#אמונה

[levtov1]

למעלה מהדעת 69: כוח השפעה מושג יחסית לכוח הקבלה כוח הקבלה נובע מהטבע שלנו, לאותה #תכונה אנחנו קוראים '#רצוןלקבל'. אבל ה#רצוןלהשפיע לא קיים בפני עצמו, אלא על פני הרצון לקבל. ולכן הוא נקרא 'כוח ה#אמונה_למעלה_מהדעת'. הדעת היא רצון לקבל, #רצון #להנות, להתמלא, רצון #לדעת, ש#למעלה ממנו מתחילים לרכוש את כוח ה#השפעה. ולא מכל מצב יכולים להגיע להיות משפיע, אלא צריכים להגיע לכוח קבלה גדול, כדי #להרגיש בו את #הרע, הנזקים, ההבחנות השליליות, ואז כנגד זה לרצות להיות בהבחנות הפוכות, חיוביות, #הבחנות של #נתינה. להגיע למצב שעל פני הרצון לקבל נתחיל להרגיש מה זה רצון להשפיע, כוונת השפעה, נתינה, מושג 'אמונה למעלה מהדעת'. כי כל הכוח הזה של השפעה, של #אמונה, שמכנים אותו '#רוחניות', מושג יחסית לכוח הקבלה, למעלה מ#כוחהקבלה. ואפילו מודדים את #התקדמות, את הרוחניות, במידות של כוח הקבלה – כמה שיכולים לעלות למעלה מכוח הקבלה, כך מודדים #כוחהשפעה. #YaelLior #MichaelLaitman #אמונהלמעלמהמהדעת #למעלהמהדעת #למעלה_מהדעת #הרבמיכאללייטמן #יעלליאור #ישראל #ואהבתלרעךכמוך https://www.instagram.com/p/ClCZzNwISJ-/?igshid=NGJjMDIxMWI=

#תכונה #רצוןלקבל #רצוןלהשפיע #אמונה_למעלה_מהדעת #רצון #להנות #לדעת #למעלה #השפעה #להרגיש #הרע #הבחנות #נתינה #אמונה #רוחניות #כוחהקבלה #התקדמות #כוחהשפעה #yaellior #michaellaitman #אמונהלמעלמהמהדעת #למעלהמהדעת #למעלה_מהדעת #הרבמיכאללייטמן #יעלליאור #ישראל #ואהבתלרעךכמוך

[anaelllllla]

#michael laitman #ישראל #עברית #טאמבלר ישראלי #טאמבלר עברי #ישראבלר #אמונה #השפעה #עבודה פנימית

[rabash-maamarim]

ענין שופטים ושוטרים

תשמ"ו - מאמר ל"ד 1986 - מאמר 34

הנה הכתוב אומר "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך, אשר ה' אלקיך נתן לך". ולהבין את הנ"ל לפי הכלל, שהתורה היא נצחיות ונוהגת בכל הדורות, אם כן יש לפרש את הפסוק הנ"ל גם בדורנו אנו. ומשום זה כל מילה ומילה צריכה ביאור בפני עצמה:

א. מהו שופטים.

ב. מהו שוטרים.

ג. "תיתן לך" הוא לשון יחיד. היינו, שכל יחיד ויחיד צריך לתת שופטים ושוטרים. היתכן שכל יחיד צריך לעשות כך.

ד. "בכל שעריך". אז צריכים להבין, מה שייך לומר בדורנו "שער". ועוד, מה מרמז "בכל שעריך", שמשמע, אם רק נמצא שער, תיכף צריכים להשתדל לתת שם שופטים ושוטרים.

ה. בעיקר, מה מרמז לנו במה שאומר "אשר ה' אלקיך נתן לך". מה בא זה לרמז. וכי חס ושלום יש מי שהוא אחר, שנותן לעם ישראל חוץ מהקב"ה.

ובכדי להבין את הנ"ל, צריכים להקדים מקודם את מה שדברנו במאמרים הקודמים:

א. מטרת הבריאה מצד הבורא.

ב. מטרת עבודתינו בקיום תורה ומצות. היינו לאיזו דרגה אנו צריכים להגיע בסגולת קיום תו"מ.

ידוע שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. היינו שהנבראים יקבלו ממנו יתברך את הטוב והעונג כפי יכולתו יתברך, בלי שום הגבלות. אלא מטעם שהוא רצה, שיהיו שלימות פעולותיו, היינו שלא יהיה נהמא דכסופא, נעשה צמצום והסתר. היינו שאין שום גילוי אור בכלים שהם בעמ"נ לקבל. אלא רק לאחר שהכלי, הנקרא "רצון לקבל", קיבל תיקון "בעמ"נ להשפיע", אז לפי שיעור שיכול לכוון בעמ"נ להשפיע, בשיעור זה מתגלה השפע. ומטרם זה הם רואים את ההיפך מהגלוי, רק מרגישים העלם והסתר.

נמצא לפי זה, שכאן, היינו לאחר שנעשה הצמצום, אז מתחלת עבודת התחתונים, שהמטרה צריכה להיות, שכל מחשבותינו ומעשינו צריכים להיות רק על כוונה אחת, שהיא בעמ"נ להשפיע.

אולם מתעוררת השאלה, איך אפשר שתהיה מציאות כזו. היינו לאחר שאדם מצד הלידה בסוד "עייר פרא אדם יולד", מאין הוא יכול לקבל כוחות, שתהיה לו אפשרות לצאת מהטבע שבו הוא נברא.

ולצורך זה ניתן לנו עבודה בקיום תו"מ. היינו שהאדם צריך לכוון בעת עשייתו בקיום תו"מ, שזה יביא לו כח שיכול להסכים, שיהפוך עכשיו את כל תשוקותיו ומאווייו, שיהיו אך ורק, איך ובמה הוא יכול להשפיע נחת רוח ליוצרו.

ובמקום שמטרם שנכנס לעבודה דלהשפיע, היה חושב, שענין זה, מה שהוא מקיים תו"מ, יביא לו הצלחה וברכה, שיוכל להנות את גופו, היינו שבזכות שמירת תו"מ יהיה אז להגוף עולם הזה ועולם הבא, וזה היה הבסיס שלו, שעל הבסיס הזה בנה לעצמו יסוד, שהיסוד הזה יהיה אצלו הסיבה המחייבו לקיים את התו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה, והיה לו כח להתגבר על העצלות שבגופו, ולהתגבר בכדי להשיג את השכר.

כדוגמת אנשים שעובדים עבודה בגשמיות כדי להרויח לחמם, שגם לעבוד עבודה גשמית הגוף מתנגד, היות שהגוף בוחר יותר במנוחה. אבל השכר הגשמי, מה שהוא רואה, שזהו לטובת גופו, יש לו כח התגברות. כמו כן בזמן שהתמורה של העבודה היא שכר לצורך גופו של אדם, גם כן יש לו כח התגברות על כל המכשולים העומדים נגדו. היות שהשכר, למה שהוא מקווה, אין זה רק לצורכי עצמו, ועל זה אין הגוף מתנגד.

היינו, הגם שהגוף נהנה מהמנוחה, אבל כשאומרים להגוף, תוותר על תענוג המנוחה שלך, ויהיה לך תענוג באופן, שהתענוג מה שאתה תקבל ע"י העבודה, הוא תענוג יותר גדול מהמנוחה, או שהתענוג מה שאתה תקבל ע"י ויתור המנוחה, הוא תענוג שיותר נחוץ לך מתענוג שאתה מוציא במנוחה, כי ע"י התענוגים האלה אתה תוכל להתקיים בעולם, אחרת אין לך זכות קיום - על כל אלה ענינים יש כוחות בהגוף שיוכל להתגבר ולוותר על תענוגים קטנים, בכדי להשיג יותר שכר מכפי עבודתו. היינו, שהשכר משלם לו על כל הוויתורים, שהוא דורש מגופו שיוותר, בכדי להיות לו יותר ��וב, מכפי שהוא מרגיש עכשיו, מטרם ויתר על התענוגים.

מה שאין כן בזמן שאומרים להגוף, תעבוד עבודה של השפעה, היינו שע"י קיום תו"מ הוא יזכה להנות להבורא. זאת אומרת, שאומרים לאדם, תוותר על אהבה עצמית שלך. ומה תהיה התמורה, שהקב"ה יהנה מהעבודה של ��יום תו"מ. אז תיכף בא הגוף ושואל טענת "מי ומה". היינו, מה אני ארויח בזה שהקב"ה יהנה מעבודה שלי. וכי איך אפשר לעבוד בלי שכר. וזו טענת של "מי", שלא רוצה לעבוד. הלא הגוף אומר, אני מוכן לעבוד כמו כולם, אבל לא על תנאים כאלו. היינו שאני אוותר על אהבה עצמית שלי, ואני אעשה הכל בכדי שהקב"ה יהנה, ומה יהיה הרווח שלי מעבודה זאת.

וכשהאדם מתגבר על כל הטענות של הגוף, והוא חושב שכבר יש בידו כח להתגבר נגד טבע הגוף, היינו שיש לו עכשיו הרגשה, שיוכל לרכז כל מחשבותיו רק בעמ"נ להשפיע, פתאום בא אליו הגוף עם טענות חדשות, נכון מצדך שאתה רוצה לעבוד לשם שמים, ולא כדרך הנהוג שהכלל עובדים בעמ"נ לקבל שכר. אבל זה היה טוב, אם לאחר שהשקעת זמן מסויים אתה קבלת כח מלמעלה, שאתה יכול ללכת בדרך של השפעה. אבל אתה רואה, שכבר נתת הרבה יגיעה, ולא זזת כמלוא נימא. אם כן אתה רואה בעצמך, שאתה לא מסוגל ללכת בדרך זו. אי לזאת חבל על היגיעה שלך, שאתה מתייגע בחינם. אם כן לך לך מדרך זו, תברח מהמערכה.

