרא לי בחזרה. פגעתי בול בכל הפעמים. הוא באמת היה מתקשר, מחזיר אותי ללשכה, והכל היה מתחיל מההתחלה".

#ישראל #טאמבלר ישראלי #ישראבלר

[kemetic-dreams]

The term Judaism derives from Iudaismus, a Latinized form of the Ancient Greek Ioudaismos (Ἰουδαϊσμός) (from the verb ἰουδαΐζειν, "to side with or imitate the [Judeans]"). Its ultimate source was the Hebrew יהודה, Yehudah, "Judah", which is also the source of the Hebrew term for Judaism: יַהֲדוּת, Yahadut.

The term Ἰουδαϊσμός first appears in the Hellenistic Greek book of 2 Maccabees in the 2nd century BCE (i.e. 2 Maccabees 2:21, 8:1 and 14:38) . 

In the context of the age and period it meant "seeking or forming part of a cultural entity" and it resembled its antonym hellenismos, a word that signified a people's submission to Hellenic (Greek) cultural norms. The conflict between iudaismos and hellenismos lay behind the Maccabean revolt and hence the invention of the term iudaismos.

#kemetic dreams #hellen #jews #Yehudah #Yahadut #Hellenistic Greek #ancient greek #european #colonization #colonialism

[ani-lo-daredevil]

קיצר אריק עובר ליד הכנסת והוא כל כך עצבני על כל הפוליטיקאים המפגרים שהוא דופק לכולם את המכוניות הורס להם תמנוע 😗 ואז הוא וצארלס הולכים למחנה יהודה והם אוכלים פאלפל עם מזלגות כי הם זקנים עם קלאסה ולא מבינים פיתה ❤

שני אסקים ברצף על מגנטו אוכל פלאפל ואני לא מתלוננת. מצרפת אותם לברוס ויין ו-ווילסון פיסק ברשימת הדמויות קומיקס שאוכלות אוכל ידיים עם סכין ומזלג

מסכן צ'ארלס בירושלים זה בטח מזעזע עם הכיסא

#אם יש משתמשי כיסאות גלגלים בקהל שיוכלו להאיר את הנושא זה יהיה מבורך #עברית #ישראבלר #ישראל #מגנטו #עלילות מגנטו במדינת ישראל #ירושלים #jerusalem #magneto #israel #קראתי את זה תמונע ולא ת'מנוע אני שונאת להיות סטודנטית לאומנויות לפעמים #ask

[yefenof]

Project Ben-Yehuda strives to digitally conserve the treasures of Hebrew literature, creating an online library of Hebrew works that are available to the public

#literature #poetry #and a lot more #hebrew #jewish #history

[feet2eat]

אפשר של יהודה בוחבוט?

הוא לא מראה את הרגליים שלו בתמונות, אבל יש לו גוף מדהים ומצאתי גם תמונה שלו לפני שהוא התחיל להתאמן. אני אוהב את השערות על החזה, חבל שהוא הוריד

yuda_buhbut

[lo-ganavnu-klum]

"כינויי נאו (neo pronouns לא דעת) זה פשוט מילים מומצאות"

אליעזר בן יהודה, המכונה גם בתור "מחיה השפה העברית":

#טאמבלר ישראל #ישראבלר #טאמבלר ישראלי #לטהב #עברית

[anaelllllla]

‏בכל יום שיבוא

"בהיותי בן שלושים לכוח תשש כוחי, ישבתי משתומם ומחשבותיי תמהים. כי עבר קציר, כלה קיץ ואנחנו לא נושענו. רפואה לא עלתה למחלתינו. אין מזור לבשרנו, ולא עלתה ארוכה למכתנו... וכלו כל הקיצים ועדיין בן דוד לא בא... ואתנה את פניי לחקור ולדעת מה זה ועל מה נתארך קיצינו וגלותינו", כך פתח הרב חיים ויטאל את הקדמתו לספר "עץ חיים" מאת מורו האר"י הקדוש.

הרב ויטאל שם לו למטרה לחקור על מה ולמה מתעכבת הגאולה והמשיח מתמהמה לבוא. "משיח", הסבירו המקובלים, הוא כוח שמתפשט ונמשך דרך אנשים מיוחדים או דור מיוחד, ולאורו מתגלה תוכנית הבריאה ומטרתה. זהו כוח המסוגל להעלות אדם, עם ואפילו את כל העולם, לדרגה שבה הם יכולים להרגיש ולהבין את הבורא, את הכוח העליון שברא ומחזיק את כל הבריאה.

