#אנשים ברחוב
Text
אני, בדרך לירושלים היום: וואו, הנוף ממש יפה, ערים על הר זה דבר נפלא. אני לא זוכרת בכלל למה אני לא אהבתי את ירושלים...
אני, שתי דקות בירושלים: לא משנה, נזכרתי
#סליחה ישראבלר ירושלמים אבל העיר שלכם בנויה כמו מבוך#למה יש כל כך הרבה אנשים ברחוב באמצע היום?#באמת שהעליות יותר גרועות מחיפה#ישראבלר
35 notes
·
View notes
Text
נמאס לי
#ישראבלר#דיי#בתור מישהי שגרה בעוטף מאז שהיא נולדה אני לא מסוגלת לראות יותר פוסטים#בארי וכפר עזה הם רבע שעה מהבית שלי#כמו הרבה אחרים הייתי תקועה בממד כל השבת הזאת#ואנשים מחול עוד מעזים להגיד את מה שהם אומרים#וחברים מחול מפרסמים בסטורי פוסטים על פלסטין חינם#למה אני צריכה לפחד שאנשים שקרובים אליי יתלשו כרזות של חטופים ברחוב#למה אנשים שקרובים אליי לא מוכנים לעשות חיפוש אחד בגוגל#אני לא מפרסמת שום דבר בסיידבלוג באנגלית כי אני מפחדת שיצאו עליי ואני גרועה בוויכוחים#אני כל כך דואגת
70 notes
·
View notes
Text
אנשים מטומטמים: למה כולם מדברים על זה שחרדים לא מתגייסים אבל אף אחד לא כועס על זה שערבים לא מתגייסים?!
אותם האנשים כאשר ערבי קיים ברחוב: 😰אבל מה אם יש לו סכין😰😰😰 מה אם יש לו נשק😵💫😵💫😵💫😵💫 ערבים הם האויב😡🤬😨😰🤮🤮🤬😡😡
29 notes
·
View notes
Text
ב-7 באוקטובר לא קרה לך כלום.
לא מתת. כל קרובייך בחיים. ילדייך לא נחטפו. לא נלקחת בשבי. אף אחד בסביבתך הקרובה לא נעדר.
המדינה הזאת כה זערורית, שכמו כולם את מכירה אנשים שחרב עליהם עולמם - במקרה שלך, היכרות רחוקה או מפעם. בארץ הזו מפרידות שלוש דרגות של היכרות בין אדם לאדם - בחייו. במותו מספיקות רק שתיים.
את יודעת שזה יכול היה לקרות גם לך. לילדים שלך. אין כאן אמא אחת שהרעיון המפלצתי הזה לא עובר לה בראש, מכווץ לב ורחם.
לא קרה לך כלום.
חושייך מתחדדים יתר על המידה. שאון אופנוע מאיץ הוא אזעקה. רשרוש שקית ברחוב היא חוליית מפלצות שמשחרת בסתר להרג. טריקת דלת אצל השכנים היא פריצה. כלב נובח הוא מחבל תוקפני.
את מתקשה לישון. נרדמת באמצע הלילה. מתעוררת לא הרבה אחרי. מדמייינת דברים שלא קרו לך. כאבי פאנטום של אבריי זרים מפלחים את גופך. את בוכה על אנשים שאת לא מכירה.
לא קרה לך כלום.
את מחפשת דרך להועיל במשהו עבור אלה שכן קרה להם. את מתנדבת עבור ארגון אחד ואז אחר. כולם אומרים שרוח הנתינה מפעימה, מחזקת. בראש את יודעת שזה נכון, אבל את לא מרגישה את זה בבטן. בכלל, מרוב שאת מרגישה את מה שלא קרה לך, את לא מרגישה את מה שכן קורה.
לא קרה לך כלום.
רק הנשמה שלך נחטפה והקשב שלך נעדר והנפש שלך בשבי. ואולי בכל זאת קצת מתת.
******
On October 7, nothing happened to you.
You didn’t die. All of your loved ones are alive. Your kids weren’t kidnapped. Nobody in your immediate circle is missing.
This country is so tiny, that like everyone else, you know people whose world has been shattered - in your case, people you know only distantly, or from long ago. Here only three degrees separate between one person and another - when they're living. If they’re dead, it’s just two.
You know this could have happened to you. To your children. There's not a single mother in this country this monstrous idea hasn't crossed her mind, tightening heart and womb.