ואם האדם מתגבר על כל אלה הטענות של הגוף, בא הגוף ומגלה לו דברים חדשים, שעל זה כבר אין להאדם לענות לו שום תשובה. ובזה הוא רוצה לנתק אותו מכל העבודה שלו. הגוף אומר לו, ידוע שאדם מתחיל ללמוד איזה חכמה, כל פעם הוא מתחיל להתקדם. אם הוא בעל כשרון, מתקדם יותר מהר, ואם הוא פחות בעל כשרון, מתקדם באיטיות. ובזמן שהאדם רואה, שהוא לא מתקדם כלום בחכמה, אז אומרים לו, החכמה הזאת היא לא בשבילך, אלא אתה צריך ללכת וללמוד איזה מקצוע, ואין אתה מוכשר ללמוד חכמות. וענין זה אנו רואים, שנהוג בעולם, וזהו מתקבל על הדעת.

וכאן טוען הגוף, הלא אתה רואה לפי היגיעה שהשקעת בעבודה דלהשפיע, ואתה רואה, לא די שלא הלכת קדימה אף שעל וצעד אחד, אלא להיפך. זאת אומרת, שמטרם שהתחיל בעבודה דלהשפיע, הוא לא היה כל כך משוקע באהבה עצמית. מה שאין כן עכשיו, לאחר שהשקיע עבודה, בכדי להתגבר על אהבה עצמית, הוא קבל יותר חשק, והוא מרגיש שהוא עכשיו יותר משוקע באהבה עצמית.

נמצא, שיש כאן בעבודה זו, שרואים שהולכים אחורה ולא קדימה. והוא רואה את זה בבחינת ידיעה והרגשה ממש. היינו, שעכשיו, במקום שמטרם שהתחיל בהתגברות על אהבה עצמית, הוא חשב, שדבר זה הוא דבר קטן, היינו לוותר על אהבה עצמית בכדי לזכות לרוחניות. כי תמיד היתה מחשבתו, איך אני יכול למצוא דרך, שאני אוכל ללכת בה, ושאני אשיג על ידה קצת רוחניות. אבל אף פעם לא חשב, שיש לדאוג, איך לצאת מאהבה עצמית, שבטח שזה דבר שלא כדאי לחשוב על זה. אלא כל הדאגות היו, למצוא את הדרך הנכונה, המובילה את האדם להכנס בהיכל המלך, ולזכות להמטרה שבשבילה האדם נברא.

ועכשיו הוא בא לידי מצב, שאף פעם לא חלם על זה, היינו שאהבה עצמית תהיה אבן נגף להפריע מלהגיע להאמת. שתמיד הוא היה חושב, שהוא מוכן להקריב את עצמו, בכדי להגיע להאמת. ועכשיו הוא רואה, שהלך עשר מעלות אחורנית, היינו שהוא לא מוכן לוותר כלום מאהבה עצמית שלו עבור הקדושה.

וכשהגוף בא אליו עם טענות כאלו, הוא נמצא אז "רובץ תחת משאו". והוא בא אז למצב של יאוש, ועצלות, ורוצה לברוח מהמערכה, היות שהוא רואה עכשיו, שכל הטענות של הגוף הם טענות אמיתיות.

אולם האמת היא, כמו שדברנו מזה הרבה פעמים. וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שיש ענין התקדמות להאמת. היינו, שמטרם שהתחיל בעבודה דלהשפיע, הוא היה מרוחק מהאמת, היינו משיעור הרגשת הרע שלו. אבל אחר כך, שהשקיע עבודה בהתגברות על אהבה עצמית, אז הוא מתקדם להאמת, היינו שכל פעם הוא רואה יותר, איך שהוא משוקע בהרע, מראשו ועד רגליו.

אמנם יש להבין, את כל הענין הזה למה לי. היינו, מדוע מטרם שהתחיל בעבודה דלהשפיע, לא היתה אצלו הרגשת הרע במידה גדולה. מה שאין כן בזמן שמשקיע כוחות דהתגברות, נעשה אצלו הרע יותר מורגש. ולמה לא היה תיכף מגולה אצלו את כל מה שיש לגלות אח"כ, אלא שמתגלה בשלבים, בזה אחר זה, כל פעם קצת.

והענין הוא, שסדר התגברות הוא בסדר והדרגה, כדרך מי שמרגיל עצמו להרים משקולות. מתחיל, נגיד על דרך משל, להרים חמישים קילו, ואח"כ הוא מוסיף והולך, כי ע"י תרגילים הוא יכול כל פעם להוסיף. כמו כן בעבודת ה', היינו שמשום זה לא נותנים לו טעם גדול באהבה עצמית בהתחלה, כי בטח לא יוכל להתגבר. אלא כל פעם מוסיפים לו טעם באהבה עצמית, לפי ערך עבודה שלו. היינו לפי מה שרואים, שהוא מוכשר להתגבר, כך מוסיפים לו טעם של תענוג באהבה עצמית, בכדי שתהיה לו היכולת להתגבר. ובזה נבין מה שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב) "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו".

ומתעוררת השאלה, מדוע הוא כך. ולפי הנ"ל זהו פשוט. היינו שכך הוא הסדר גם בגשמיות, שהולכין מקל אל הכבד. אי לזאת, מטרם שהאדם מתחיל לעבוד בעבודה דהתגברות, לא נותנים לו כח גדול באהבה עצמית, שלא יוכל להתגבר עליו, כי הוא עוד לא התחיל בעבודה דהתגברות. לכן אין הוא מרגיש טעם גדול באהבה עצמית.

אבל כשהוא מתחיל להתגבר, אז נותנים לו תענוג וחשיבות יותר גדולה באהבה עצמית, בכדי שיהיה לו על מה להתגבר. ובזמן שהוא מתגבר בשיעור מה על אהבה עצמית, אז נותנים לו שיעור יותר גדול בחשיבות של אהבה עצמית. על דרך זה הוא הולך ומרגיל את עצמו, איך להתגבר על תענוגים, בכדי שיוכל לומר, שכל מה שהוא מקבל, הוא אך ורק בעמ"נ להשפיע.

נמצא, שהאהבה עצמית נעשית אצלו כל פעם לדבר היותר קשה להתגבר, מטעם שכל פעם נותנים להרצון לקבל שלו יותר חשיבות, בכדי שיהיה לו כל פעם מקום עבודה להתגבר. אבל צריכים להבין, ולמה מוכרחים מלמעלה לתת יותר חשיבות ויותר תענוג, שיהיה לו קשה להתגבר. ההתגברות הזאת על גשמיות, היה יותר טוב, אם לא היו נותנים הרבה חשיבות, אלא עם החשיבות שהיה מרגיש באהבה עצמית בתחילת עבודתו, היה מספיק לו להתגבר על הגשמיות, והיה יכול תיכף להכנס בעבודה הרוחנית. ולמה לי עבודה זו בחינם, במה שהוא מתגבר על אהבה עצמית בדברים גשמיים. הגם שבכל פעם יש לו התגברות יותר גדולה, אבל בשביל מה הוא צריך לעבוד בעבודה של אהבה עצמית מה שנוגע לגשמיות.

אולם זה תיקון גדול. היות שידוע, שכל רבוי התענוגים, שמרגישים בתענוגים הגשמיים, הוא רק "נהירו דקיק" בערך מה שיש בתענוגים רוחניים. אי לזאת יוצא, אפילו לאחר שהאדם כבר עבר במבחנם של התגברות על תענוגים גשמיים, שהוא יכול לקבל אותם רק בעמ"נ להשפיע, זה המבחן מספיק רק על תענוגים קטנים, שהוא מסוגל להתגבר ולא לקבל אותם רק בתנאי שיכול לכוון בעמ"נ להשפיע. אבל לא על תענוגים גדולים. ואי אפשר לתת לאדם תענוגים רוחניים, שבודאי יקח אותם בעמ"נ לקבל.

לכן הוא מוכרח מקודם לעבור את העבודה בתענוגים גשמיים. ושם נותנים לו כל פעם לטעום טעם יותר גדול, מכפי שהתחיל בעבודה. כי מטרם שהתחיל בעבודה, הוא יכול לטעום טעם תענוג, כמו שנתנו באופן קבוע להתענוגים גשמיים. מה שאין כן מי שנכנס בעבודה דלהשפיע, היינו שהוא רוצה לזכות לרוחניות, אז מוסיפים לו טעם של תענוג בגשמיות יותר מהרגיל, שהוא בכוונה תחילה, בכדי שירגיל להתגבר על תענוגים יותר גדולים, משיש בתענוגים גשמיים. כי זו היא בחינת הכנה, להיות מחוסן בעבודה דהתגברות, על תענוגים גדולים הנמצאים ברוחניות.

ובהאמור אנו רואים, שנותנים, לאלו שרוצים לעבוד עבודת הקודש, הוספה. היינו שמוסיפים להם יותר טעם באהבה עצמית. מה שאינו נמצא באלו אנשים, שאין להם ענין ללכת בדרכי השפעה. וזהו כנ"ל, כמו שאמרו חז"ל "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו". וזהו מטעם, בכדי שיתרגלו בעבודה דהתגברות, היות שלתענוגים המרובים, שישנם בתענוגי הרוחניים כנ"ל, אז לא יספיק לו מה שהוא התרגל להתגבר על תענוגים גשמיים, מכפי שנמצא אצלם התענוג מבחינת הקביעות שלהם. אלא בכל פעם מוסיפים יותר טעם וחשיבות, בכדי שיתרגלו כל פעם בהתגברות יתירה.