יש שני סוגי משיח, שני סוגי כוחות: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. משיח בן יוסף הוא כוח המכין את הציבור לגילוי משיח בן דוד שבדורו אנחנו עומדים: חזרנו ארצה מגלות ארוכה, הקמנו את מדינת ישראל, ונותר לנו רק להתחיל להתקיים כעם מחובר שמיישם את חוקי המשיח - חוקי הקשר הרוחני בינינו, שהעיקרי בהם הוא "ואהבת לרעך כמוך". אז יבוא משיח בן דוד ומלכות ישראל תתפשט בכל העולם, וכולם ידעו, ירגישו ויתחברו לקיום חוקי המשיח בשלמות.

הציפייה לביאת המשיח היא שתזמין ותמשוך את כוחו להתגלות בינינו כבר עכשיו, וכל המקובלים הגדולים ציפו לזמנים האלו. חכמת הקבלה עצמה היא חכמתו של משיח. היא מלמדת את השיטה לגילוי הבורא לכל הנבראים באופן בהיר וקרוב אל הלב, לכן התגלותה נקשרת בכתובים בגילוי המשיח. כמו שכתב הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם": "מפני שהדור ראוי לכך, שהוא הדור האחרון, העומד על סף הגאולה השלמה, לפיכך הוא כדאי להתחלה של שמיעת קול שופרו של משיח, שהוא סוד גילוי נסתרות". זה דורנו.

https://x.com/laitman_co_il/status/1758455526923366866?t=B5RphtjqmS8wCUJ1PmJNbA&s=09

#michael laitman #ישראל #עברית #טאמבלר ישראלי #טאמבלר עברי #ישראבלר #ישראלים #ישראלבלר

[evilidiottierdcat]

פרו פלסטינים:

"Palestine always been Palestinen, the zoinsit are trying to wash your brain and change the history!"

גם כן פרו פלסטינים:

חיחי ישו היה פלסטיני (הוא ליטרלי היה יהודי משבט יהודה אבל בסדר, אגב הרומאים לא נתנו ליהודה את השם פלסטין עד בערך 30 שנה אחרי מות ישו)

הערבים היו פה קודם! (לא הם לא מאמי, שיהיו עדויות אריכאולוגית שהייתם לפני 3000 שנה אז נדבר)

ישראל זה שם שהציונים נתנו לפלסטין! (מאמי, לפני שקראו לנו יהודים קראו לנו בני ישראל, למה? כי אנחנו מישראל.), חשוב לציין אגב שפלסטין זה בכלל שם שעבר הרבה גילגולים מפלשיתנה שזה שם שהרומאים (כובשים) נתנו לאזור כידי למחוק את הזהות היהודית שלו

לפני 1948 לא היו פה יהודים! (ראו גם: היה שלום לפני שהציונים באו ב48), לא היה פה יהודים? מה עם סבתא רבתא שלי? שהייתה חלק מבית פלאי, אחת המשפחות החשובות בקהילה היהודית בארץ לפני קום המדינה? ואבא שלה? שנרצח בשנת 1929 בטבח בחברון? או העדויות ההיסטוריות ליהודים שתמיד חיו פה? המכבים? ממלכת ישראל? ממלכת יהודה? על הזין הלא קיים שלי לא היו פה יהודים לפני 48

קיצר, מי שמזלף פה היסטוריה זה לא אנחנו, זה אתם.

אי אפשר לדעת את ההיסטוריה של המקום הזה ולא להכיר בעובדה שמדינת ישראל שייכת ליהודים. זה הבית שלנו. והוא היה הבית שלנו מעל ל3000 שנה. אנחנו לא הכובשים שמנסים לשנות את ההיסטוריה. זה אתם.

