#יהודית קגן | Explore Tumblr Posts and Blogs

hoshvilim · 5 years

Text

מדוע אנו מבקרים בבוריסוב – Борисов – Borisov ? כאן התגוררו הסבא שלנו אחרי מות אשתו הראשונה, אחות של הסבא שלנו, המשפחה של סבתא שלנו, וכן שתי דודות שלנו. באנו עד לכאן להיפרד בבכי על מקרובינו שנרצחו באכזריות אל ידי הכובש הנאצי ועוזריהם.

We are visiting in Borisov to discover memories of our relatives who were brutally murdered by the Nazis and their aids.

Borisov – בורוסוב

משפחתי בבורסוב- My Family in Borisov

הסבא-רבה שלי, ישעיהו יצחק בוברוב (יליד 1851) היה ראש ישיבה בבורסוב. רבים מתלמידיו גדלו ונהיו רבנים ומחברים ידועי שם.

In the Archives of Belarus there is a Borisov Cheder list dated May 1879. The list includes names of Cheder teachers and pupils (boys and girls). The list notes a cheder on Reznitzka Street which belonged to Aron Bobrov. The teacher was Chaim Frudkin. There were five pupils bar mitvah age from five families. I assume that this ״cheder״ grew to be the yeshiva headed by Yishayahu Yitzhak Bobrov at the beginning of the 20th Century.

אשתו היתה חנה רעשע בוברוב (ילידת 1852). לאחר מותו של ישעיהו יצחק חנה, רעשע התגוררה בושאוויץ אצל בתה שרה לאה. חנה רעשע היתה מספרת לנכדיה שם כיצד כוחות הצרפתים של נפוליאון חצו את נהר ברזינה בנסיגתם מערבה – רעבים וקפואים. מאות טבעו במים הקופאים.

Abraham Zalman Cohen wrote: Our town, Bushavitz, or Bogushevici (Bogushevitz) as it was called in Russian, was situated not far from the Berezina River at points 8-10-20 miles. The Berezina River had its fame because that where Napoleon’s army was beaten. I remember my grandmother telling stories how the French army retreating while crossing the Berezina. Hungry, half frozen, drowned by the hundreds around there.

בתו של ישעיהו יצחק, הסבתא שלי, שרה לאה בוברוב-כהן, גדלה בבוריסוב ועברה עם בעלה, אליהו צבי כהן, לבושאוויץ שם נפטרה מ-Spanish Influenza בשנת 1918. אחרי שאברהם זלמן נסע לאמריקה ולאחר שאליהו צבי כהן התאלמן שנית אליהו צבי העביר את מקום המגורים שלו ושל ילדיו לבוריסוב, בה התגוררו עוד קרקובי משפחה.

הבת של אליהו צבי, ציפ׳ה בוברוב ובעלה אהרון לוין התגוררו בבוריסוב. לב אריה היה בנם. הם נרצחו על ידי הנאצים.

מערע קגן-כהן, אחותו של סבי אליהו צבי כהן, התחתנה עם צעיר מ–בוברויסק שמקצועו היה ייצור שקיות נייר לחנויות. הם התגוררו בעיר בוריסוב. הם נרצחו על ידי הנאצים.

געשע בוברוב, בת של ישעיהו יצחק בוברוב, התגוררה בבוריסוב. היא היתה הבת של אשתו הראשונה של ישעיהו יצחק שנפתרה בגיל עיר. בעלה היה סנדלר. געשע שרדה את מלחמת העולם השניה עם שתי בנות. געשע פירסמה ״חיפוש קרובים״ באמצעות הג׳ונט. אברהם זלמן ראה את המודעה בעתון ומיד יצר איתה קשר. בצער רב, געשע כתבה לאברהם זלמן שכל בני משפחתו נרצחו.