ובהאמור נבין מה ששאלנו בהכתוב, מה שכתוב "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך", איך נוהג זה בזמן הזה, לתת שופטים ושוטרים. אמנם בהיות כשהאדם רוצה להכנס בעבודת ה', יש אז להבחין ב' בחינות:

א. ענין בכח. היינו, קודם כל עשה לעצמו תכנית, מה עליו לעשות ומה עליו לא לעשות. היינו הבירור של טוב ורע. וזה הוא שעושה בכח, נקרא "שופט", שהוא אומר מה לעשות.

ב. מה שאח"כ, צריכים להוציא לפועל מה שהיה בכח. ובפועל כבר נקרא "שוטר".

והיות שעניני עבודה הוא עבודה לא של יום אחד, אלא כל יום ויום הוא צריך להתאמץ בעבודה, לכן אומר הכתוב לשון רבים, היינו "שופטים ושוטרים".

וזה שאומר "תיתן לך" לשון יחיד, זה בא להשמיענו, שעבודה זו שייכת לכל יחיד ויחיד.

וזה שאומר "בכל שעריך", יש לפרש כפשוטו, היינו ש"שער" נקרא מקום כניסה. שפירושו, שתמיד, כשהאדם רוצה להכנס בעבודת ה', יש עליו לסדר את סדר העבודה בב' ענינים, שהוא בכח ובפועל, שהם בחינת שופטים ושוטרים.

אולם בענין מה שאומר "בכל שעריך" יש לפרש לפי מה שאנו רואים, שיש כאן אצלנו בעולם הזה ב' מיני חיים:

א. חיים גשמיים.

ב. חיים רוחניים.

ומזה נמשך, שיש לנו ב' שערים:

א. שער, הדומה לשער בית הסוהר. וזהו כמו שכתוב (בתפלת "הודו", שאנו אומרים בערב שבת במנחה) "ישבי חושך וצלמות אסירי עני וברזל". ומפרש שם "המצודת דוד": האנשים, היושבים במקום חושך, והמה אסורים בקשרים המענים ובכבלי ברזל.

ב. שער, הדומה לשער המלך. כמו שכתוב "ומרדכי ישב בשער המלך".

ובכל שער יש שומרים, העומדים על משמרתם. אבל יש לכל אחד מהשומרים פעולות הפוכות. היינו, שומרי בית הסוהר משגיחים, שאף אחד מהאסורים לא יצאו מבית הסוהר. מה שאין כן השומרים היושבים בשער המלך, משגיחים שאף אחד לא יכנס בשער המלך.

והענין הוא, כי אלו האנשים המשוקעים באהבה עצמית, ויותר מתענוגי הגשמיות אין להם שום הבנה והרגשה, הם נקראים "הנמצאים בבית הסוהר". והשומרים לא נותנים להם לצאת. ובאיזה כח הם שומרים אותם, שלא יתנו להם לצאת. כי ברגע שהשומר רואה, שהוא רוצה לצאת מאהבה עצמית, ולכנס בעבודה דלהשפיע, הם מוסיפים להם יותר תענוג באהבה עצמית. ובזה הם קושרים אותם בכבלי ברזל, שלא ירצו לצאת משם.

ואחרי כל התגברויות, היינו שהשומרים רואים, שהאסורים רוצים לברוח מאהבה עצמית, ולהתחיל להכנס לאהבת ה', תיכף מוסיפים להם יותר טעם ויותר חשיבות, בשיעור שאף פעם אדם לא חשב, שכל כך כדאי להישאר באהבה עצמית, מכפי שהוא מרגיש עכשיו, שאהבה עצמית הוא דבר לא כל כך פשוט, כנ"ל "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו". ובזה יש כח להשומרים, שישגיחו, שאף אחד לא יברח מבית האסורים.

אולם השומרים, שעומדים על משמרתם בשער המלך, התפקיד שלהם הוא, שלא נותנים לאף אחד להכנס לשער המלך. ומה הוא הכח שלהם, שיכולים להתגבר על אלו אנשים שרוצים כן להכנס להיכל המלך. זהו כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות קל"ג) וזה לשונו "אלא הדבר דומה למלך, שחשק לבחור לעצמו כל אוהביו, הנאמנים לו ביותר שבמדינה, ולהכניסם לעבודתו בהיכל פנימה. מה עשה. נתן צו גלוי במדינה, שכל הרוצה, כקטן כגדול, יבוא אליו לעסוק בעבודות הפנימיות שבהיכלו. אבל העמיד מעבדיו שומרים רבים על פתחו של ההיכל, וציווה אותם להטעות בערמה את כל המתקרבים להיכלו. וכמובן, שכל בני המדינה התחילו לרוץ להיכל המלך, אמנם נידחו בערמת השומרים החרוצים. ורבים מהם התגברו עליהם, עד שהצליחו להתקרב אל פתח ההיכל. אלא ששומרי הפתח היו חרוצים ביותר, ומי שהוא שהתקרב אל הפתח, הסיתו אותו והדיחו אותו במזימה רבה, עד ששב כלעומת שבאו. וכן חזרו ובאו ושבו. ורק הגיבורים מהם, אשר מידת סבלנותם עמדה להם, וניצחו השומרים ההם, ופתחו הפתח, זכו תיכף לקבל פני המלך, שמינה כל אחד על משמרתו".

נמצא לפי זה, אשר השומרים שעומדים בשער המלך, הם מסיתים עם כל מיני טענות, ש"זה לא בשבילך", להכנס להיכל המלך. ולכל אחד הם ממציאים סברות, שהאנשים האלו יבינו, שלא כדאי להם לתת בחינם יגיעה. ובעיקר, שיש להם כח עם כל מיני טענות להדיחם ולהחזירם מהמערכה של עבודת הקודש. וזה פירוש "בכל שעריך", היינו שער בית הסוהר ושער המלך.

ועתה נבאר את סוף הפסוק, במה שמסיים "אשר ה' אלקיך נתן לך". ושאלנו, מה בא זה להשמיענו. הלא ידוע, שהכל בא מה'. אלא כמו שהסברנו לעיל, שלאדם, הרוצה להינצל מכל אלו הטענות של השומרים, ישנה רק עצה אחת, שהיא אמונה למעלה מהדעת. פירוש, שכל מה שהשומרים אומרים, הם צודקים. אבל ה' הוא רחום, וחנון, ושומע תפלת כל פה, הוא נותן כח להתגבר על כל המכשולים.

אבל יש כלל, שהאדם צריך לומר "אם אין אני לי מי לי". היינו, שאין להאדם לחכות עד שה' יעזור לו להתגבר, אלא הוא צריך להתגבר בעצמו, ולעשות כל מה שיש בידו לעשות. ורק לבקש, שה' יעזור שיוכל להתגבר, היינו עוזרו. ואם האדם משתדל בכל מה שבידו, אז הוא צריך לבקש מה', שהשתדלותו תעשה פרי. אבל אין לאדם לומר, שה' יעבוד בשבילו, אלא שה' יעזור לו בעבודתו, שיצליח לרכוש את הטוב.

נמצא לפי זה, כיון שהאדם הוא העובד, וה' הוא רק עוזר לו, האדם עושה חשבון לעצמו, מפני מה הוא זכה להתקרבות ה' יותר מאחרים. הוא מטעם שאנשים אחרים לא היו מסוגלים להשקיע כל כך עבודה בלמעלה מהדעת, ולא להסתכל על כל טענת הגוף, כמו שהוא היה כל פעם מתגבר בעבודתו, ואף פעם לא הסתכל על מחשבותיו של יאוש, מה שהגוף היה רוצה להכשילו. נמצא, שיש אז מקום לומר לאדם "כוחי ועוצם ידי עשה החיל הזה".

על זה בא הכתוב, שעליו לדעת "אשר נתן לך ה' אלקיך", שאין זה אלא רק מתנת אלקים. היינו, שזה שהיה לך כח לתת שופטים ושוטרים בכל שעריך, היה רק מתת אלקים.

Sourse

#מאמרי רב''ש #מאמרי רבש #רבש #רב''ש #הרב''ש #rabash #כתבי מקובלים #כתבי מקור #ישראל #עבודה רוחנית #ברוך שלום הלוי אשלג (רב"ש) #טאמבלר ישראלי #1986 #אמונה למעלה מהדעת

[stedesbonnets]

that video of tom succession screaming yes repeatedly before jumping on a drawer and pounding his chest. this is how i feel about s2 release month confirmation

#but also when i posted that matt said that to a fan some people didn't believe it #קטני אמונה!!!!!!!!!! #elinor.exe

[boker-tov-gidi-gov]

זה ממש מבאס אותי שכבר לא בטוח להיות יהודים וישראלים בחו״ל

אני מאוד אוהבת לטייל באירופה, הייתי שלוש פעמים בשנה האחרונה, ולמרות כל האזהרות הייתה לי אמונה באנשים ולא הסתרתי את הזהות שלי

ונכון לאותה תקופה גם לא הייתה לי סיבה, לא נתקלתי בשום תגובה עויינת גם בערים שנחשבות מאוד אנטישמיות כמו לונדון או פריז, ולא קיבלתי תגובות עוינות מילדים אמריקאים עם שיער סגול שפגשתי בהוסטלים

להפך, פגשתי הרבה ערבים שחלקם אפילו פלסטינים במקור ומה שהם אמרו לי כשסיפרתי שאני מישראל זה ״אנחנו שכנים״ והתגאו בכמה מילים שהם יודעים בעברית, שאלו אם יצא לי לטעום מאכלים שהם אוהבים מהארץ, אמרו לי איפה יש מכולת ישראלית לקנות במבה

ולפעמים ההצהרה שאני ישראלית עוררה דיון אבל הוא תמיד היה מתורבת וכל מי שפגשתי התעניין בחוויות ובדעות שלי כישראלית מן השורה וראו בי בן אדם גם כשהם מאוד התנגדו לפעולות של הממשלה שלנו

ומעבר לזה שהרדיקליזציה הזו מבאסת לי את הטיולים בחו״ל היא פשוט נורא נורא מסוכנת ואלה בדיוק הסימנים הראשונים של חברה לקראת קריסה מוסרית

#עברית #ישראבלר #טאמבלר עברי #מלחמה

[david-goldrock]

אזרחיות ואזרחי ישראל המוסלמים.