Nothing happened to you.
Your senses are in hyper mode. A speeding motorbike is a siren. A crinkling plastic bag is a group of monsters in hiding, ready for ambush. A slamming door is a break-in. A barking dog is an attacking terrorist.
You have trouble sleeping. You fall asleep in the middle of the night, and wake up not much later. You imagine things that didn’t happen to you. Phantom pains of strangers’ limbs slice through your body. You cry for people you don’t know.
Nothing happened to you.
You look for ways to do something for those to whom things did happen. You volunteer for one initiative, and then another. Everyone says that the spirit of giving is astounding and empowering. In your mind you know this is true, but in your heart you feel nothing.
In general, you feel what didn't happen to you so much, that you don’t feel what does.
Nothing happened to you.
Only your soul is kidnapped, your attention is missing, and your heart has been taken hostage.
And maybe you did die a little.
#Israeli tag#exactly.#except I did have distant relatives of mine be murdered#this FB post summarises really well the feelings I've been having#text and translation are obviously not mine and are taken from the post linked above
18 notes
·
View notes
Text
בשנים האחרונות הפכה ישראל ליעד
בשנים האחרונות הפכה ישראל ליעד פופולרי למבקרים מכל העולם. עם ההיסטוריה העשירה, התרבות התוססת והנופים המדהימים שלה, אין פלא שאנשים נוהרים למדינה המזרח תיכונית הקטנה הזו. לצד העלייה בתיירות, חלה גם עלייה בביקוש לשירותי ליווי, בעיקר נערות ליווי בישראל. בעוד שיש הרואים בכך נושא שנוי במחלוקת, אנו סבורים כי חשוב לשפוך אור על מציאות המקצוע בישראל. בראש ובראשונה, חשוב להתייחס לתפיסות המוטעות סביב נערות ליווי בישראל. אנשים רבים מניחים כי נשים אלה נאלצות להיכנס לתעשייה והן קורבנות של סחר במין. אמנם נכון שסחר בנשים הוא נושא עולמי, אך חשוב לציין כי רובן המכריע של נערות הליווי בישראל אינן מעורבות בשום צורה של סחר. למעשה, רוב הנשים הללו עצמאיות ובוחרות במקצוע זה כאמצעי פרנסה. אחת הסיבות העיקריות לכך ששירותי ליווי מבוקשים בישראל היא בגלל הפופולריות של המדינה כיעד תיירותי. עם כ-4.55 מיליון תיירים שביקרו בישראל בשנת 2019, יש ביקוש גבוה לחברות ובילויים. נערות ליווי (https://www.allsex.co.il/%d7%a0%d7%a2%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%95%d7%99/) בישראל מספקות חוויה ייחודית ומותאמת אישית למבקרים, בין אם זה לקחת אותם לסיורים ברחבי הארץ או ללוות אותם לאירועים ומפגשים. יתר על כן, נערות ליווי בישראל אינן שם רק לשירותי מין. רבים מהם משכילים ורב-לשוניים, מה שהופך אותם לבני לוויה מצוינים לנסיעות עסקים ופגישות. הם בקיאים בתרבות, בהיסטוריה ובאקטואליה הישראלית, מה שהופך אותם למדריכי טיולים מצוינים ושותפי שיחה. הם גם משמשים כגשר בין מבקרים זרים לבין התרבות המקומית, ומספקים חוויה סוחפת ואותנטית יותר למטיילים. היבט חשוב נוסף שיש לשים לב אליו הוא מעמדם המשפטי של שירותי ליווי בישראל. בישראל, הזנות אינה חוקית, אך החוקים והגישות כלפי שירותי ליווי מקלים יותר. כל עוד המלווה אינו מציע שירותי מין במקום ציבורי או משדל ברחוב, זה נחשב חוקי. למעשה, הממשלה גובה מיסים משירותי ליווי, מה שמדגיש עוד יותר את הלגיטימיות והחשיבות שלה במשק. כמו בכל מקצוע, חשוב להבטיח את שלומם ורווחתם של המעורבים. ממשלת ישראל יישמה תקנות מחמירות לשירותי ליווי כדי להגן הן על המלווים והן על לקוחותיהם. תקנות אלה כוללות בדיקות בריאות קבועות, שימוש חובה בקונדום, ואימות גיל קפדני הן עבור מלווים והן עבור לקוחות. זה לא רק מבטיח את שלומם של המעורבים, אלא גם מטפל בסוגיית הסחר בנשים על ידי דיכוי פעולות בלתי חוקיות. לסיכום, נערות ליווי בישראל משחקות תפקיד משמעותי בתיירות ובכלכלה של המדינה. הם לא נאלצים להיכנס לתעשייה ובמקום זאת בוחרים במקצוע הזה כאמצעי פרנסה. הם מספקים חוויה ייחודית ומותאמת אישית למבקרים ובקיאים בתרבות ובהיסטוריה הישראלית. הממשלה יישמה תקנות מחמירות כדי להבטיח את שלומם של המעורבים ולטפל בסוגיית הסחר בנשים. למרות המחלוקת סביב מקצוע זה, חשוב להכיר בהשפעה החיובית של שירותי ליווי בישראל.