#ישראבלר #i/p #היסטוריה #עובדות #history #טאמבלר ישראלי #jumblr

[rabash-maamarim]

מהו מבול מים, בעבודה

תשמ"ט - מאמר ד' 1989 - מאמר 4

בזה"ק נח (דף נ"ד, ובהסולם אות קמ"ח) מפרש את הכתוב, "ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ". וזה לשונו, "רבי יהודה פתח, המה מי מריבה, אשר רבו בני ישראל. ושואל, וכי במקום אחר לא רבו בני ישראל את ה'. ומשיב, אלא אלו היו מי מריבה ודאי, שנתנו כח וגבורה לבעל הדין להתחזק. משום שיש מים מתוקים, ויש מים מרורים. שהוא סוד הקדושה והלעומת דקו ימין. ויש מים צלולים, ויש מים עכורים. שהוא סוד הקדושה, והלעומת של קו שמאל. יש מים שלום, ויש מי מריבה. שהוא סוד הקדושה, והלעומת של קו האמצעי. ועל כן אומר הכתוב, המה מי מריבה, אשר רבו בני ישראל את ה', להורות שהוא הלעומת של קו אמצעי, כי המשיכו עליהם את מי, שלא היו צריכים להמשיך, דהיינו הלעומת הנקרא מי מריבה, ונטמאו בו. וזה שאומר ויקדש בם".

ויש להבין את ענין ג' מיני מים, שאומר, שהם נגד ג' קוים. מהו הענין בדרך העבודה. בטח שהזה"ק מדבר ממדרגות עליונות, ששם שייך ענין ג' מיני שפע, המתגלים בג' אופנים. ומה יש לנו ללמוד מזה בדרך העבודה.

קודם כל אנו צריכים לדעת, מה זה "מבול מים" בעבודה, שהמבול הזה היה המחבל, אשר "וימח את כל היקום". ידוע, שבזמן שהאדם מתחיל לעבוד בעבודה דלהשפיע, אז הגוף טוען, מה העבודה הזאת לכם, איזה הגיון יש בזה, שאתה לא רוצה לעבוד לתועלת עצמך, הלא אתה צריך לדאוג, שאתה תהנה מהחיים, ולהשפיע נקרא, שאתה תעבוד לא בשבילך. איזה תועלת תצמח לך מזה שאתה עובד, שהבורא יהנה, מזה שאתה מקיים את התורה ומצות שלו, אשר צוה לנו ע"י משה רבינו עליו השלום. האם יתן לך שכר תמורת עבודתך, כלומר שאתה מתייגע בתורה ומצות.

על זה אתה עונה לי, שאתה רוצה לעבוד בלי שכר. איך אפשר להבין דבר כזה, לעבוד בלי שכר. הלא הוא נגד ההגיון. הלא הטבע שבו נולדנו, הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, ואם אנו מתייגעים באיזה דבר, בטח שאנחנו מקבלים הנאה ותענוג תמורת היגיעה. אם כן הרי זהו נגד הטבע שלנו. וזה נקרא "טענת מה".

אולם יש עוד טענה, שהגוף מתנגד לעבודת ה', בזמן שהאדם אומר להגוף, שאנו צריכים להאמין בה', שהוא המשגיח ומנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. אז בא להאדם הגוף, וטוען טענת פרעה, שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", כלומר, שקשה לו להאמין בה'. זאת אומרת, שהוא אומר, שהוא מסוגל לעבוד לתועלת ה', אבל בתנאי, שאם הוא היה מרגיש את גדלות ה', היה מבין, שכדאי לעבוד בשבילו.

כמו שאנו רואים בגשמיות, שאם בא איזה גדול, שיש הרבה אנשים שקבעו שהוא גדול, והשכל מחייב, כדעת אלו, שאמרו שהוא גדול, בטח כמו בגשמיות האדם מסוגל לעבוד ולשמש את הגדול, בטח אם היתה לו הרגשה כזו בגדלות ה', היה גם כן יכול לעבוד ולשמש את ה'. מה שאין כן לגבי הבורא, אין לנו הרגשה כזאת, אלא, כמו שרואים, הוא בבחינת "שכינתא בגלותא", ואין שום הרגשה בגדלות ה'. אם כן איך הוא יכול לבטל את תועלת עצמו בפני תועלת ה'.

לכן ב' אלה, היינו "מי ומה", כשהם מתחברים, נעשה צירוף מים, שזהו מה שכתוב "המבול מים על הארץ", שעל ידיהם מתו. כלומר, שכל בחינת הרוחניות, הנקראת חיים, נאבדה בגלל המים הנ"ל, שהם ב' השאלות, מי ומה. פרחו מהם רוח החיים דקדושה ונשארו מתים. כמו שכתוב "רשעים בחייהם נקראים מתים". וזה נקרא מי המבול בעבודה, שבגלל המים האלה מתו בעבודה, ולא היו יכולים להמשיך בעבודת ה', מסיבת הטענות של מה ומי, כנ"ל.