בפתח חודש הרמדאן. אני מבקש לאחל לכם קודם כל רמדאן מוברק.

מי יתן ויהיה זה חודש של התכנסות בחיק המשפחה, חודש של אמונה ותפילות.

בימים אלו מדינת ישראל נמצאת במערכה קשה שהחלה במתקפה הרצחנית של מחבלי החמאס על אזרחי ישראל כולם, ובהם גם מוסלמים.

המלחמה שלנו היא אינה נגד האיסלאם, אלא נגד מי שפגעו בערכי האסלאם, נגד מי שעשו פשעים נגד האנושות וביקשו גם לקרוע את החברה בישראל ואת עתידנו המשותף

גם היום רוצחי החמאס רוצים לראות את חודש הרמד הופך מחודש של תפילות לחודש של דמים.

אך זו לא דרכנו. אני יודע שהם לא מייצגים את הרוב המוחלט של אזרחי ישראל הערבים

7 באוקטובר הוכיח לנו אולי יותר מבעבר, שהחברה הערבית היא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל.

כשאנחנו בסכנה כולנו באותה הסכנה ומתמודדים מולה ביחד

מדינת ישראל תאפשר גם השנה חופש פולחן בהר הבית ובמקומות הקדושים.

אל תקשיבו לקיצונים שמנסים להסית ולפגוע בנו

כן נפעל ביד קשה מול מי שינסו לעורר פרובוקציות, נסקל כל פיגוע טרור, לא נאפשר לחמאס לחלל את בתי התפילה כי זו חובתנו כמדינה להגן על כל אזרחינו

נשמור את קדושת החג הזה ובעזרת השם נדע כולנו ימים טובים יותר שיהיה רמדאן קרים (משהו בערבית, לא מבין את השפה)

#טאמבלר ישראלי #טמבלר ישראלי #ישראל #ישראלבלר #ישראלים #עם ישראל חי #עברית #חרבות ברזל #ישר #ישראבלר #ישרבלר #Youtube

[koheletgirl]

תאמר נפאר להארץ, המאמר המלא מתחת לקאט

אני כותב את המאמר הזה כבר חודש. החלטתי לא לפרסם כי אנחנו, הפלסטינים בארץ (וגם היהודים שלא התפכחו), נמצאים בסכנה: אנשים נעצרו על פוסט, שיתוף ולייק. אך הכאב כבד מדי, כבד מכדי לשאת אותו לבד.

أكتب هذا المقال منذ شهر. قررت عدم نشره لأننا، الفلسطينيين في إسرائيل (واليهود الذين لم يستيقظوا)، في خطر: لقد تم اعتقال الناس بسبب النشر والمشاركة والإعجاب. لكن الألم ثقيل جدًا، ثقيل جدًا بحيث لا يمكن تحمله بمفردك.

אם העיניים הקטנות שלנו יכולות לראות את גודל האימה, האם ליבנו הגדול יכול להכיל שני כאבים יחד?

إذا كانت أعيننا الصغيرة تستطيع أن ترى حجم الرعب، فهل يمكن لقلوبنا الكبيرة أن تتحمل ألمين معًا؟

כראפר פלסטיני ומוסיקאי החי בישראל, הייתי פעיל וקול בולט למען שוויון זכויות מתחילת הקריירה שלי. לאורך השנים עזרתי לפתח ולהיות חלק מקהילה קטנה של אמנים יהודים ופלסטינים הפועלים יחד מתוך תפישה של "מאבק משותף" (resistance־co) מתוך אמונה שעלינו להתנגד לעוולות ביחד, כתנאי מקדים לחיים משותפים. עם הזמן נהפכנו פשוט לחברים טובים.

باعتباري مغني راب وموسيقي فلسطيني أعيش في إسرائيل، كنت ناشطًا وصوتًا بارزًا من أجل المساواة في الحقوق منذ بداية مسيرتي المهنية. على مر السنين، ساعدت في تطوير, وكنت جزءاً من, مجتمع صغير من الفنانين اليهود والفلسطينيين, الذين يعملون معًا انطلاقًا من مفهوم "النضال المشترك" (resistance־co) وانطلاقا من ايماننا بأنه يجب علينا أن نعارض الظلم معًا، كشرط مسبق للعيش المشترك. بمرور الوقت تحولنا لأصدقاء.

אבל ב–7 באוקטובר הדינמיקה בקבוצה שלנו השתנתה פתאום ונעשתה פחות ברורה. כולנו נחרדנו מהסרטונים ממתקפת חמאס שהודלפו באינטרנט, אבל משהו באנרגיה הרגיש אחרת. כבוי. משהו בהודעות לא עבר לצד השני, עד כמה שהבעתי עצב, שוק ושברון לב מהמראות של אזרחים לא חמושים נסים על נפשם ונרצחים, עדיין היה חסם מסוים. ישקר מי שיאמר שמראות ה–7 באוקטובר לא הפכו לו את הבטן, אך זו לא הפעם הראשונה שראינו זוועות. לצערי, על האדמה המקוללת הזו ראינו מספיק.

لكن في 7 أكتوبر، تغيرت الديناميكية في مجموعتنا فجأة وأصبحت أقل وضوحًا. لقد شعرنا جميعًا بالرعب من مقاطع الفيديو لهجوم حماس والتي تم تسريبها عبر الإنترنت، ولكن شيئًا ما في الطاقة بدا مختلفًا. منطفئ. شيء ما في الرسائل لم يصل إلى الطرف الآخر، بقدر ما عبرت عن الحزن والصدمة والحسرة لرؤية مواطنين عزل يهربون ويقتلون، لا زال هناك حاجز معين. يكذب من قال إن مشاهد 7 أكتوبر لم تقلب معدته، لكن هذه ليست المرة الأولى التي نرى فيها فظائع. ولسوء الحظ، لقد رأينا ما يكفي على هذه الأرض الملعونة.

לקח לי כמה ימים להבין שאנחנו מתמודדים עם משהו חדש. אכן, עינינו הקטנות ראו כבר זוועות גדולות ולמדנו יחד איך לשלב קולות ולמחות נגד, אך בכל המקרים זה היה למען אסון פלסטיני שגרמו הממשלה הישראלית, הצבא, או המתנחלים. לכן ב–7 באוקטובר הגבתי מתוך אותה תחושת בטן. אך הפעם זה היה שונה לאחי ואחיותי היהודים בקבוצה, ולקח לי זמן לפרק את זה ולהפנים שהפעם הם אלה שמרגישים חלשים, שהזהות שלהם מאוימת, ואני לא ממש ידעתי איך להכיל את זה.

استغرقني الأمر بضعة أيام لأدرك أننا نتعامل مع شيء جديد. والحقيقة أن أعيننا الصغيرة قد شهدت بالفعل فظائع كبيرة وتعلمنا معًا كيف نضم اصواتنا معا ونحتج، ولكن في كل مرة كان الأمر رداً على كارثة فلسطينية سببتها الحكومة الإسرائيلية, الجيش أو المستوطنون. لهذا السبب في السابع من أكتوبر كانت ردة فعلي نابعة من نفس الشعور الغريزي. لكن هذه المرة كان الأمر مختلفًا بالنسبة لإخوتي وأخواتي اليهود في المجموعة، واستغرق الأمر بعض الوقت لتفكيك الأمر والادراك أنهم هذه المرة هم من يشعر بالضعف، وأن هويتهم مهددة، ولم أعرف حقًا كيف احتوي هذا الامر.

התקשרתי לאחת מהאחיות היהודיות ושיתפתי את רגשותי בכל הכנות: "חביבתי, אני רואה את הפגיעות שלך, אני רואה אותך רועדת ומשותקת, אני רואה אותך מפחדת לעזוב את הבית, אני רואה אותך בורחת מהחושך שבחוץ ומתכנסת בתוך העלטה הפנימית שלך, וכל מה שאני רוצה לעשות זה לחבק אותך".

اتصلت بإحدى الأخوات اليهوديات وشاركتها مشاعري بكل صراحة: "حبيبتي، أرى ضعفك، أراك مشلولة وترتجفين، أراك خائفة من مغادرة المنزل، أراك تهربين من الظلام في الخارج وتنطوين في ظلامك الداخلي، وكل ما أريد فعله هو أن أعانقك."

אין לי קושי להביע אמפתיה כלפי כל אדם שנפגע, הקושי הוא בסטייטמנט הפול��טי, כי בשביל לחבק את הכאב הנורא הזה, צריך לעמוד בתור ארוך של מנהיגי העולם המערבי והתקשורת העולמית, שמחבקים את ישראל רגשית, פוליטית וגם מלחמתית. אלה אותם גופים שמתעלמים מהכאב שלנו ומממנים את מחיקתו מאז ומתמיד.

لا أجد صعوبة في التعبير عن التعاطف مع أي شخص أصيب بالأذى، الصعوبة تكمن في البيان السياسي، لأنه من أجل احتضان هذا الألم الرهيب، لا بد من الوقوف في صف طويل من قادة العالم الغربي ووسائل الإعلام العالمية، الذين يحتضنون إسرائيل عاطفياً وسياسياً وعسكرياً. هذه هي نفس العناصرالتي تتجاهل آلامنا وتمول محوها منذ الأزل.