Abraham Zalman Cohen wrote: “It is hard to believe that there is no one left since my brothers were all of military age and must have been in the army. It is inconceivable that all of them were killed on various fronts, but I never heard from them after the war. Reading my Yiddish newspaper one evening, after the war when organizations started to get information on refugees and survivors after the Hitler Holocaust, I came upon the name of an old aunt of mine, Geshe, who was trying to get information about my uncle Jacob Bobrov, her brother. I immediately called my uncle and I wrote to her. We sent her some money. I asked her about my brothers and sisters. She answered me that those who did not move away to Siberia before the advent of Hitler’s army were all killed. Russia did one great thing when they sent away many Jews to Siberia thereby saving their lives. By a miracle she and two of her daughters survived. The men were all killed. I corresponded with her for a couple of years and sent her some money. I did not hear from her any more and presumably she died. From her daughters I never heard anything.”

Geshes’ daughter who survived the Holocaust – הבת של געשע ששרדה את השואה

יתר בניו של ישעיהו יצחק בוברוב (אברהם-אברום בוברוב, אליעזר חיים בוברוב, יעקב צבי Jake בוברוב, שמואל-Sam בוב רוב, ושפרינצה מיני בוברוב) היגרו לארה״ב ועסקו בשחיטה וקצבות. רובם עבדו במערב התיכון של ארה״ב קרוב למדינות שבהם גידלו פרות. רק יעקב צבי Jake Bobrov נשאר בניו יורק. בינתיים, אבי, אברהם זלמן כהן, ניצל הזדמנות שקיבל sponsor certificate מיעקב צבי בוברוב, וברח מבושאוויץ ברוסיה הסובייטית בשנת 1923. Sol Bobrov, בנו של יעקב-Jake, נפל בקרב נגד יפן במלחמת העולם השניה. הודות לסיוע של יעקב-Jake’ אברהם זלמן היה היחיד במשפחה לניצל. לא שרד איש במשפחה!

בוריסוב – Borisov

Borisov is situated near the Berezina River in the Minsk Region. With a population of around 145,000, it lies around 74 km northeast of Minsk.

מפת בוריסוב על נהר ברזינה 1890s map (from vintage-views.com) of the banks of the Berezina

בוריסוב היא עיר במחוז מינסק בבלארוס, על נהר ברזינה (Berezina) יובל של הדנייפר, צפונית מזרחית מהבירה מינסק. אוכלוסיית העיר מונה כ-150,000 תושבים. העיר נקרא על שם מיסדה הנסיך ״בוריס״. בעקבות המהפכות בתולדות העיר כל קבוצה אטנית מכנה את שם העיר אחרת: בלארוסית: Барысаў-בָּארִיסָאוּ -Barysaŭ-Barysaw, רוסית: Борисов-Borisov, פולנית: Borysów, יידיש: Borisov, גרמנית:Baryssau, ליטאית: Barysavas, לטבית: Barisava. בעברית נכתבת הצורה “בּוֹרִיסוֹב” – בהשפעת הכתיבה ברוסית.

Monument to Prince Boris Borisov and and the Resurrection Cathedral פסל הנסיך בוריס בוריסוב וקתדרלת התחיה neur:http://forum.globus.tut.by/viewtopic.php?t=2912

ההיסטוריה של בוריסוב – Борисов – Borisov

בוריסוב הוקמה על חצי בגקדה המזרחית של נהר ברזינה בתחילת המאה ה-12 על ידי הנסיך Boris Rogvolod Vseslavich של נסיכות פולוצק (Principality of Polotsk), שהיו שליטים של נסיכות רוסית עצמאית.

בסוף המאה ה-13 העיר נכללה בשטחי הדוכסות הגדולה של ליטא.

לאחר שנת 1569 נכללה בהאיחוד הפולני-ליטאי Polish–Lithuanian Commonwealth).

העיר עברה לשליטת האימפריה הרוסית לאחר חלוקת פולין השנייה בשנת 1793. בוריסוב נכלל בתחום המושב (Pale of Settlement).