וזה שכתוב בזה"ק (נח דף ע"א ובהסולם אות רבי) וזה לשונו, "אמר רבי יוסי, ראה את מלאך המות, שהיה בא עם מי המבול, ועל כן נכנס אל התיבה. כלומר שהמחבל, שהוא מלאך המות, הוא בתוך הטענות של מה ומי. כנ"ל".

וענין הצלת התיבה מהמבול, בעבודה, הוא, היות שיש ענין למעלה מהדעת, שהוא בחינה, שהוא רוצה ללכת בעינים עצומות. כלומר, אף על פי שההגיון והחוש אינם מבינים, את מה שאומרים לנו חז"ל. אבל הם מקבלים עליהם את אמונת חכמים, ואומרים, שמוטל עלינו לקבל על עצמנו אמונת חכמים. כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ובלי אמונה, אין שום דבר להשיג ברוחניות.

ובחינה זו נקראת בחינת בינה, שהיא בחינת חסדים מכוסים, שהיא נקראת בחינת "כי חפץ חסד". שפירושו, אין הוא רוצה שום דבר להבין, ועל כל דבר הוא אומר, בטח שזהו חסד של הקב"ה, שעושה עמו. והגם שהוא לא רואה את החסדים שה' עושה עמו ועם כל העולם, מכל מקום הוא מאמין, שהקב"ה מנהיג את עולמו בהשגחה פרטית של טוב ומטיב, כמו שכתוב, "והכל מאמינים שהוא טוב לכל, הטוב ומטיב לרעים ולטובים".

וזהו חסדים מכוסים, כלומר, הגם שאינו רואה שזה יהיה חסדים, מכל מקום הוא מאמין למעלה מהדעת, ואומר "עינים להם ולא יראו". וזה נקרא בחינת "תיבה", שמי שנכנס לבחינת חסדים מכוסים, ומקבל הכל למעלה מהדעת, במקום זה אין שום שליטה להס"א, כי כל השאלות, מה שהס"א שואלת, הן יכולות לשלוט רק בתוך הדעת.

מה שאין כן למעלה מהדעת, זה השטח שייך להקדושה, כי כל השאלות הם רק לפי שכל החיצוני. מה שאין כן שכל הפני��י, שהוא בא לאחר שהאדם זכה לבחינת השתוות הצורה, שהוא זוכה אז לשכל הפנימי, שאז הוא מבין בתוך הדעת הפנימי, ואז הוא רואה, שכל מה שהשכל החיצוני הבין שהצדק אתו, לאחר שהוא זוכה לשכל הפנימי, הוא רואה, שהכל מה שהשכל החיצוני טוען, אין בזה ממש, כמו שכתב אאמו"ר זצ"ל במאמר תש"ג.

ובהאמור, "שהמחבל הנמצא בתוך מים של המבול, שהוא ממית את האדם", פירושו, שבתוך המים, שהם מי ומה, כלומר, שעם הטענות האלה הוא הורג את בני אדם. וזה שאומר הזהר "אמר רבי יוסי, ראה את מלאך המות בא עם מי המבול, ועל כן נכנס אל התיבה".

כלומר שראה, שע"י הטענות האלה, תאבד לו רוח החיים שיש לו. אז הוא נכנס לבחינת למעלה מהדעת, שהיא בחינת בינה, שהיא בחינת כי חפץ חסד, שפירושו הוא, שרוצה להיות רק משפיע ולא לקבל כלום. אלא שהוא שמח בחלקו, כמה שהוא מבין ומרגיש משהו בעבדות ה', הוא לזכיה גדולה אצלו, ואת כל הטענות, מה שהוא שמע מהמי ומה, הוא שמח בזה, שיש לו עכשיו מקום ללכת למעלה מהדעת. נמצא, שעל ידי זה הוא ניצול ממבול מים.

ובהאמור נוכל לפרש מה שאומר הזה"ק (נח דף ע', ובהסולם אות קצ"ו) וזה לשונו, "כי ודאי הוא, שהאדם צריך להסתיר עצמו, שלא ייראה לפני המשחית, כשהוא שורה בעולם, כדי שלא יסתכל בו. כי כל אלו שמתראים לפניו, יש לו רשות להשחיתם".