אני שונא אלימות. גדלתי ועודני גר בעיר לוד, אחת הערים האלימות במזרח התיכון. אני לא שונא אלימות באופן תיאורטי, חוויתי אלימות. מעולם לא החזקתי אקדח, מעולם לא הלכתי לשום צבא, והדברים הכבדים ביותר שאני מחזיק בידי הם העט והמיקרופון שלי.

أنا أكره العنف. نشأت ومازلت أعيش في مدينة اللد، إحدى أكثر المدن عنفًا في الشرق الأوسط. أنا لا أكره العنف نظريًا، لقد عشته. لم أحمل سلاحًا قط، ولم انضم أبدًا إلى أي جيش، وأثقل ما أحمله في يدي هما قلمي وميكروفوني.

כשאני נמצא מול תקשורת ישראלית או מערבית, זה מרגיש יותר כמו חקירה מאשר כמו ריאיון. "האם אתה מגנה את חמאס?", אין תשובה נכונה לשאלה לא נכונה. אני מגנה כל פגיעה בחפים מפשע, נקודה. כל חיי אני נלחם באפליה נגד אנשים חיים, למה שאתחיל להפלות בין המתים?

عندما أقف أمام وسائل الإعلام الإسرائيلية أو الغربية، يبدو الأمر أشبه بالتحقيق وليس المقابلة. "هل تدين حماس؟"، لا توجد إجابة صحيحة على سؤال خاطئ. أنا أدين أي اذى يلحق بالأبرياء. نقطة. أنا احارب التمييز ضد الاحياء طوال حياتي، لماذا سأبدأ الآن بالتمييز بين الأموات؟

הפעם זה היה שונה לאחי ואחיותי היהודים בקבוצה שלנו, ולקח לי זמן להבין שהפעם הם אלה שמרגישים חלשים, שהזהות שלהם מאוימת

هذه المرة كان الأمر مختلفًا بالنسبة لإخوتي وأخواتي اليهود في مجموعتنا، واستغرق الأمر بعض الوقت لأفهم أنهم هذه المرة هم الذين يشعرون بالضعف، وأن هويتهم مهددة.

אני מנסה להבין איזה מסר התקשורת או העולם המערבי והישראלי מנסים להעביר לפלסטינים. ממש עכשיו ברגע זה עומד מולכם דור שלם של ילדים מדממים בעזה, מה המסר שתרצו להעביר להם, מעבר ל"תגנו את חמאס", או "למה הדור שלפניכם בחר בחמאס?", או "משתמשים בכם כבמגן אנושי"?

أحاول أن أفهم ما هي الرسالة التي يحاول العالم والاعلام الغربي والإسرائيلي إيصالها إلى الفلسطينيين. الآن، في هذه اللحظة، يقف أمامكم جيل كامل من أطفال غزة الذين ينزفون دماً، ما هي الرسالة التي تودون توجيهها إليهم، غير "أدينوا حماس"، أو "لماذا اختار الجيل الذي سبقكم حماس؟" "، أو" يتم استخدامك كدروع بشرية "؟

תנשמו עמוק, תתנתקו שנייה מהמשפטים שכל תקשורת ומנהיג משננים כמו תוכים; נסכים עליהם או לא נסכים עליהם, זה לא עקרוני כרגע. אם הם אמיתיים הם לא ייעלמו, אז אל תחששו לשים אותם בצד לרגע. תסתכלו בעיניו של אחד מהילדים ותתארו לו את מקומו בעולם: "אם תשתמש בנשק אז אתה טרוריסט, ואנחנו ניקח מארה"ב ספינות, מטוסים, טנקים, נשתמש בנשק חוקי ונשק לא חוקי לפי האו"ם, ונחמש את הצבא שימחק את עזה!

خذوا نفساً عميقاً، وانفصلوا للحظة عن الجمل التي يحفظها كل إعلامي وقائد مثل الببغاوات؛ نتفق عليها أو لا نتفق، فهذا ليس اساسيا الان. إذا كانت حقيقية فلن تختفي، لذا لا تخف من وضعها جانبًا للحظة. انظر في عيون أحد الأطفال واوصف له مكانه في العالم: "إذا كنت تستخدم الأسلحة فأنت إرهابي، وسوف نأخذ السفن والطائرات والدبابات من الولايات المتحدة، وسوف نستخدم الأسلحة القانونية والغير القانونية بحسب الأمم المتحدة، وسنسلّح الجيش الذي سيمسح غزة!

"אם תגיש בקשה לחקירה בהאג על מה שעשינו, אז תדע שיש לנו מדינות־חברות שיטילו עליך וטו! אם תחליט למחות בצורה לא אלימה ותבקש להחרים מוצרים שלנו, אנחנו נדאג שבעולם יעבירו חוק חדש שיעצור אותך על אנטישמיות!

"إذا قدمت طلبًا لإجراء تحقيق في لاهاي بشأن ما فعلناه، فاعلم أن لدينا دولًا أعضاء ستفرض عليك حق النقض! إذا قررت الاحتجاج بطريقة غير عنيفة وطلبت مقاطعة منتجاتنا، سوف نتأكد من صدور قانون جديد في العالم لاعتقالك بتهمة معاداة السامية!

"אם תשתף פעולה איתנו כמו הרשות הפלסטינית, עדיין נפקיע וניקח ממך אדמות, נזרוק אותך לכלא ללא כתב אישום. העסקים ועצי הזית שלך יישרפו על ידי מתנחלים בגיבוי הצבא והמדינה, העיתונאים שלך יירצחו מול המצלמות. נגיד שזה לא אנחנו ירינו, אחרי שנה נודה בזה, ותנחש מה? לא נמצא אשמים כי לא נחפש אותם!".

"إذا تعاونتم معنا مثل السلطة الفلسطينية، فسوف نستمر في ابتزاز أرضكم والاستيلاء عليها، وسنلقي بكم في السجن دون تهمة. وسيحرق المستوطنون المدعومين من الجيش والدولة أعمالكم التجارية وأشجار الزيتون، وسيُقتل صحفيوكم أمام الكاميرات. سنقول أننا لسنا من أطلق النار، بعد عام سنعترف بذلك، واحزروا ماذا؟ لن نجد المتهمين لاننا لن نبحث عنهم!".

אני כותב את המאמר הזה כבר חודש. לפעמים הוא עובר עשר עריכות ביום, ולפעמים ימים שלמים סתם מונח במחשב. לפעמים אח יהודי אומר שזה טו מאץ', לפעמים אח פלסטיני אומר שזה טו ליטל, לפעמים עורך דין יגיד שאין לדעת על מה עוצרים היום, ולפעמים אני עונה לו שזה לא המעצר שמרתיע אותי, אלא מה שבא אחריו: ההסתה באינטרנט נגד כל דעה שונה או נקודת מבט רחבה או מורכבת יותר, הסתה שבקלות תתפתח לאלימות (כולנו ראינו איך זה התפתח עם ישראל פריי). ואני חי בלוד, איפה שיש נשק יהודי חוקי ונשק ערבי בלתי חוקי, ובימינו לא חסרים אויבים לאף אחד. מה שכן חסר זה חברים, ואנחנו חיים על אדמה שבולעת חברים.

أكتب هذا المقال منذ شهر. في بعض الأحيان يتم إجراء عشرة تعديلات عليه يوميًا، وأحيانًا يبقى على الكمبيوتر لايام من دون ان المسه. أحيانًا يقول أخ يهودي إنه مبالغ به، وأحيانًا يقول أخ فلسطيني إنه غير كافٍ، وأ��يانًا سيقول المحامي إنه لا يمكن اليوم معرفة على اي سبب ممكن اعتقالك، وأحيانًا أجيبه بأن ليس الاعتقال هو ما يخيفني, انما ما يأتي بعده: التحريض على الإنترنت ضد أي رأي مختلف أو وجهة نظر أوسع أو أكثر تعقيدًا، التحريض الذي يمكن أن يتطور بسهولة إلى عنف (لقد رأينا جميعًا كيف تطور الأمر مع يسرائيل فراي). وأنا أعيش في اللد، حيث توجد أسلحة يهودية قانونية وأسلحة عربية غير قانونية، وفي هذه الأيام لا يفتقر أحد إلى الأعداء. ما ينقصنا هو الأصدقاء، ونحن نعيش على أرض تبتلع الأصدقاء.

כולנו צריכים חברים יותר מתמיד. כולנו איבדנו כמה חברים. סבתא שלי איבדה חברים ומשפחה ב–1948, כשכל החברה הפלסטינית נקרעה לגזרים ופוזרה ברחבי האזור והעולם. ההורים שלי איבדו חברים באינתיפאדה, אני איבדתי חברים לפשע בעיר שלי, וחמישה קרובי משפחה לפני חודש בעזה. חברי איבדו חברים במסיבת נובה, וחברים שנהרגו או נחטפו על ידי חמאס. איבדנו חברים שהעמידו אותנו בעמדות לא הוגנות, שדרשו מאיתנו להסביר את המעשים של מנהיגים שמעולם לא בחרנו. איבדנו חברים שעיניהם ראו את הזוועות אבל ליבם לא הצליח להכיל את שני הכאבים.

