#ישראבלוג

[bellefatcat]

אהמ, יש כאן עדיין טינייג'ריםות? או שאולי אתםן מכיריםן כאלה? כי יש לי תוכנית מגניבה בירושלים שקוראים לו Geek Space (פאנדום קלאב לשעבר ריפ) וזה מתחיל כבר ביום רביעי! יש מלא פאנפיפול ומדפסת תלת מימד להכין סרטון סטופמושן ונפיק כנס (!!!!!!) אז כזה כזה בואו.

הרישום פה:

https://tickchak.co.il/32414

ואם אתםן בגילאי 15-18 יש גם תכנית בשבילך, שמתחיל בנובמבר:

https://tickchak.co.il/32726

#טאמבלר עברי #עברית #ישראבלר #ישראבלוג

[musical-lizard]

still feel like killing myself but now also ill

#dom.com #sory #הלואי עדיין היה לי ישראבלוג

[m31t4r]

🕊️ ישראבלוג זה כאן 🕊️

בעשרת הימים האחרונים, אני מחפשת מילים שיוכלו לתאר ובמעט את התחושה הקולקטיבית הנוכחית, ולא מוצאת. כל הזמן מתנגן בראשי ״כל הלילה בכיתי״ של זלדה, אני מדקלמת ללא הרף את ״מי האיש חפץ חיים״, ומזכירה לעצמי שיבואו ימים בסליחה ובחסד.

משום מה אני חשה נבגדת על-ידי העולם, ומגוזלטת על-ידי עמי שלי. הלא קרה כאן אסון? איך אפשר להמשיך? איך אפשר לטעון שהכל כשר תחת הטייטל המפואר - ״מאבק״? איך אפשר להעביר עם נוסף, ילדים נוספים, את אותו האסון שחווינו אנחנו?

בנסיעה חזור מצפון הארץ אל גוש דן, ביום השלישי למלחמה, הרדיו ניגן את ״קחי לך זמן״ של יציאת חירום, ההרכב שמילניאלז בורחים אליו כשרוצים להרגיש שפעם היה טוב יותר, עם סינרגיה, הפיל הכחול וסאבלימינאל. חזרתי על כל מילה בקול, בתקווה שאולי השיר ינחם אותי בנסיעה שהרגישה כמו נצח.

בערב למחרת ראיינו בחדשות את אחת משורדות הטבח בנובה/רעים. היא ניגנה את השיר, חצי דיקלמה-חצי שרה, ואמרה — ״קחי לך זמן, הכאב הזה יחלוף״. עלו בה דמעות, וגם לי. איזו בדידות הזויה, איזה אבל גדול.

אני עדיין באבל. על א.נשים, ילדות וילדים זרים לחלוטין, שנשבר לבי עליהם ועל גורלם. איך אפשר שלא?

מדי יום אני מגלה כמה העולם נורא, כמה חוסר חמלה ואמפתיה יש לאנשים כלפי אחרים. לצערי הרב מאד, אני מבלה יותר מדי זמן בטוויטר ושות׳, וכרגע זה השיר שאיכשהו מתמצת עבורי את הכעס על נבערות.

בימים שחורים כאלה - חרא על המערב, לאה גולדברג צדקה 🤍

״תלמיד בית ספר תיכון באירופה

הוא דבר עלוב כל כך

שצריך להאמין לכל אחד

שמעיד על עצמו שהוא-הוא...״

#שירה עברית #מוזיקה #עברית #ישראבלר #i #בלוגינג בעת מלחמה כי אין לי כוח לפתוח דוקס #העולם מלא כאב ובאמת חרא על שמאלנים רדיקליים שעשו סיבוב שלם לימין קיצוני. 🥰

[1234-waystodie]

הלוואי שמישהו יאהב אותי כמו שאנשים בטאמבלר שלא מישראל אוהבים להתעקש שיש פלסטינים יהודים ושאסור להם לעלות לארץ כי הם פלסטינים ולהגיד לי שערבי זה מוצא אתני ולכן יש יהודים ערבים

#טאמבלר ישראלי #טאמבלר #ישראבלוג #ישראל #טאמבלר עברי #עברית #ישראלי

[the-hebreway-kapara]

לא הבנתי. למה מרצים חושבים שבגלל הסגר פתאום יהיה לי יותר זמן לבלות בעבודות וקריאת מאמרים?