(ובאות רבי) בהסולם אומר הזהר וזה לשונו, "ועל כן ביקש הקב"ה לחפות על נח להסתירו מעין רואה, כדי להסתר מעין, מפני מי המבול, כי המים דחקו אותו אל התיבה, כלומר כי ראה את מי המבול ופחד מהם, ועל כן בא אל התיבה".

ויש להבין, איך שייך לומר לגבי מלאך המשחית, שאם נח נכנס בהתיבה, אז המלאך כבר לא רואה אותו, שהוא נמצא בהתיבה. איך אפשר להבין זאת, אם הקב"ה היה מייעץ לנח, שיכנס להתיבה, בכדי שלא יראה אותו המחבל המשחית, בטח כשהיה רואה את התיבה, מה הוא היה חושב, שזהו תיבה ריקה מבלי אנשים. הלא אפילו אם היה המחבל המשחית ג��מי, היה בטח רוצה לראות מה שיש בתיבה, ובפרט מלאך, לא רואה מה שיש בתיבה. היתכן.

אלא בבחינת עבודה יש לפרש כנ"ל, "שהמחבל המשחית", הוא רואה באלו אנשים שהולכים בתוך הדעת. עמהם הוא יכול להתוכח בטענות של מי ומה כנ"ל. מה שאין כן שה' אמר, שהוא יכנס בבחינת בינה, הנקראת "עלמא דאתכסיא", שפירושה, שהוא מכוסה בפני חיצונים. כלומר, לאלו אנשים שהולכים עם שכל החיצון, המחבל יכול לראות, משום שיש להם שפה משותפת. היינו, בבחינת חיצוניות.

מה שאין כן אלו שהולכים למעלה מהדעת, הנקרא שעושים הכל מטעם אמונת ה', וע"י אמונת צדיקים, שהם נותנים ההדרכה, איך ללכת ולהגיע לדביקות בה', ולזכות לשכל הפנימי, הנקרא שכל התורה. במקום הזה נבחן, שאין להמלאך המשחית שום אמצעים לראות, היות שהראיה שלו היא בכלים דקבלה.

לכן אמרו חז"ל, "כיון שניתן רשות למשחית, שוב אינו מבחין בין טוב לרע". ופירשנו, שהכוונה היא, בזמן שניתן רשות למשחית, אפילו אלו אנשים שעוסקים בקבלה בעל מנת להשפיע, שהם נקראים טובים, מכל מקום היות שעוסקים בקבלה, יכול להיות קטרוג ע"י. לכן גם הם נכנסים בבחינת בינה, שהיא כלים דהשפעה, שבהם אין שום אחיזה להס"א, שזה נקרא, "שאין המלאך המשחית יכול לראות מי שנמצא בהתיבה". כי כל אחיזה שלו הוא רק בכלים דקבלה. שם הוא יכול להשטין ולקטרג.

אבל מי שנכנס בהתיבה, היינו שהיא בחינת בינה, כלי דהשפעה, אין הס"א רואה אותם. היינו, שאין להם שפה משותפת, שתהיה מציאות להבין מה שהס"א טוען נגד העבודה, כשהאדם הולך בדרך השפעה, שזה נבחן למעלה מהדעת, שהוא בחינת אמונה, שעד בחינת אמונה יש יכולת להס"א להתווכח עם האדם. אבל, ברגע שהאדם נכנס לתיבת האמונה, למעלה מהדעת, הס"א נשארה עומדת על יד שער האמונה ואינה יכולת ללכת הלאה.

וכמו שכתוב בתע"ס (חלק י"ד, דף תקל"א, ד"ה אמנם) וזה לשונו, "אלא בינה זו, עדיין אינה נחשבת למחסרת ראש (היינו שלימות) מטעם, דבינה אינם סובלים משום כח של צמצום".

שפירושו, היות שבינה נקראת בחינת חפץ חסד, שהוא כלי דהשפעה, שאינה צריכה בשביל עצמה שום דבר, וכל דבר שהיא יכולה לעשות למעלה מהדעת, היא מרגישה בעצמה שיש לה משהו לתת. כלומר, שענין צמצום נקרא חסרון. והחסרון בא תמיד על ידי שהאדם רוצה לקבל משהו. ואם הוא צריך לקבל, ואם יש הפרעות מצד מי שהוא, היינו שהנותן אומר, כן אני מסכים לתת לך, אולם רק לפי התנאים שאני רוצה, ואם אתה תסכים לתנאים האלו, אתה תקבל, אחרת לא. כאן יש מקום להפרעות.