نحن جميعا بحاجة إلى أصدقاء أكثر من أي وقت مضى. لقد فقدنا جميعاً بعض الأصدقاء. فقدت جدتي أصدقاء وعائلة في عام 1948، عندما تمزق المجتمع الفلسطيني بأكمله وتشتت في جميع أنحاء المنطقة والعالم. لقد فقد والداي أصدقاء في الانتفاضة، وأنا فقدت أصدقاء بسبب الجريمة في مدينتي، وخمسة من أقاربي قبل شهر في غزة. لقد فقد أصدقائي أصدقاء لهم في حفل نوفا، وأصدقاء قتلوا أو اختطفوا على يد حماس. لقد فقدنا أصدقاء وضعونا في مواقف غير عادلة، وطالبونا بشرح تصرفات القادة الذين لم ننتخبهم. لقد فقدنا أصدقاء رأت عيونهم الأهوال ولكن قلوبهم لم تحتمل الألمين.

החברים והחברות שלי למאבק המשותף לעולם לא יבקשו ממני לגנות בדרך שהם בוחרים, אבל אנחנו נהיה שם אחד בשביל השנייה כדי להכיל את הכאב, לטפל בפצע הפתוח, עד שיהפוך לצלקת מכובדת יותר מכל צל"ש. בחירת חברים היא אחד הדברים המאתגרים ביותר במסע שלנו בחיים, ואני בר מזל שעדיין יש לי חברים וחברות שהם חזקים ורכים, אמיצים ופגיעים בעת ובעונה אחת. אני אשמור אותם קרוב — יש לנו הרבה מה לתקן במקום הזה.

أصدقائي وصديقاتي للنضال المشترك لن يطلبوا مني أبدًا إدانة المسار الذي اختاروه، لكننا سنكون هناك من أجل بعضنا البعض لاحتواء الألم، والعناية بالجرح المفتوح، حتى يصبح ندبة أكثر كرامة من أي ميدالية تقدير. يعد اختيار الأصدقاء أحد أكثر الأشياء صعوبة في رحلتنا في الحياة، وأنا محظوظ لأنني لا أزال أملك أصدقاء أقوياء وناعمين, شجعان وحساسين في نفس الوقت. سأبقيهم قريبا مني - لدينا الكثير لنصلحه في هذا المكان.

ולמי שעזב את מעגל החברים הזה או הועף ממנו, רק דעו שתמיד תהיה לכם את זכות השיבה אליו.

ولأولئك الذين تركوا دائرة الأصدقاء هذه أو تم طردهم منها، فقط اعلموا أنه سيكون لكم دائمًا حق العودة اليها.

#עברית #israel

[thisiscrazysblog]

זוכרים שכתבתי שהשנאה תעבור לי מתישהו?

אז כרגע היא עוד פה. בעוצמות שלא הכרתי.

אני לא כל כך בטוחה איך להתמודד עם השינוי הזה והחוסר אמונה.

רק שמחה שאני כאן בישראל ולא שם. כי חברים, בחיי שכאן, עם כל המלחמה, בטוח יותר.

עם ישראל חי. תמיד. תמיד.

#tiktok #israel #ישראל #עם ישראל חי #ישראל במלחמה

[givemearmstopraywith]

the word "amen" comes from the same hebrew root as the word "אמונה," emunah, meaning faith. א־מ־ן relates to loyality, belief, trust, but also to craft and learning. amen is our "yes"- let it be so. emunah, faith, is a challenge to the idea of faith. emunah says yes, have faith. have belief. have confidence. but not in g-d. emunah is faith with g-d. it is taking him by the hand. bruising your knees for him. cracking yourself open for him so that his light bleeds through. how awful. how wonderful.

#p

[piel-pual-vehitpael]

יש משהו ממש מוזר בלהיות משתמשת טאמבלר "קלאסית" (במעגלי מיוטואלז להטבים פמיניסטיים שמאלניים) בזמן המלחמה. לא רק בגלל ההבנה שרובם היו שמחים אם היו קורים לי דברים מזעזעים אלא גם כי זה נותן נקודת מבט אחרת על חלק מנסיונות ההסברה שלנו (לא ספציפית בטאמבלר אבל ברשת). אלה אנשים עם כמות מטורפת של confirmation bias וכיפת ברזל נגד רעיונות שונים משלהם*. אני לא חושבת שהפצה של מימ שלקוח מהטוויטר של דונלד טראמפ תשנה את דעתם

*שחלק ממנה הוא תגובת טראומה אמיתית לכך שבחיים האמיתיים רודפים אותם על רקע גזע/מיניות/וכו והחלק השני הוא תגובת טראומה לכך שמישהו אמר להם ללכת לחנך את עצמם ו/או אמונה שהם חסינים לתעמולה. בכל אופן ראנט קצר בטאגים שכנראה יתחרבש בגלל הפורמטינג שלהם בעברית

#זה קצת מפחיד אותי משתי סיבות #האחת היא כמובן איך שהאנשים האלה נגדנו ומרגיש בלתי אפשרי לשכנע אותם אחרת #והשנייה היא העובדה שאלה אנשים שאני באמת מסכימה עם הדעות שלהם רוב הזמן #ועכשיו בגלל הזעם המוצדק שלנו מופצות אצלנו כל כך הרבה נקודות דיבור שמזכירות את יוטיוב ימין מ2016 #אני יודעת שזה לא באמת המצב ושיש שמאלנים שתומכים בנו #אבל ההרגשה היא שיש שתי אופציות: להיות בעד זכויות לקהילות מוחלשות אבל גם בעד המוות של ישראלים #או בעד ישראל ולעיני שאר העולם וחלק מהממים הישראלים נגד שאר הדברים האלה #ישראבלר

[shemeshlevanah]

#אמונה

[tzoor]

https://www.youtube.com/watch?v=BTRhrmwOMUY&list=LL&index=1 "אמונה היא הדרך להגשמה: העז לדמיין, גלה כשרון ולבסוף, תלמד גם לעוף" [צור עיטם עמיחי-2019-2020]. לילד בגילי שחווה אינספור קשיים: הכשלונות, האתגרים, החברה העוינת מקיר לקיר, האלימות בצבעי הקשת, החרם בבית-הספר והעובדה שלמשך 7 שנים הייתי שקוף והאירועים שבהם נתקלתי, שככל שניסיתי להילחם בהם הם גברו. כל אלו מתגמדים לרגעים כאלו, שבהם אתה פוגש באדם אחד שמשפיע על חייך. לחטיבה הגעתי שבור מאוד, אבל יחד עם זאת, הייתי אופטימי. התחלתי לכתוב יומן (תהרגו אותי מאיפה בא לי הרעיון הזה)-אבל בשל העובדה, שלא היה לאימי כסף לטיפולים פסיכולוגיים, החלטתי להתחיל לכתוב את המחשבות שלי לעצמי אחרי החרם הארוך שעברתי בביה"ס: רציתי לפתוח דף חדש, רק לא ידעתי עד כמה יהיה חלק.. מכפי שדמיינתי. פגשתי במחנכת חדשה Iris Magen , ולצידה עמדה ג'קי דושניצקי ז"ל, שלימים הפכה ל-המורה המנטורית שלי לחיים ולאומנות בכלל. דרכן הרגשתי לראשונה "מה זה להיות עטוף" ואחד האירועים היותר קשים שעברתי בבר-המצווה שלי-אותו הצגתי בחודש האחרון בתערוכה "בשביל החלומות", עבר בצורה נסבלת יחסית. היום כמורה, כאדם בוגר וכאיש חינוך שמוטלת עליו האחריות לראות את הילדים השקופים, אני מבין את המהלכים שהן עשו בשבילי, כי הן השכילו לקחת בשתי ידיים את הכשרון שלי באומנות ודרכו, מה שאף אחד לא עשה לפניהן. הן העניקו לי חופש, כדי שאוכל בעצמי לפרוש את כנפיי ואחד הדברים המשמעותיים שקרו לי הוא בהחלט אותו מפגש עם איריס וג'קי: אילו הייתי מחליט לנשור מבית הספר, מכל מני סיבות והיו לי סיבות, לא הייתי פה היום...אני ממליץ להיכנס לכתבה ולצפות בתוכן החשוב שבו מתוארת לראשונה כיצד ראו אותי ואיפשרו לי להעיז לדמיין. אני יותר מגאה לשתף את כתבת בכורה עליי והסיפור שלי: "האני מאמין" שלי והכל מתואר ברגישות, בעדינות ובניצוח של מקצועיות רבת פעלים של ישראל לנצ'נר, כתב הערוץ הקהילתי של כפר סבא. @avyamamon היא זו שחיברה ביננו ובזכותה נוצרה כתבה מופלאה כזו בערוץ 98 בהוט, כל יום ב בשעה 19:00 בחודש מרץ או ביום שישי בשעה 21:00. הכתבה נצפית בטלוויזיה או להיכנס לקישור ביוטיוב: https://www.youtube.com/watch?v=BTRhrmwOMUY&list=LL&index=1 "אמונה היא הדרך להגשמה: העז לדמיין, גלה כשרון ולבסוף, תלמד גם לעוף" [צור עיטם עמיחי-2019-2020]. עד כאן להיום, @eitamstudio אל תשכחו לדמיין או פשוט להעיז. שלכם באהבה.. ואל תשכחו לדמיין או פשוט להעיז. אתם לא יכולים לדמיין לאן תגיעו. #art #gallery #createalifeyoulove #dreamscometrue #drawing (at Herzliya, Israel) https://www.instagram.com/p/CqBu47eI8tS/?igshid=NGJjMDIxMWI=

#art #gallery #createalifeyoulove #dreamscometrue #drawing

[anaelllllla]

#אמת החיים #הרב מיכאל לייטמן #אמונה למעלה מהדעת #Youtube

[rabash-maamarim]

חשיבותה של האמונה, שנוהגת תמיד

תשמ"ז - מאמר ו' 1987 - מאמר 6

הזה"ק (ויצא דף ל"ח, ובהסולם אות ע"ה) שואל וזה לשונו, "אמר רבי יהודה כיון שהקב"ה הבטיח לו כל זה, שאמר לו, והנה אנכי עמך, ושמרתיך בכל אשר תלך, למה לא האמין. אלא אמר, אם יהיה אלקים עמדי. ומשיב, אלא אמר יעקב, חלום חלמתי והחלומות, מהם שהם אמיתיים, ומהם שאינם אמיתיים. ואם יתקיים, אז אדע שחלום אמיתי הוא. ועל כן אמר, אם יהיה אלקים עמדי, כמו שחלמתי, והיה ה' לי לאלקים", עד כאן לשונו.