0 notes
Text
ישראל, מדינה הידועה בהיסטוריה העשירה,
ישראל, מדינה הידועה בהיסטוריה העשירה, המגוון התרבותי והנופים המדהימים שלה, היא גם ביתם של תעשיית ליווי משגשגת. למרות שלעתים קרובות מדובר בנושא שנוי במחלוקת, נוכחותם של שירותי ליווי בישראל קיימת כבר עשרות שנים, כאשר נשים רבות בוחרות במקצוע זה כאמצעי ליציבות כלכלית ועצמאות. בשנים האחרונות התעשייה צומחת, מושכת קהל לקוחות בינלאומי וזוכה לכינוי "ארץ נערות הליווי היפות והמקסימות". בין אם אתה תייר סקרן או תושב מקומי, חקר סצנת הליווי של ישראל יכול להציע נקודת מבט ייחודית על הדינמיקה החברתית והתרבותית של המדינה. אז בואו נעמיק בעולם נערות הליווי בישראל ונבין מה הופך את הענף הזה לכל כך פופולרי וייחודי. ראשית, חשוב להבין כי שירותי ליווי בישראל פועלים בגבולות החוקיים של המדינה. בניגוד למדינות רבות אחרות, הזנות אינה בלתי חוקית בישראל כל עוד היא נעשית באופן פרטי ולא ברחוב. בנוסף, החוק אוסר על כל סוג של כפייה, סחר או ניצול של אנשים העובדים בתעשייה. המשמעות היא שהנשים שבוחרות לעבוד כנערות ליווי בישראל עושות זאת מרצונן ויכולות לפעול בתנאים בטוחים ומוסדרים. ענף הליווי בישראל מתרכז ברובו בערים מרכזיות כמו תל אביב, ירושלים וחיפה, שם יש ביקוש גבוה לשירותים כאלה. לרוב סוכנויות הליווי והמלווים העצמאיים יש נוכחות מקוונת חזקה, מה שמקל על הלקוחות להתחבר אליהם. רבות מסוכנויות אלה מתמקדות גם במתן שירותים דיסקרטיים ואיכותיים, תוך הבטחת פרטיות וסודיות הן ללקוחותיהן והן למלווים. אחד ההיבטים הבולטים של ענף הליווי בישראל הוא מגוון הנשים שהן חלק ממנו. מנשים ישראליות מקומיות מהממות ועד נשים אטרקטיביות מאירופה, צפון אמריקה ואפילו אסיה, יש מגוון רחב של נערות ליווי (אינדקס מומלץ נערות ליווי) לבחירה. מגוון זה לא רק משרת את ההעדפות השונות של הלקוחות, אלא גם מוסיף כשרון בינלאומי לתעשייה. אין זה נדיר עבור לקוחות לבקש באופן ספציפי ליווי שמגיע ממדינה מסוימת או מוצא אתני. היבט נוסף שמייחד את ענף הליווי בישראל הוא הרמה המקצועית הגבוהה שמפגינות הנשים. לרבים מהמלווים הללו יש לא רק מראה טוב, אלא גם רקע חינוכי מרשים וכישורי שיחה. זה מאפשר להם לשרת קהל לקוחות מגוון, מאנשי עסקים המחפשים בן לוויה לאירוע רשמי לתיירים המחפשים מדריך מקומי ובן לוויה. יתר על כן, ענף הליווי בישראל מוסדר היטב ומבטיח את שלומם ובריאותם של עובדיו ולקוחותיו. מלווים נדרשים לעבור בדיקות בריאות באופן קבוע ויכולים לבחור את שעות העבודה שלהם ואת הלקוחות. זה גם הוביל לכך שהתעשייה הפכה לבחירה פופולרית עבור נשים שבוחרות לעבוד כנערות ליווי במשרה חלקית תוך כדי עיסוק בקריירות אחרות. לסיכום, ענף הליווי בישראל הוא מקצוע משגשג ולגיטימי הפונה למגוון רחב של לקוחות ומציע אפשרויות תעסוקה לנשים רבות. זהו חלק משמעותי מתעשיית התיירות והאירוח במדינה ותורם לצמיחה הכלכלית של המדינה. אז בין אם בוחרים לקחת חלק בענף הזה או פשוט רוצים ללמוד עליו יותר, סצנת הליווי בישראל בהחלט שווה בדיקה.