כלומר, אם אין המקבל מוכשר לקיים התנאים מה שהנותן דורש, נמצא, אז המקבל בבחינת חסרון. זאת אומרת, התנאים שהנותן רוצה, זה נקרא הגבלות וצמצומים, שלא תמיד המקבל מוכן לקיים את התנאים האלו.

מה שאין כן אם הוא לא רוצה לקבל שום דבר מהנותן, מה איכפת לו מזה שהנותן לא רוצה לתת, רק לפי ההגבלות, הלא אין לו שום עסק עם הנתינות של הנותן. זה מכונה בחינת בינה, כלי דהשפעה, היא רוצה לתת ולא לקבל כלום.

אולם כאן יש עמקות גדולה, בזה שהבינה רוצה לתת ולא לקבל כלום. כי גם כאן יש תנאי מצד התחתון, הנותן. כלומר, זה שהתחתון רוצה להשפיע, התחתון אומר, שרק לפי התנאי שאני אציג לפניך, אני מוכן להשפיע לך, אחרת אינני מסוגל לתת לך משהו. ומה התנאי, אני רוצה לראות, אם באמת אתה חשוב. ולא סתם חשוב, אלא בכדי שאני אהיה מסוגל לתת לך את הכל, ולא להשאיר בשבילי שום דבר, אלא לקיים "בכל לבבך ובכל נפשך", זה אני יכול לתת לך רק בתנאי, שאני ארגיש את הגדלות והחשיבות שלך, אז אני מוכן להכל. אחרת אין בידי לתת לך, מה שאתה דורש ממני.

נמצא, בזמן שאין אדם מרגיש את גדלות ה', אין הגוף יכול להתבטל אליו יתברך בכל לבבך ובכל נפשך. אולם, לאמיתו של דבר, זה שהתחתון מציג תנאי, שאומר שאני מסכים לעבוד בשבילך רק בתנאי שאני אראה את החשיבות והגדלות שלך, נמצא, שכבר הוא רוצה לקבל מהבורא, היינו גדלות ה', אחרת אין הוא רוצה לעבוד בכל לבבך, כבר האדם מוגבל ומונח תחת שליטת ההסתר, ואין הוא בן חורין, לומר, שאין הוא רוצה שום דבר, אלא הוא רוצה רק להשפיע, זה אינו נכון, שהרי כן רוצה משהו, מטרם שיקיים "שכל מעשיך יהיו לשם שמים", היינו שרוצה לקבל מקודם גדלות ה', ואח"כ האדם אומר, שהוא יתבטל לה'. ובטח שבחינה זו לא נקראת בחינת בינה כי חפץ חסד, ואינה רוצה שום דבר, כי כן היא רוצה.

ובהאמור יוצא, שבחינת בינה, שתכונתה כי חפץ חסד הוא, שלא צריכה שום דבר לקבל, לכן היא בן חורין, כי רק מי שצריך לקבל משהו, הוא כבר מוגבל, ותולה בדעת אחרים. אלא מי שהוא הולך בעינים עצומות, ולא צריך לא גדלות ולא שום דבר, אז נקרא חירות.

אבל צריכים לדעת, לזכות לבחינת בינה, הוא עבודה גדולה עד שמשיגים בחינה זו. כלומר, שיהא מסתפק במועט, בהרגשה שיש לו, ובשכל שיש לו, אלא הוא שמח בחלקו, במה שיש לו. ואדם הזה יכול להיות תמיד בשלימות, מטעם שהוא שמח בחלקו.

אולם מה יש לאדם לעשות, שעדיין לא הגיע לבחינה זו, והוא רואה שאינו יכול להתגבר על הרצון לקבל. אז הוא צריך להתפלל לה', שה' יעזור לו, שיהיה ביכולתו ללכת בעבודה בעינים עצומות, ולא יהיה נצרך לשום דבר, אלא שיהיה בידו לעשות הכל לשם שמים, אף על פי שהגוף מתנגד לזה.

כלומר, שאין לו לתת עצות להבורא, איך שיעזור לו. אלא הוא צריך להכניע עצמו, ולהתבטל לה' בלי שום תנאים. אלא, היות שהוא לא יכול להתגבר על הגוף שלו, לכן הוא מבקש מה', שיתן עזרה לנצח את מלחמות היצר, היות שהוא מבין את שפלותו.