חמודים, השגרה היומיומית שלי לא משתנה אני עדיין אשב ואלמד כמעט כל היום. הסגר לא נותן לי עוד זמן ביממה בשביל ללמוד!

#נו מה #סטודנטים #ישראבלר #טאמבלר עברית #ישראבלוג

[chornykot]

אוֹדָה לְאָלֶכְּס

כשהייתי בן 15 היתה לי חברה קרובה בת גילי בשם אלכס שהכרתי דרך ישראבלוג. אני לא ממש זוכר איך נתקלתי בה, אבל ככל הנראה זה כי חפשתי משהו שקשור ל־Neon Genesis Evangelion; כך או כך זה היה בלוג טינאייג׳רי מאוד חביב שהיה פעיל במשך שנים. הקשר שלי אתה (שנמשך עד היום) התחיל מזה שדברנו בתגובות, ואחר־כך במסנג׳ר (פאק אני זקן), על קאוורו מהסדרה, וגם בין היתר על נושאים אחרים ש”אוטאקואים” מדברים עליהם כמו גו וסדרות אנימה אחרות.

אני הייתי יותר פעיל אז בכל הנושא של ה־Furry Fandom (אפילו כתבתי עליהם את הערך בויקיפדיה העברית), וזו נהיתה מעין בדיחה פנימית לטעון שהיא Furry בהכחשה ולהזכיר מדי פעם yiff בתור עקיצה ידידותית. (גם לה היו עקיצות משלה עלי, אבל אלה פחות רלונטיות…) באותו זמן גם הייתי כותב הרבה יותר שירה, ובשלב מסוים , עלה הרעיון שאני אכתוב עליה שיר, ובסופו של דבר, בגיל 17, באמת התפניתי לכתוב עליה את היצירה הבאה:

הוֹ אָלֶכְּס, בִּבְּלוֹגֶךְ נִשְׂמָחָה אָנוּ!

יָקַרְתְּ לִי, מָה־יָקַרְתְּ! הֲתִזְכְּרִי?

אוֹדוֹת קָאוּוֹרוּ בִבְּלוֹגֶךְ שׂוֹחַחְנוּ,

בַּמֵּסֶנְגֶ׳ר נוֹצְרָה הִלַּת־שִׁירִי;

עַד־קֵץ־יָמִים נִצְחָקָה וְשָׂמַחְנוּ,

צָלַחְתִּי גַם־צָלַחְתְּ עִמִּי זְמַנִּים:

מִמְּתִיחוֹת עִם יִיף עַד סוֹטֵי־מִין.

פַּזְּמוּ בְכָל רְחוֹב שִׁירֵי־הַלֵּל!

רֵגִינָה אָלֶכְּס, הִיא מַלְכַּת־הגוֹ

וְגַם מַלְכַּת הַשּׁוֹנֶן־אָי, תָּהֵל

וּתְשַּמַּח עִם פּוֹסְט חָדָשׁ בַּבְּלוֹג,

תַּפְלִיא תַּרְגֵּם, צַיֵּר… הָה, מִי יְמַלֵּל!

יַקִִּירָתֵנוּ אָלֶכְּס הַמֻּכְשֶׁרֶת,

תָּמִיד עִמֶּךְ נַפְשֵׁנוּ מְאֻשֶׁרֶת!

—An Cat Duḃ, 13.10.2008

אלכס כמובן פרסמה את השיר בבלוג שלה, ורק אחרי שהיא פרסמה אותו אמרתי לה לקרוא את האות הראשונה בכל שורה. התגובה שלה היתה משהו בסגנון ”אני שונאת אותך @____@”, אבל בסופו של דבר היא קבלה את כל הנושא בהומור, והיא עדין מעריכה את המחוה, למרות האקרוסטיכון.