Barysaw is first mentioned in the Laurentian Codex as being founded (as Borisov) in 1102 by the Polotsk prince Rogvolod Vseslavich, who had a baptismal name Boris (the name of the city literally means Boris).

מפת תחום המושב Original uploader was Nicolay Sidorov at ru.wikipedia. Later version(s) were uploaded by Insider at ru.wikipedia. derivative work: Itzuvit and Amirki derivative work: User:Itzuvit derivative work: Amirki

בנובמבר 1917 בוריסוב נכללה ברוסיה הסובייטית. עקב מלחמת האזרחים ברוסית והמלחמה הפולנית-הסובייטית, למעשה העיר היה תחת כיבוש גרמני או פולני.

מ-1920 העיר נכללה בהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית אחת מרפובליקות ברית המועצות. המשטר של סטלין שלחו יהודים רבים [כולל סבי אליהוצבי כגן-כהן] למאסר בסיביר.

מ-1991 כלולה ב-Republic of Belarus

In 1900 the area around the station was annexed by the town. In November 1917 the area became a part of Soviet Russia but was occupied by Germany and then Poland from 1918 until 1920 after which the Belarusian Soviet Socialist Republic was established.

יהודי בוריסוב – Борисов – Borisov

הקהילה היהודית קיימת בעיר מהמאה ה-16. במאה ה-17 קהילת בוריסוב נחשבה כאחת המבוססות בליטא. עיקר עיסוקי היהודים היה מסחר בעצים ובתבואה: לריגה בצפון דרך נהר הדונה (Daugava), ולדרום רוסיה דרך נהר דנייפר (Dnieper) לים השחור. לאחר 1871 כשנסלל קו רכבת בין מוסקבה לברסט שעבר על יד בוריסוב, הצטמצמו העסקים של האוכלוסיה היהודית בבוריסוב. החל מ-1900 בוריסוב היתה מרכז של פעילות הבונד. בשנת 1906 היו בעיר שני בתי כנסת של ליטאים, שישה של חסידים, 9 בתי ספר יהודיים, תלמוד תורה, בית חולים יהודי, גמ״ח, בית לעניים, ובית ספר יסודי מקצועי.

ב-1776 מספר חברי הקהילה הגיע ל-249 בני אדם.

ב-1798 בנפת בוריסוב התגוררו 674 יהודים

ב-1805 1046 יהודים

ב-1861 2851 יהודים

בשנת 1887 10,300 היו יהודים

בשנת 1897 7,722 יהודים (54%)

בשנת 1900 10,000 היו יהודים

בשנת 1926 8359 יהודים (32%)

בשנת 1939 10,000 היו יהודים

כיום חיים בעיר 243 יהודים.

היום בעיר קיימת קהילה יהודית קטנה ובית הקברות היהודי עדיין פעיל.

תולדות יהודי בוריסוב – History of Jews in Borisov

The Jewish community of Borisov exists from the 16th century. It has played an active educational and religious role in society. Its kahal was one of the richest and influencing during the Lithuanian Duchy rule. According to 1847 statistics, there were 3,887 people in the community. In 1910 the number has risen to 10,617 already. There were seven synagogues, private schools for men and women and Talmud-Torah school to support their spiritual education. Unfortunately, the Jewish educational system was ruined by Soviet dictatorship, as well as Nazi occupation and persecution during the WWII. Apart from that, the Third Reich rule was violent to the Jewish community. There was a ghetto founded in 1941 and 9.000 Jews were executed there the same year. After the war the community didn’t get back its buildings, taken by the Soviets back in 1922. Jews had to pray in private houses and didn’t have any of community venues, still experiencing pressure from the authorities