ולהבין את הקושיא וכמו כן התירוץ בדרך העבודה, מה שנוגע לנו: ומהו חלום, ומהי ההבטחה שהבטיח ה', ומהו התנאי, שיעקב אמר, "אם יהיה אלקים עמדי, והיה ה' לי לאלקים", אז הוא יקיים את הנדר.

ובכדי לבאר הכל בדרך העבודה, צריכים להקדים את מטרת הבריאה, שברא הקב"ה שהיא להטיב לנבראיו. וזה נקרא שהקב"ה הבטיח לתת להנבראים כל טוב. ובודאי צריכים להבין זה, שהבטיח להנבראים לתת להם כל טוב, בטח שאין הכוונה, שיתן לבני אדם, אלא אותו הטוב שמתאים לבני אדם.

למשל, אנו רואים, מהו הטוב אצל חתולים, שבזמן שתופסים עכברים ואוכלים אותם, זהו הטוב שלהם. ואיננו יכולים לומר, שהטוב הזה, שנותן לשקצים ורמשים, יתן לבני אדם. וגם בבחינת המדבר, הנקרא אדם, יש גם בהם, שאין להם מושג יותר, ממה שנקרא טוב אצל דומם, צומח, חי. ובטח לבעלי חי, למשל ניתן את הטוב, המתאים להם. ובאם ניתן להם טוב אחר, נקרא זה רע. היות שאין להם כלים, שירגישו בזה טעם. וכן צומח, וכן בחינת דומם. היינו, שבבחינת מדבר, יש להבחין בו עצמו דומם, צומח, חי.

וזהו כמו שכתוב בהקדמה לספר הזוהר (דף י"א אות ל"ג) וזה לשונו, "וצריך שתדע, שכל נחת רוח של יוצרנו יתברך, להנות לנבראיו, היא במידה שהנבראים ירגישו אותו יתברך, שהוא המשפיע, והוא המהנה אותם, אשר אז יש לו שעשועים גדולים עמהם, כאב המשתעשע עם בנו החביב לו, בה במידה שהבן מרגיש ומכיר גדולתו ורוממותו של אביו, ואביו מראה לו כל האוצרות שהכין בשבילו".

ובהאמור רואים אנו, שמטרת הבריאה להטיב לנבראיו, היא שישיגו את התגלות האלקות. ולא היתה הכוונה לתענוגים גשמיים, כי כל התענוגים גשמיים, שמזה ניזונים הנבראים מטרם שבאים להשיג כלים דהשפעה, הם רק, כמו שכתוב בזה"ק, שהם רק נהירו דקיק, שנפלו ניצוצי קדושה בין הקליפות. זהו כל חיותם. מה שאין כן עיקר הטוב והעונג הוא מלובש בתורה ומצות.

אולם בכדי שהתענוג, מה שהבורא רוצה לתת להנבראים, יהיה בשלימות, נעשה תיקון הצמצום, שהוא ההסתר על הטוב והעונג שישנם בתו"מ. (אלא בכדי שיהיה קיום העולם, מטרם שיוכלו לקבל את הטוב, שיהנו בינתיים מההארה דקיק, שנפלה בין הקליפות. ומזה ניזונים העולם).

וע"י ההסתר יש מקום, שהאדם יתרגל עצמו, שכל מה שהוא עושה יהיה לשם שמים, מטעם שהוא רוצה לשמש את המלך, בלי שום תמורה, היות שהוא מקיים תו"מ בלי שום התגלות אור, המכונה הטוב והעונג האמיתי.

ואחרי שיסתגל שכל כוונתו תהיה בעמ"נ להשפיע, שאז, כשמקבל את הטוב והעונג, לא תהיה בזה בחינת נהמא דכסופא, משום שלא מקבל את הטוב והעונג בשביל תועלת עצמו, כי לצורך עצמו הוא מוכן לוותר על התענוגים, אלא היות שהוא רוצה להנות לבורא, ועכשיו הוא רואה, אין שום דבר שחסר להבורא, אלא ענין אחד חסר עדיין, היינו שיוכל להוציא את מטרתו לפועל, היינו שהנבראים יקבלו ממנו. ומשום זה הוא הולך עכשיו לקבל את הטוב, בכדי להנות להבורא, כי רק זה יכול הקב"ה לקבל מהתחתונים, היינו, שיקבלו ממנו טוב ועונג. והיות שהבורא רוצה להנות לנבראים, לכן הנבראים גם כן צריכים להנות להבורא, שזה נקרא השתוות הצורה.

אולם בכדי להגיע להשתוות הצורה, הנקרא שכל המעשים יהיו לשם שמים, זוהי יגיעה גדולה, מטעם שהיא נגד הטבע. היות שהאדם נברא עם רצון לקבל הנאה לעצמו, המכונה רצון לקבל לתועלת עצמו. ואומרים להאדם, שהוא צריך לבטל את הרצון לקבל הזה, וצריך לרכוש כלי חדש, המכונה רצון להשפיע. אז לא כל אדם זוכה לזה, היינו שיוכל לרכוש את הכלים האלו, המתאימים שישרה בתוכם אור עליון.

ובכדי שהאדם יוכל להגיע לידי רצון להשפיע, אמרו חז"ל (קידושין ל') "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". שדוקא ע"י התורה הוא יכול להגיע לכלים דהשפעה. וכמו כן יש מאמר חז"ל (סוכה נ"ב) וזה לשונו, "אמר רבי שמעון בן לוי, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו, שנאמר, ה' לא יעזבנו בידו". שהכוונה על הרצון לקבל הזה, היות שהוא נפרד מהבורא, כידוע שברוחניות שינוי צורה מבדיל ברוחני לחלקהו לשנים.

וכמבואר בהקדמה לספר הזוהר (דף ה' אות י') וזה לשונו, "אכן יש להבין מקודם ענין מציאות מהות הטומאה והקליפות מה היא. ותדע, שזה הרצון לקבל הגדול, שאמרנו, ונתן אותו (היינו הרצון לקבל) במערכת העולמות אבי"ע דטומאה, ונמצאו בגללו נפרדים מהבורא יתברך ומכל העולמות דקדושה. ומטעם זה מכונות הקליפות בשם מתים, כמו שכתוב זבחי מתים. וכן הרשעים, הנמשכים אחריהם". כמו שאמרו חז"ל, "הרשעים בחייהם נקראים מתים". כי הרצון לקבל המוטבע בה��, בהפכיות הצורה מקדושתו יתברך, מפרידן מחיי החיים, והן רחוקות ממנו יתברך מקצה אל הקצה, כי הוא יתברך אין לו שום ענין של קבלה, אלא רק להשפיע לבד, והקליפות אין להן שום ענין של השפעה רק לקבל לעצמן להנאתן בלבד. ואין הפכיות גדולה מזה.

ובהאמור, בכדי שהאדם תהיה לו בחינת השתוות הצורה, בכדי שיוכל לקבל את הטוב והעונג מהבורא, האדם צריך יגיעה גדולה ועזרה גדולה מהשמים, שיוכל לנצח את הרע שבקרבו, שהוא הרצון לקבל, ושתהיה לו היכולת לשמש עמו על הכוונה עמ"נ להשפיע. ויש הרבה אנשים שלא זוכים לזה. ומי שכן זוכה לזה הוא ממש מעשי ניסים.

ועכשיו יש לבאר מה ששאלנו, מה שכתוב אצל יעקב, מה בא זה ללמדנו את דרך ה', במה שהתורה מספרת לנו את חלומו, ואת הנדר מה שנדר, וגם מה שהנדר היה על תנאי, במה שאמר אם יהיה.

הנה הכתוב אומר, "ויקץ יעקב משנתו, ויאמר, ויקח את האבן אשר שם מראשותיו". ידוע שאבן נקרא מלכות. ומלכות נקראת אמונה. היינו, שזה שהאדם רוצה להבין, והבנה נקרא ראש, אז הוא לוקח את ההבנה הזו, שיש בראשו, ומניחה מתחת לראשו, היינו שהאמונה הוא שם בראש, וההבנה והדעת שלו הוא שם מתחת לראשו. נמצא אחר זה הסדר, האמונה למעלה והדעת למטה.

וזה מכונה אמונה למעלה מהדעת. וזה יכולים לפרש את מה שכתוב, "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו". וזה שכתוב, "וישם אתה מצבה", פירושו, שהאמונה למעלה מהדעת, עשה אותה שזה יהיה המצב שלו. מצבה מלשון מצב. זאת אומרת, שהמצב שלו, שהוא רוצה לבנות את הבנין דקדושה, יהיה בבחינת אמונה למעלה מהדעת.

וזה שכתוב "וידר יעקב נדר לאמור, אם יהיה אלקים עמדי, וכו', והיה ה' לי לאלקים".

והזה"ק הקשה על זה, למה לא האמין, אלא אמר, אם יהיה. ומשיב, אלא אמר יעקב, חלום חלמתי והחלומות, מהם שהם אמיתיים, ומהם שאינם אמיתיים, ואם יתקיים, אז אדע שחלום אמיתי הוא.