היום היא לומדת רפואה בטכניון אחרי שהיא סימה תואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת בן־גוריון. היא ככל הנראה החברה הכי ותיקה שלי, וסוף־כל־סוף היא גם גרה יחסית קרוב אלי – באותה תקופה היא גרה בבאר־שבע ואני בעמק־חפר, ומעבר לזה אני הייתי טיפוס מאוד מסוגר שכמעט ולא יצא מהבית. לא היו לי הרבה הזדמנויות להפגש אתה ולעשות שטויות בסגנון הזה אז, אבל זה זכרון אחד קצת ילדותי ומטופש שאני שמח שלפחות אותו היה לי.

#עברית #ישראבלר #שירה #אישי #Furries #Furry Fandom #מתיחה #שאול טשרניחובסקי #rime royal #rhyme royal #ישראבלוג

[jewvian]

האמת אני לא צריכה מונולוגים כי אין לי כוונה ללמוד משחק אבל אם הייתה לי הייתי הולכת עם "אני שחקן נפלא נפלא רק תנו לי צ'אנס להוכיח לכם ואני אעשה את זה" כי לדעתי זהו מונולוג פורץ גבולות מהמם מדהים ומלא רגש

חחח תכל'ס כן 😂

הגאג של "סליחה אבל לא נראה לי אתה מתאים-" "חבל כי אני שחקן נפלא-" "כן! ככה תשחק!" "אני שח...קן נפ-נפלא נפלא-" וחוזר חלילה לא יימאס עליי לעולם כנראה כי זה ההומור הדפוק שלי חחח

אבל וואללה למה לא, בואו נשבור מוסכמות של בתי ספר למשחק ונמצא מונולוגים עדכניים יותר ואיכותיים יותר! סורי צ'כוב זמנך עבר :(

#inbox #shiralesbit #לא אבל ברצינות #בטח נמאס לבוחנים כל הזמן לשמוע את אותם מונולוגים #צריך לחדש את המלאי התיאטרלי #ישראבלר #כמעט תייגתי ישראבלוג כי אני זקנה

[orchuck]

ישראבלוג

[kissofgallifrey]

how is it that they’re allowed to just take away my home without saying a word? how is is that they’re allowed to just come in and change the locks and disappear and keep all my stuff, all my posts and my information and my life? this can’t be right

#heartbroken #ישראבלוג

[naamarak]

סוגרים את ישראבלוג בסוף החודש אז נכנסתי לאתר לראות אילו שאריות אומללות עוד השארתי שם. בצד הבלוג העתיק והמביך שלי, שנטשתי ב-2008, רצה רשימה מתעדכנת של סרטים שאהבתי כתיכוניסטית. הרבה דברים השתנו מאז, אבל דבר אחד נשאר כשהיה - אהבתי לברבור על עצמי ועל הטעם שלי בדברים באינטרנט. אז מיד העתקתי את הרשימה מישרא לLetterboxd כשקוראים את "רשימת הסרטים האהובים" של מישהו, היא יכולה להראות כמו אוסף שעבר אוצרות מדויקות תוך מחשבה על המשמעויות העמוקות שהקורא יפיק ממנה וכו'. יש אנשים שבאמת בוחרים ככה. בשבילי הרשימה הזו היא לקט זיכרונות ואפילו הסרטים שהיו אני יודעת שמחורבנים מגיעים עם ערך נוסטלגי מסוים. את "חלון סודי" ראיתי עם חברים באיזה סופ"ש וגם 12 שנה אחר כך אני זוכרת איך אחת הבנות צרחה בשוט האחרון. "הסמוראי האחרון" היה הסרט הראשון שראיתי בממיר דיגיטלי אחרי שהתקינו לי אותו בחדר. את "אמריקן איקס" ראיתי בשיעור קולנוע האחרון של השנה, אחרי שהייתה הצבעה בכיתה וזה הסרט שנבחר לצפייה ברוב קולות. "צ'יקן ליטל" ראיתי עם אמא והתפוצצנו מצחוק כל הסרט (בבלוג כתבתי אחרי שמו "סרט הזוי פיתה XD", למקרה שתהיתם איך דיברתי בגיל 17)

#ישראבלוג

[perachbar]