Borisov’s big moment in secular history came in 1812 during the Napoleonic Wars when Napoleon’s Army was being chased by the Russian Army and they crossed the Berezina River near Borisov. Tens of thousands died. Much of Borisov was destroyed. The policies of Napoleon towards the Jews gave the Russian government cause for further alarm. In 1806 Napoleon had called an assembly of Jewish notables from French lands and Italy and fears were aroused when in 1807 he held a further assembly, now titled a ‘Great Sanhedrin’, to which Jews from all over Europe were invited. At the time the Russian government feared that Jews would regard Napoleon as their liberator, to the extent that a temporary stop was put to its resettlement policy for Jews in Belorussia. In 1812 the Grand Army made use of Jews, both as spies and as suppliers of necessary provisions, and, given their knowledge of languages (many spoke French) and occupation as traders, the Jews were in a position to provide this assistance. But French accounts, and some of the accounts by officers serving in the Russian army, generally stress the loyalty of the Jews to Russia. Davout, for example, reported to Napoleon on August 8th from near Smolensk, that some Jews had deliberately misled the French about the presence of Cossacks and that this had cost the lives of many Uhlans. The Estonian, Boris Uxhill, serving in the Russian army, wrote that ‘the Jews regard us everywhere as liberators. They detest the French and help us where they can’.

מלחמות נפוליאון – Napoleonic Wars

בזמן מלחמת רוסיה-צרפת (1812) מיקומה של בוריסוב על נהר ברזינה היה קריטי. יהודי בוריסוב הוכיחו נאמנות לשלטון הרוסי. ב-Battle of Berezina הרוסים רדפו לגרש את הצרפתים והצרפתים נאלצו לחצות את הבריזנה ליד בוריסוב. עשרות אלפים נהרגו. היהודים התנדבו להקים על חשבונם גשר על הברזינה ובית חולים לטיפול בחיילים רוסים פצועים. הצאר אלקסנדר הראשון הודה להם על תרומותיהם למאמץ המלחמתי. יהודי מבוריסוב בשם איגומנר אף נורה על ידי חיילי נפוליאון כשסירב להדריך את הצרפתים. יהודי בוריסוב שלחו שליחים לצבא הרוסי כדי להודיע להם איפה נמצאים הצרפתים ואיך יוכלו לתקפם, אך הצרפתים שינו תוכנית ומרשל ניקולא אודינו נתן ליהודים מידע כוזב על תוכניותיו. כתוצאה מכך 3 יהודים נתלו על ידי הצבא הרוסי.

In 1812, Barysaw became a crucial location when Napoleon’s troops crossed the Berezina river. The French feinted a crossing at the town itself, but successfully escaped the pursuing armies by building two wooden bridges north of the city, at Studianka.

מכתבים ששלח אליהו – צבי – הירש כהן – קגן מבלרוס אל בנו אברהם זלמן כהן – Letters from Zvi Hirsh Cohen to Avraham Cohen

Correspondence in Yiddish between Eliyahu Zvi Kagan Cohen to his son Abraham Zalman in the years 1927-1937. The Cohen family donated the original letters to the Lochamie HaGhettaot Museum – Ghetto Fighters Home Archives. Several of the letters have been translated to Hebrew by the museum and are exhibited below.

אוסף צבי – פרץ כהן (Zvi – Peretz Cohen): מכתבים ששלח אליהו – צבי – הירש כהן – קגן (Eliyahu Zvi Ilya Hirsh Cohen – Kagan) מבלרוס אל בנו אברהם זלמן כהן (Avraham Zalman Cohen) בשנים 1927 – 1937. כמו כן באוסף יומן שכתב הסבא ומכתבים בודדים שנכתבו לאחר המלחמה. מקור, יידיש ורוסית (כתב יד), עשרות עמודים. תרומה למוזיאון.

כתובות קרובי משפחתי בבלארוס לפני השואה – Our Family’s Addresses in Belarus before the Holocaust

בכל מכתביהם היו בקשות שהאח או הדוד בארה״ב ישלח כסף, שימורי מזון, בד לתפירה ואפילו כינור. הם ציינו שוב ושוב לאיזו כתובת לשלוח את החבילה החדשית.