לכן הוא מבקש מה', שירחם עליו, היות שהוא יותר גרוע משאר אנשים, שהם כן יכולים להיות עובדי ה'. מה שאין כן הוא יותר גרוע מהם, שהוא רואה, שיש לו רצון לקבל באהבה עצמית יותר מכולם. לכן הוא מתבייש כלפי עצמו, איך שהוא נמצא בשפלות כל כך. ולכן הוא מבקש מה', שירחם עליו, שיוציא אותו משליטת היצר הרע, ולא משום שהוא יותר חשוב משאר אנשים, לכן הוא מבקש, שיתן לו עזרה, אלא, שהוא יותר גרוע משאר אנשים, מטעם שהרצון לקבל שלו יותר מפותח, במרץ יותר גדול הוא עובד אצלו.

אולם אינו מבקש, שיתן לו יותר שכל ודעת בגדלות ה', אז תהיה לו היכולת לצאת משליטת הרע. הגם שזה אמת, אבל הוא לא רוצה להגיד להבורא, שהוא רוצה להציג להבורא תנאים, שרק אז הוא יתבטל לה', כנ"ל. אלא הוא מסכים להישאר במיעוט שכל ובמיעוט הרגשה, לא יותר מכפי שיש לו עכשיו. אלא, היות שאין לו כח התגברות, לכן הוא מבקש מה', שיתן לו כח התגברות, ולא מוח, שכל והרגשה.

כי כל מה שהאדם נותן להקב"ה עצות, נראה כאילו שהוא מציג תנאים לה', כאדם בעל עמדה, וכאדם בעל שכל. וזה הוא חוצפה להאדם, שיציג תנאים לה', ולומר, אם תיתן לי למשל טעם בעבודה, אני יכול לעבוד בשבילך, אחרת אני לא מסוגל. אלא האדם צריך לומר, אני רוצה להתבטל ולהיכנע ללא תנאים. אלא תן לי כח, שבאמת אני אוכל לצאת מאהבה עצמית, ולאהוב את ה' "בכל לבבך".

מה שאין כן אם האדם מציג תנאים, זה לא מראה על שפלותו של האדם, אלא להיפך, זה מראה שהאדם מחזיק עצמו לישות ולבעל גאוה. וזהו כמי שאומר, שאר אנשים אין להם שכל, הם יכולים לעבוד בשבילך, אבל אני לא כמו שאר אנשים, אני מבין יותר מה זה יהדות, מה זה עבודת ה'. לכן הוא אומר להבורא, שהבורא צריך להתחשב עמו, כמו שהאדם מבין, ולא כמו שהבורא מבין.

ובהאמור נבין את ענין ג' קוים מה שהזה"ק מביא ג' בחינות.

א. מים מתוקים, והלעומת דקדושה הוא מים מרורים. כידוע, שימין נקרא שלימות, כמו שכתוב במאמר של אאמו"ר משנת תש"ג, שהאדם צריך להאמין למעלה מהדעת שהוא שלם. והלעומת דשלם הוא, שבא הס"א ומראה לו כל החסרונות, איך שהוא לא הולך בדרך ה', ומפיל את האדם למצב של עצבות, עד כדי כך, שהאדם רוצה אז לברוח מהמערכה, ורוצה אז רק להרוג את הזמן, ואז הוא רואה הכל שחור.

ב. קו שמאל. הוא בזמן שהאדם רוצה לעשות חשבון הנפש בתוך הדעת, לראות איך הוא באמת לפי ראות עיניו, אם הוא שלם או בעל חסרון. והיות שהוא הכין עצמו לבירור הזה, וזה שעבר לקו שמאל, הוא משום שהוא רוצה עכשיו להתפלל לה', שיעזור לו, שיאהב את ה' בלב ונפש, זה נקרא "מים צלולים", מטעם שאין כאן שום פסולת ועירוב, אלא הוא רוצה לראות מקום, שיוכל להתפלל לה'. מה שאין כן הלעומת דקדושה בא בטענות, ונותן להבין, שהוא בסדר גמור, אין לו על מה להתפלל. זה נקרא "מים עכורים", כי צלול נקרא, שאין שם שום תערובות, כלומר שהוא רואה את האמת, איך שהוא רואה לפי דעתו ולפי שכלו, והוא רואה, שהוא לא בסדר, ויש לו כח ורצון להתפלל לה', שיעזור לו, שיזכה לאהוב את ה' "בכל לבבך". אז בא הלעומת דקדושה, ומערב שם שקר, ואומר לו, שהוא כן בסדר, ואין לו על מה להתפלל. נמצא, שזה הוא מים עכורים, שמעורבת שם בחינת שקר, במה שהם אומרים, שהם בסדר ואין להם על מה להתפלל.