מתישהו אני אכתוב פה על ציונות בנתיים ישראבלוג נסגר

#עברית

[dumpsterdive1312]

הרעיון הוא לנסות משהו חדש אולי לתת מקום חדש לעצמי לכתוב מה שיושב; הקטע שסגרו את ישראבלוג וכבר שנה שלא כתבתי ממש בצורה סדירה אני מנסה גם לרדת במשקל כרגע אולי לאכול בריא יותר צצד שני היום הכנתי עןגה הראשונה בחיי שהכנתי לבד זה היה מיוחד וגם יצא טוב שזה טוב , אני חייבת לעשן פחות

[myprism]

אם ישראבלוג יקרוס סופית, מה שסביר להניח שיקרה, אכתוב פה. אין ברירה.

[1234-waystodie]

מישהו צריך להודיע לה שהמבצע הסתיים כנראה שהיא לא מעודכנת...

There is nothing I love more than getting death wishes from random users I never talked to before

#טאמבלר #טאמבלר עברית #עברית #ישראל #טאמבלר ישראלי #ישראבלוג #עד מתי #כמה עוד #ישראלי #טאמבלר ישראל #טאמבלר בעברית #ישראלים #שומר החומות

[tom-blogs]

החינוכית מתחילה לשדר היום בלילה את הסדרה "אבודים"

כש"אבודים" עלתה לשידור לראשונה, לפני קצת יותר מעשר שנים, האינטרנט הייתה מקום אחר לגמרי. 

כתבתי פוסט קצר על השינויים הרבים בחיי האינטרנט שלנו מאז שהסדרה עלתה ועד היום.

אם הייתם מחוברים אתם ודאי זוכרים: זה היה שיאה של מהפיכת ה Web2.0.

אחרי שנים שבהן התוכן היה תלוי כמעט לחלוטין בחברות שיכלו להרשות לעצמן ובאנשים מעטים שידעו לבנות אתרים, התוכן עבר לידיים של הגולשים. הרשת התמלאה במערכות ניהול תוכן - בלוגים, פורומים, קהילות מקוונות. הגולשים עברו לייצר את התוכן. זה היה מרגש.

כל אחד יכל להרשם לכל מיני אתרים ולפתוח בלוג בחינם (זוכרים? livejournal? ישראבלוג?), כל אחד יכל להרשם לפורומים, ולכתוב ולקרוא הודעות בנושא החביב עליו. כל אחד יכל להצטרף לקהילות מקוונות ולכתוב תוכן איכותי כמו ביקורות סרטים ודיסקים שנוהלו בהתנדבות ("עין הדג" בגלגולו הקודם, "השרת העיוור"). המשתמשים הטכנולוגיים יותר יכלו גם להתקין בעצמם מערכות בלוגים (Wordpress) או פורומים (PHPbb), הכל היה בקוד פתוח וחופשי לשימוש, וזה היה נפלא.

הרשת הייתה מוצפת. כתבנו וקראנו, ובכל יום היה משהו חדש לקרוא.

אל תוך העולם הזה נולדה "אבודים", והיא תפסה את ההזדמנות בשתי ידיים.

סדרת מתח, בהמשכים, עמוסה באקשן ובמגניבות, מלאה מסתורין ותופעות בלתי מוסברות, מלאה דמויות ועלילות משנה. היא הותירה את הצופים שלה דבוקים לכסא, ונתנה להם הרבה על מה לדבר. הגולשים אימצו אותה בחום. הפורומים התמלאו בדיונים על הסדרה - "איך הגיע דוב קוטב לאי?" "מה זאת המפלצת השחורה?"  "מה המשמעות של המספרים?" "מי אלה האחרים?" וכן הלאה. בכל שבוע שאלנו שאלות, וניחשנו תשובות, ופיתחנו תיאוריות על גבי תיאוריות. זה היה אדיר. גם אני הייתי בין הקוראים והכותבים, והפורום שבו הנתהלו הדיונים על הסדרה היה אחד האהובים עלי.