המדריכה שלנו, יוליה, עשתה שיעורי בית ואיתרה את הכתובות של במכתבים מאת הדודות שלנו. בינתיים הוחלפו שמות הרחובות והבתים עברו מלחמה ושופצו. אנו אימצנו את שני הבתים הללו למשפחתנו. טל״ח.

We adopted these two houses as Zippora’s and Haya’s homes albeit the names of street have been changed and they were rehabilitated after the war. E&OE. According to Yulia home with three front windows belong to Jews.

youtube

My sister Khaye with her eyes of green

Was burnt by a German in Treblinka.

And I am in the Jewish state,

The very last one who knew her.

It’s for her that I write my poems in Yiddish

In these terrible days of our times.

To God Himself she’s an only daughter,

She sits in heaven at His right hand.

אָחוֹת הָיְתָה לִי יְרֻקַּת הָעַיִן,

אֲבָל טְרֶבְּלִינְקָה בָּא לְכַלּוֹתָהּ,

וְרַק אֲנִי נוֹתַרְתִּי בֵּינְתַיִם

בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִזְכֹּר אוֹתָהּ.

שִׁירִי בְּיִידִישׁ בְּוַדַּאי יַגִּיעַ⁠

מִכָּאן, בְּעֵת קָשָׁה וּמַחְרִידָה,

הַיְשֵׁר לִימִין הָאֵל שֶׁבָּרָקִיעַ,

שֶׁבּוֹ תֵּשֵׁב בִּתּוֹ הַיְחִידָה.

בתי כנסת בבוריסוב – Synagogues

These are Jewish buildings – former synagogues, yeshivas, and kheders. Now most of them are abandoned buildings or have been adapted for other purposes.

שרידי בית כנסת חברה תהילים בבוריסוב – Ruins of Hevras Tehilim Synagogue in Borisov

בית כנסת חברה תהילים, 1910

בית כנסת חברת תהילים Tehilim Synagogue צילום:http://forum.globus.tut.by/viewtopic.php?t=2912

Once a synagogue in Borisov. The official sign of this being a historical synagogue has been removed. Sept. 2019

Once a Yeshiva in Borisov. All Jewish decorations have been removed. Sept. 2019

Borisov. Wooden Synagogue. 1918

כיבוש בוריסוב ושואת בוריסוב – The Conquest of Borisov and the Holocaust

הגרמנים הגיעו לבוריסוב ביולי 1941 ושלטה בעיר עד ל1 ביולי 1944. רוב העיר נהרס. מיד עם הגעתם הקימו הגרמנים גטו. ב-20 באוקטובר 1941 הגרמנים התחילו בחיסול הגטו ו-9,000 נרצחו בו. שישה מחנות מות הוקמו סביב העיר ויותר מ-33,000 נפש נרצחו.

According to the census in 1939 in Borisov from a total of 49 108 inhabitants 20% were Jews – 10,011 people and many Jews – refugees and immigrants from the western regions of Belarus. Planned evacuation has been conducted, the railway station was bombed incessantly, and from Jews who knew little about the Nazi policy judenfrei.

Borisov was under German occupation for 3 years – from July 2, 1941 to July 1, 1944. The murder of Jews began immediately after the capture of the city, before the formation of the ghetto. On July 25, 1941, the Germans, fulfilling the Nazi program of extermination of the Jews , began to organize a Jewish ghetto with local collaborators on the outskirts of the city and on August 27 they drove all the Borisov Jews there – more than 8,000 (up to 10,000) people

The Slavic population was moved out of an area of a few blocks and told to take Jewish homes on other streets. The ghetto territory occupied several blocks between the streets of Svoboda, Pobeda, Sovetskaya, Krasnoarmeiskaya and Slobodka – in the area of the current garment factory and Polimiz (polymer packaging plant). There was only one entrance to the ghetto – its gate was located on Zagorodnaya street now it is Ruben Ibarruri street. Resettlement occurred in a single day, with Jews allowed to take only what possessions they could carry by hand. Extreme overcrowding led to terrible sanitary conditions and disease