ויש לפרש ענין עולם הזה ועולם הבא על דרך העבודה. הנה עולם הזה דומה לחלום, דהיינו, איך שפותרים אותו כך הוא מתקיים, כמו שאמרו חז"ל (ברכות נ"ה) "כל החלומות הולכין אחר הפה", שנאמר "כאשר פתר לנו כן היה". ובפשטות קשה להבין דבר זה, היינו איך שאנשים פותרים אותו כך הוא מתקיים. ולפי זה, למה לי ליישב תענית על חלום רע. יש עצה פשוטה, שיכולים ללכת לאנשים, שהם ידידיו, ובטח יפתרו את החלום לטוב, כמו שאמרו חז"ל, כל החלומות הולכין אחר הפה. ובטח שיש תרוצים על דרך הפשט.

ונפרש זה על דרך העבודה. הנה הקב"ה ברא את העולם להטיב לנבראיו. ובכדי שלא תהיה בחינת בושה בהטוב ועונג, לכן נמצא האדם בעולם הזה, שהוא מקום עבודה, שיוכל להשיג כלים דהשפעה, שע"י יקבלו הכל בעמ"נ להשפיע, שע"י זה אין כאן מקום לבושה, מטעם שהוא מקבל הכל מטעם מצוה, כנ"ל.

וזה שאומר הזה"ק, "הקב"ה הבטיח ליעקב כל טוב". אבל זה דיבר אליו בדרך חלום, היינו בעולם הזה, שדומה לחלום, היינו לפי שאדם פותר אותו, היינו אם האדם הולך לפי דעת תורה (כמו שכתוב במאמר ה', תשמ"ז), נמצא, שנותן פתרון טוב על מה שהקב"ה הבטיח, בזה שברא את העולם על הכוונה להטיב לנבראיו. אבל הבטחה זו היא בבחינת חלום, היינו שע"י זה שהאדם יפתור את ההבטחה דלהטיב, שהוא מה שהבורא רוצה להשפיע, הוא יתן את הפתרון, כמו שהבורא הוא המשפיע, כמו כן האדם גם כן יעבוד הכל רק בעמ"נ להשפיע.

וזה נקרא שההבטחה שהבטיח הבורא להטיב היא, באם האדם יתן גם כן הפתרון, היינו להטיב, שזהו כנ"ל, כמו שאמרו חז"ל "מה הוא רחום אף אתה רחום". מה שאין כן אם אין האדם נותן את הפתרון על החלום, אלא מה שהקב"ה הבטיח, הוא להשפיע לנבראיו. והוא רוצה את ההיפך, היינו שהוא רוצה במקבל בעמ"נ לקבל.

נמצא, שהוא פותר אותו לרע. היינו שאין הטוב, מה שהקב"ה רוצה לתת, אינו יכול להתקיים, מסיבת שהוא לא הכין את הכלים המתאימים, שתהיה היכולת שהטוב והעונג יכנס בתוכם, היינו שלא יהיה פירוד ביניהם, כנודע ששינוי צורה מפריד את הרוחני לשתיים.

ובהאמור נבין מדוע החלום הולך אחר הפתרון. הכוונה היא, שמה שהבטיח הקב"ה להטיב לנבראיו תלוי בעבודת האדם בעולם הזה, שעולם הזה דומה רק לחלום, והכל תלוי בהפתרון, איך שפותרים אותו. היינו, אם הפתרון בעולם הזה הוא לטוב, היינו שהאדם, כל עשיותיו הם להטיב, היינו להשפיע, אז ההבטחה שהבורא הבטיח להטיב, תתקיים. ואם הפתרון הוא לפי יצר הרע, אז החלום, שהוא העבודה בעולם הזה, שה' יתן את הטוב, אי אפשר להתקיים.

ולפי זה יכולים להבין מה שאמרו חז"ל, "כל החלומות הולכים אחר הפה". הכוונה היא, אם האדם מדבר עם הפה שלו דברים טובים, היינו שאומר תמיד, שצריך לעשות מעשים טובים, שהוא הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, אז מקוים החלום הטוב, היינו שהוא זוכה, כמו שאמרו חז"ל (ברכות י"ז) "עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי עולם הבא".

מה שאין כן אם הפה שלו פתר רע, שהוא שאומר, שצריכים לדאוג בשביל תועלת עצמו, אז הוא חלום רע, היות שפתר את החלום לרע. היוצא מזה, מה שהבטיח הקב"ה לתת את הטוב והעונג, נתן בתור חלום, היינו בתוך עולם הזה, הדומה לחלום.

ועתה נוכל להבין את התנאי, ואת הנדר, ומהי החשיבות של הנדר, איזה גדלות יש בהנדר, שאמר, אם ��' יקיים כל מה שהבטיח לו, ומה יהיה אז דבר גדול הוא יעשה, כמו שכתוב, "והאבן הזאת, אשר שמתי מצבה, יהיה בית אלקים".

ובהאמור יוצא, שמה שכתוב, "ויקח מאבני המקום", יהיה הפירוש, שלקח את האבנים, היינו ההבנות והשכלים והדעות מהמקום. שלכל אחד יש דיעה משלו. ולפי ההבנה של כל אחד, יש לו ללכת בדרכי ה' רק במקום שהשכל מחייב, ולא ללכת נגד הדעת. ואומרים, לכן ניתנה לנו דעת, שנבין מה שאנו עושים. והוא ראה, הגם שיש לכל אחד שכל אחר, אבל הוא ראה, שה', בזה שברא את הנבראים בטבע של רצון לקבל, אין כאן אלא דעה אחת, היינו אהבה עצמית, אלא שכל אחד מוציא את אהבה עצמית שלו בשכל מיוחד. אבל הצד השוה שבהם רצון לקבל ולא יותר. וזה כמו שכתוב, "ויקח את האבן, אבן אחת".

היינו כנ"ל, שהדעת, הנקראת אבן, "שם מתחת לראשו". ובראשו לקח אמונה. והדעת למטה מהאמונה. והנדר היה אם "אם יהיה אלקים עמדי", היינו שיזכה לבחינת קבלת פני השכינה וכמו שכתוב "והיה ה' לי לאלקים". ומכל מקום אני לא אקח זה לבסיס, אלא כל בנין בית אלקים שלי יהיה על בחינת אמונה למעלה מהדעת. וזה שכתוב "והאבן, אשר שמתי מצבה", כנ"ל "יהיה בית אלקים".

ועתה נבין את חשיבות הנדר, שאמר, שאם ה' יעזור לו לפתרון טוב, היינו שירכוש את הכלים דהשפעה המתאימים, ששם יתלבש השפע העליון, שזה נקרא קבלת פני השכינה, מכל מקום הוא רוצה לשמש רק מהאבן, שלקח מתחילה ועשה אותו שזה יהיה לו למצבה. היינו האבן, שהיה למטה מראשותיו. ואז הנדר היה, שאף על פי שיזכה ש"האלקים יהיה עמדי והיה ה' לי לאלקים", והאבן הזאת, אשר שמתי מצבה, יהיה בית אלקים. היינו, שהוא רוצה להישאר בבחינת אמונה, אפילו שיהיו לו כל הגילויים. נמצא, אמונה נוהגת בין בקטנות ובין בגדלות. ורואים מכאן את חשיבות האמונה, שהנדר היה, שאפילו בגדלות לא יזוז מהאמונה.

Sourse

#מאמרי רב''ש #מאמרי רבש #רבש #רב''ש #הרב''ש #rabash #כתבי מקובלים #כתבי מקור #ישראל #עבודה רוחנית #ברוך שלום הלוי אשלג (רב"ש) #טאמבלר ישראלי #1987 #משלי מקובלים #אמונה למעלה מהדעת

[l-live-under-a-rock]

מה האמונה הכי משונה שהאמנת בה כילדה והיום את יודעת שלא נכונה?

את האמת, לא הייתי מהילדים האלה שמאמינים בפיית השיניים או במפלצות מתחת למיטה, אבל כן היה משהו שהאמנתי בו שהוא מאוד ספציפי.

רוחות קיימות רק בחו''ל. יש הסבר לזה, הרעיון הוא שכל הסרטי אימה שראיתי הם בחו''ל (בעיקר בארצות הברית), אז כל הרוחות והשדים האלה הם רק בחו''ל. וככה אין לי ממה לפחד כי אין פה רוחות ושדים וכל זה.

ויש בזה גם היגיון, בדרך כלל כל הרוחות האלה וזה זה אנשים שמתו במבנים ספציפיים, כמה מבנים כבר יש לנו בישראל שהם כל כך ישנים שאנשים באמת מתו בהם ועוד בצורה אלימה.

תכלס, סלנדרמן לא הולך לקחת טיסה של 12 שעות לפה רק כדי להפחיד פה אנשים, יש לו מספיק אנשים להפחיד בחו''ל.

מה איתך? באיזה אמונה משונה אתה האמנת בתור ילד?

#לא יודעת נראה לי בתור ילדה פשוט חיפשתי תירוץ לא לפחד. כאילו. רוחות לא קיימות זה לא הסבר מספיק הגיוני בשבילי. אבל רוחות לא קיימות בישראל #זה הסבר שאני הצעירה הייתה מוכנה לקבל ולהאמין בו #תודה על האסק

[letaot-ze-magniv]

פינת "הידעת?" באסקים: יש סוג של דג שאחת מהעיניים שלו עוברת מצד אחד של הראש שלו לצד השני לאורך החיים שלו. זה נראה מאוד מוזר אבל אני לא זוכרת את השם של הדג ולכן אין לי תמונה בשביל להוכיח את זה כרגע.

תמונה או שאין אמונה!!!

#נשמע כמו משהו ממיתולוגיה יוונית #נשמע כמו מישהו שעיצבן את פוסידון #מקורי שלי