"אבודים" חוללה גם מהפיכה בטלויזיה - אמנם היא לא הייתה הסדרה הראשונה בהמשכים, אבל היא דחפה את הפורמט למקסימום. לחיוב ולשלילה, אי אפשר היה לצפות בפרק באקראי, כי לא הייתם מבינים כלום. זה היה חתיכת הימור, אבל זה עבד. הסדרה הצליחה מאד, והפכה את הסגנון הזה לאופנה השלטת. חסל סדר טלויזיה אפיזודית, כל הסדרות היום הן בהמשכים (אבן הפינה לבינג' וואטצ'ינג, לדעתי). בכלל, הסדרה הצליחה כל כך, שבעקבותיה נוצרו המון חיקויים וסדרות מתח ומסתורין באותו הסגנון (לדוג' "פלאש פורוורד", "מתחת לבועה"), מוצלחות יותר או פחות (הרשו לי לחסוך לכם: כולן פחות).

מתישהו אחרי שתי עונות בערך, הסדרה התחילה לקרוס לתוך עצמה. 

עומס הפרטים והסיפורים והדמויות הסתבך קצת יותר מדי, והתסריטאים התקשו לסגור קצוות. הם לא שמרו על מערכת חוקים הגיונית פנימית, וכתוצאה מכך איבדו קוהרנטיות. בכל פרק, במקום לענות על עשרות השאלות הפתוחות, היו נוספות שאלות חדשות. אבל גם אז -- המשכנו לכתוב ולנהל דיונים ולהעלות תיאוריות. כי זה היה כיף. זה איתגר את המחשבה ונתן הרבה חופש לדמיון. וזה הפך את הצפייה לחוויה חברתית, ולהיות חלק מקהילה זה יותר כיף מאשר לצפות לבד. עבורי החוויה העוטפת הזו, של הפורומים והדיונים המקוונים בסוף כל פרק, הפכה יותר מהנה מאשר הצפייה עצמה. התיאוריות של הגולשים עניינו אותי יותר מאשר ההסברים של התסריטאים. הסדרה כבר לא הייתה חשובה כל כך.

בעונה החמישית כבר היה ברור לרובנו שהתסריטאים לא יודעים מה הם עושים. אין להם מושג איך לפתור את כל התעלומות, איך לקשר בין מאות הרמזים שהם פיזרו לכל עבר. הם פירסמו סקר באינטרנט "מה לדעתכם זו המפלצת השחורה?" ואז אמרו "אנחנו לא מוכנים לגלות לכם איזו מהתשובות הייתה נכונה אבל כל הכבוד על היצירתיות". זה היה... פאתטי. בעיני זה המחיש היטב מה ההבדל בין כותבים בעלי חזון לכותבים למטרות רייטינג.

בסופו של דבר הם הובילו את הסדרה אל סוף מקושקש ופתוח ברובו, שהותיר צופים רבים מאוכזבים.

זה היה סיום עגום לתופעה טלוויזיונית מדהימה.

במקביל, פייסבוק עלתה לגדולה, והווב-טוּ-אוֹ גווע לאיטו. הפורומים התרוקנו לאט לאט. אתרים קהילתיים נסגרו בהדרגה או שינו פורמט.

והיום?

יש היום הרבה סדרות מעולות, מתח ופוליטיקה ומדע בדיוני ומסתורין בהמשכים, אבל אין יותר פלטפורמה לדיון ארוך ומתמשך. אנחנו מנהלים דיונים, אבל קצרים, ולרוב כתגובות לסטטוסים של אנשים אחרים. בכל הנוגע לטלויזיה, המקסימום שאנחנו עושים היום זה לפרסם סטטוס בפייסבוק בסגנון "יאא איזה מדהים היה הפרק האחרון של משחקי הכס", וזהו.

ממילא זה כבר לא ריאלי לנהל דיונים בסוף כל פרק, כי אנשים רבים לא צופים בשעות השידור המסודרות, אחת לשבוע, אלא ב-בינג', בנטפליקס או באינטרנט.

עשר שנים סך הכל, 

והאינטרנט מקום שונה לגמרי.

והרגלי הצפייה שלנו שונים לגמרי.

האם הסדרה הזו הייתה שורדת היום?

====

"אבודים", חינוכית23, בכל יום בשעה 23:00.

#misc #tv #lost