תנאים בגטו בוריסוב – Conditions in the Borisov ghetto

The inhabitants of the ghetto were forbidden to communicate with the outside world, leaving the fence was allowed only with special permits. All Jews, under threat of death, were obliged to sew yellow round or hexagonal stripes on the left side of the chest and on the back . The Germans ordered the ghetto population to hand over all warm clothes, silk items, gold and silver. When all things were selected, the Germans demanded a contribution of 300,000 rubles from the ghetto Jews. Jews of the Borisov ghetto existed in conditions of extreme tightness and lack of basic hygiene. Unsanitary conditions immediately led to the spread of contagious diseases, and many died due to the complete lack of medicine. Prisoners were used in heavy and dirty forced labor, forcing them to clean up the garbage, clean the latrines, work on building roads, unload railcars. The standard of nutrition for workers was 150 grams of bread.

הריסת גטו בוריסוב – Destruction of the Borisov ghetto

In early October 1941, the Germans sent prisoners of war to dig two large pits (about 100 meters long, 5 meters wide and 3 meters deep) in a ravine on the northern outskirts of the city near the Borisov airfield, 2-3 kilometers from the city (previously – Razuvayevka village).

On the evening of October 19, Sunday, the Germans and policemen gave a banquet, at which the observant Kraffe, his assistant Ayhe and the burgomaster Stanislav Stankevich Borisov announced to those present that in a few hours the “most important action” would begin (with the euphemism the Germans replaced the term “massacre”). The organization of the murder and the execution of , the execution itself was assumed by the “Russian Security Police”, a detachment of Lithuanian police officers, along with some number of Soviet collaborators.

… The head of the local police, Egof, informed the burgomaster that on the night from Sunday to Monday, all Borisov Jews would be shot. To Stankevich’s bewildered question, Is it possible to send 8,000 people to the other world overnight, he replied that this was not the first time, and he would cope with his task with his people; in this case he is no longer a layman

The murder began at 3 am from October 19 to October 20 with the ghetto encirclement. The first to the place of execution began to take out men. Borisov policemen were not enough to organize the removal and killing of such a mass of people, so the Germans brought additional units from neighboring police stations. In the morning they began to take out the remaining Jews to death. Trucks filled with women and children moved from Polotskaya Street to the airfield, where shooting holes were dug. All day, the cars went one after another, transporting Jews to the place of the murder, and came back with the belongings of those killed. But there were still not enough cars, and the policemen drove groups of women and children on foot, beating them with iron rods. Everything happened from morning to night in front of the local population. It was impossible to escape, because the police stood along the streets and immediately shot at those who tried to escape. The head of the police station, Joseph Maitak, provided the perpetrators of the killings with a sufficient amount of vodka, and the policemen killed people while drinking. Before execution, the victims were ordered to completely undress and lie face down – according to the burgomaster Stankevich’s cynical expression: “using the sardines method” to save space. When the pit was filled, the Jews had to cover the bodies with a layer of sand and tamp. Many people were only injured – they were buried alive. The Germans who watched all this photographed what was happening and often laughed. Blood flowed through a thin layer of earth, which was sprinkled with the dead, and, so that it did not hit the Berezina and did not cause an epidemic, was ordered to additionally fill the grave with quicklime and another layer of sand.