וכן יש לפרש מה שאומר הזה"ק "יש מים שלום, ויש מי מריבה, שהוא סוד הקדושה, והלעומת של קו האמצעי". כי כלל הוא, שקו האמצעי הוא התמזגות של הב' קוים. והיות שהקו ימין דקדושה הוא בחינת שלימות, מבחינת למעלה מהדעת, וקו שמאל נקרא, זה שהוא רואה בתוך הדעת שהוא בלתי שלם, אלא להיפך מלא חסרונות.

לכן קו אמצעי הוא בנוי מב' קוים. כלומר, שאי אפשר ללכת למעלה מהדעת מטרם שיש לו דעת, המראה לו את המצב, איך שהוא נראה לעיניו בתוך הדעת. אז שייך לומר, שאינו מסתכל על מה שהשכל מחייב אותו לעשות, אלא הוא הולך למעלה מהשכל, אלא הוא מאמין באמונת חכמים, מה שהחכמים אומרים לו, ולא משתמש עם השכל שלו.

מה שאין כן אם אין לו שכל ודעת, שיגיד לו משהו, לא שייך לומר שהוא הולך למעלה מהדעת. לכן נקרא קו אמצעי בחינת שלום, היות שהוא נצרך לב' קוים. כלומר, בזה שיש לו ב' קוים מנוגדים, והוא נצרך לשניהם. ומדוע נקרא זה שלום.

יש לפרש, שבזמן שיש לו ב' קוים ביחד, שאז צריך להרים את קו ימין על קו שמאל. כמו שכתוב בזה"ק, שפירושו, שהקו של שלימות הנבנה על הלמעלה מהדעת, על הקו שמאל, שע"י זה קונים בחינת רצון לאהבת ה', שזהו הסגולה של למעלה מהדעת. כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שאמר, זה שהבורא רוצה שנעבוד אותו למעלה מהדעת, הבורא בחר זה הדרך, היות שהוא הדרך היותר מוצלח, שהנבראים יזכו לבחינת דביקות, ואז זוכים לבחינת שלום. כמו שכתוב (תהילים פ"ה) "אשמעה מה ידבר האל ה', כי ידבר שלום אל עמו, ואל חסידיו, ואל ישובו לכסלה". נמצא, שההתכללות של ב' קוים נקראת שלום. וזהו קו האמצעי בקדושה.

מה שאין כן בהלעומת דקדושה, נקרא "מי מריבה", "כי המשיכו עליהם את מי שלא היו צריכים להמשיך, הנקרא מי מריבה, ונטמאו בו". פירוש, שהלעומת דקדושה הגביהו את הקו שמאל על הקו ימין, כלומר, שאמרו ממש להיפך מהקדושה.

הדרך של הקדושה, זה שצריכים התוך הדעת, שהוא מתנגד למה שהלמעלה מדעת אומר, זהו שצריכים להשתמש ולעסוק עם הקו שמאל, אינו הטעם שהם רוצים ללכת בקו שמאל ולשמוע בקולו, אלא להיפך, הם צריכים להשתמש ולעסוק עם הדעת, בכדי שיהיה להם מקום ללכת למעלה מהדעת. ומה עשו הלעומת דקדושה, שהם המשיכו קו שמאל, שישלוט על הקו ימין, כלומר ללכת בתוך הדעת.

וזה ממש טומאה, שטומאה בעבודה נקרא טמטום הלב. כלומר, שהרצון לקבל סותם את הלב, שלא יכול לכנס הקדושה לתוך הלב, מטעם שינוי צורה. וממילא נעשה ריב עם ה', מדוע שה' לא נותן להם טוב ועונג, שזהו ההיפך מהשלום. לכן צריכים להשתדל ללכת בבחינת אמונה למעלה מהדעת.

#רב''ש #הרב''ש #מאמרי רבש #מאמרי רב''ש #כתבי מקור #עבודה רוחנית #ישראל #כתבי מקובלים #rabash