According to German reports, only for October 20-21, 1941, 7,245 Borisov Jews were shot. In total, the number of Jewish victims in Borisov is about 9,000 people. Wehrmacht forces also took an active part in the murder of Borisov Jews on October 20. Borisov Jews were killed by Latvian Nazi accomplices. About 1,500 Jews with specialties needed by the Germans were temporarily left alive. Later, imported Jews (by train – See the photo of the Borisov train station above.) from Poland, the Czech Republic and Austria were added to them. All of them were killed in 1942. Following the two mass-executions in Borisov, all three Nazi newspapers published in White Russia – one in the Russian and two in the White Russian languages cynically reported that “the Jewish problem in White Russia is now solved, but there are still five ” million Jews left alive in the United States.” (The Archive of the Jewish Telegraphic Agency). In 1943, the Germans, trying to hide the traces of crimes, forced a team of prisoners of war to dig up the bodies of murdered Jews and burn them on fires, after which all the executors were shot.

“German military cars could be seen coursing through the streets of Borisov every day piled high with all sorts of wearing apparel and other articles seized from the ghetto into which all the Jewish inhabitants of the city had been herded. “The plundering of the ghetto was carried on systematically. The Nazis get drunk every night and them, armed with guns, broke into Jewish homes and stole the last few rags the Jews had and ravaged any young women they could find. “One day, shortly before I succeeded in escaping from the city, the Nazis assigned several of the able-bodied Jews in the ghetto to dig several deep ditches near the local military airdrome. When the trenches had been dug, thousands of Jewish families-men, women, children-were taken there on trucks, stripped of all their clothing and ordered to lie down in the pits. When the ditches were completely filled, the Nazi soldiers turned machine guns on the Jews. Residents of nearby buildings fled their homes, unable to bear the sound of the shrieks and cries of the dying Jews. When time come to bury the victims, the Nazis did not differentiate between dead or wounded, All were buried, whether they breathed or not. Only those Jews who succeeded in reaching guerrilla bands escaped with their lives.”

Archive of the Jewish Telegraphic Agency – Eugene Kulik

“Cases of salvation” and the “Righteous Among the Nations” – חסידי אומות העולם

The escapes were rarely succeeded, because with a Jewish appearance it was extremely difficult to find a reliable long-term shelter or to find a partisan detachment. In the Borisov ghetto there were many examples of the height of the spirit, when young people refused to escape, preferring to share the fate with their weak parents and grandparents. Some Jews tried to escape, hiding their origin due to Slavic surnames. In Borisov, 6 people were awarded the honorary title ” Righteous Among the Nations ” from the Israeli memorial institute ” Yad Vashem

בני משפחתי שנרצחו בבוריסוב – My relatives murdered by the Nazis in Borisov

הספר Alexander Rosenbloom’s list of Borisov (Barysaw) victims of Nazi genocide כולל רשימת קרבנות היהודים בעיר בוריסוב על ידי המרצחים הנאצים. ביניהם דודתי Levina, Cipa ובן דודי Levin, Leyb :-

Haim and Leah Beila Cohen – Murdered in Borisov

The list of Russian soldiers from Borisov killed in action, which was published by A. Rosenbloom of Borisov, includes “Kagan, Shaya, Eisikovich”. Most likely that this refers to my uncle Shaya (Yishayahu Yitzhak) Kagan (Cohen). He may have changed his family name from Kagan to Eisikovich (like his middle name) because his father, Eliyahu Zvi – Ilya Girsh Kagan was exiled to Stalin’s “gulag” Siberia, even though Kagan was one of the most popular Jewish family names in Belarus.

ישעיהו יצחק במדים – Yeshayahu Yitzhak in uniform

הנצחת גטו בוריסוב – Holocaust Memorials in Borisov

In Borisov in the first half of 1941, 9,000 Jews were killed. In 1947, the relatives of the victims set up a small monument at the place of execution, on which the authorities did not allow mentioning the Jews. Only in 1995 on the monument were able to depict the menorah. On November 10, 1991, a monument was held at the monument organized by the Society of Jewish History and Culture “The Light of the Menorah” to commemorate the 50th anniversary of the execution of the Borisov ghetto prisoners — the first such event supported by the city authorities, where local Jews could tell the truth about the disaster in Borisov .On November 9, 2005, a memorial complex was erected at the place of execution, which by the decree of the President of the Republic is included in the list of monuments with a state military burial mark.

במקום ( corner of Lopatin and Ruben Ibarruri Streets) קיימות אנדרטאות לזכר המאורעות גטו בוריסוב . על האנדרטה כתוב:

“Here, from August 27 to October 27, 1941, were the gates of the ghetto, where 9,000 martyrs — victims of the genocide –lived before they were killed״

Memorial at the place of Nazi murder of prisoners of the Borisov ghetto. It is located in Borisov, on the side of Lopatin Street, approximately opposite across the street from the infectious hospital (Lopatin Street, 172). אנדרטה לנרצחים בגטו בוריסוב צילום:Vadim Akopyan

אנדרטה לנרצחים בגטו בוריסוב – This is where my aunt Zippora Levine and her son Lev were murdered

כאשר ירדנו מקום המקולל בו נרצחו הדודה שלי ציפורה ובנה לב, מילות הקדיש מילאו את רואשי ולא יכולתי שלא לבכות.

Suddenly on the main road to Borisov our guide Yulia stopped the car and asked us to go down the stairs into the forest. We entered a valley between two hills. This is where my aunt Zippora Levine and her son Lev were murdered.

בית קברות יהודי – בוריסוב – Борисов – Borisov – Jewish Cemetery

בית הקברות היהודי, קברו של הגדול ממינסק, רב ירוחם יהודה לייב פרלמן. רבי ירוחם יהודה ליב פרלמן (תקצ”ה, 1835-ז’ בשבט תרנ”ו, ינואר 1896), היה רבה של מינסק, נודע בכינויו “הגדול ממינסק”.

אנדרטה לאזרחים שנשלחו לגולג בסיבר על ידי סטלין – Memorial for citizens sent to the Gulag in Siberia

In 1999 Rabbi Eliyahu Tavger visited the two Jewish cemeteries in Borisov and made a list of family names on the head stones. The name Bobrov appears on the list.

מפת דרכים חאטין – שקלוב – מוגילב Road Map Khatin – Shklov – Mogilev

תפחלה לנרצחי השואה – Prayers for the Holocaust Victims

מפה: חאטין, בוריסוב, שקלוב – מוגילב Map: Khatyn Memorial Complex – Borisov – Shklov – Mogilev

בוריסוב היום – Borisov Today

youtube

All the links to our pilgrimage to Belarus

מינסק – Minsk

יאמא – Yama

מאלי טרוסטינץ – Maly Trostinets

חאטין – Khatyn

בורוסוב – Borisov

שקלוב – Shklov

םוגילב – Mogilev

בושאַוויץ – Bogushevichi

סמילביצ׳י – Смілавічы

ביבליוגרפיה

יומנו השלם של אברהם זלמן כהן: Hebrew autobiograhy of Abraham Zalman Cohen describing Jewish life in Czarist White Russian village of Bogushevichi, Communist Revolution, escape and immigration to the United State, work in New York City and Peekskill, NY and building a family in the Jewish Community of Ossining, NY/

Forty Five Years on the Block – The Autobiography Of Abraham Zalman Cohen: אנגלית

מכתבים ששלח אליהו – צבי – הירש כהן – כגן מבלרוס אל בנו ואל קרובי משפחתו בארה”ב : Letters sent by Eliahu – Zvi – Hirsh Cohen – Kagan to his son, Avraham – Zalman Cohen, in 1927 through 1937

בוריסוב – Борисов – Borisov מדוע אנו מבקרים בבוריסוב - Борисов - Borisov ? כאן התגוררו הסבא שלנו אחרי מות אשתו הראשונה, אחות של הסבא שלנו, המשפחה של סבתא שלנו, וכן שתי דודות שלנו.

#Khatyn #Борисов #Хатынь #בוריסוב #בלארוס #חאטין

0 notes