0 notes
Text
העיר תל אביב, הידועה גם
העיר תל אביב, הידועה גם בשם "העיר שלא ישנה לעולם", היא מטרופולין תוסס ודינמי המהווה בית לאוכלוסייה מגוונת וחיי לילה שוקקים. בין שלל האטרקציות והפעילויות שמושכות תיירים ומקומיים כאחד, נוכחותן של נערות ליווי בתל אביב היא נושא שנדון ומתווכח לעיתים קרובות. במאמר זה נבחן מקרוב את עולם הליווי בתל אביב, נחקור את ההיסטוריה שלו, את מגוון השירותים המוצעים ואת הגורמים השונים שתרמו לפופולריות שלו. את ההיסטוריה של הליווי בתל אביב ניתן לייחס לימיה הראשונים של היווצרות העיר. תל אביב, שנוסדה בשנת 1909, הייתה עיר ליברלית וחילונית יחסית לשאר חלקי האזור. כתוצאה מכך, העיר הפכה לגן עדן לאמנים, אינטלקטואלים ורוחות חופשיות שחיפשו אורח חיים מתקדם יותר. עם האווירה הליברלית הזו, תעשיית המין נולדה ושגשגה בתל אביב, ��ולל מקצוע הליווי. נערות ליווי בתל אביב נותנות מענה למגוון רחב של לקוחות, החל מאנשי עסקים ותיירים ועד מקומיים המחפשים חברה ובילוי. נשים אלה מיומנות מאוד במתן מגוון שירותים, החל מחברות פשוטה ועד חוויות אינטימיות יותר. רבים מהם משכילים, דוברים שפות מרובות ובעלי רמת תחכום המוסיפה לכוח המשיכה שלהם. תכונות אלה הופכות אותם לפופולריים בקרב לקוחות מקומיים ובינלאומיים כאחד. אחת הסיבות העיקריות לפופולריות של ענף הליווי בתל אביב היא סצנת חיי הלילה המגוונת והשוקקת של העיר. תל אביב ידועה בברים, מועדונים ומסיבות רבים שמושכים אנשים מכל רחבי העולם. עם סצנה חברתית כה תוססת, אין זה מפתיע שאנשים רבים מחפשים את חברתן של נערות ליווי כדי לשפר את החוויה שלהם ולהפיק את המרב מהשהייה שלהם בעיר. למעשה, הביקוש לשירותי ליווי בתל אביב גדל משמעותית בשנים האחרונות, עם גידול במספר הלקוחות וגם במספר הנשים העובדות בענף. גורם נוסף התורם לפופולריות של נערות ליווי בתל אביב הוא היחס הפתוח והמקבל של העיר לעבודת מין. בניגוד לערים אחרות שבהן עבודת המין סובלת מסטיגמות כבדות ולעתים קרובות אינה חוקית, בתל אביב יש גישה רגועה יותר לתעשייה. הזנות חוקית בישראל, כל עוד היא מתבצעת בבתי בושת ולא ברחוב. זה הוביל לסביבה בטוחה ומוסדרת יותר הן עבור לקוחות והן עבור נערות ליווי, הפחתת הסיכונים הקשורים למקצוע. בשנים האחרונות חלה בתעשייה גם מעבר לפלטפורמות מקוונות, כאשר סוכנויות ליווי רבות ונערות ליווי עצמאיות מקדמות את שירותיהן באמצעות אתרי אינטרנט ומדיה חברתית. זה הקל על לקוחות למצוא ולהזמין שירותים, והגדיל את הנראות והנגישות של נערות ליווי בתל אביב. למרות התעשייה המשגשגת, ישנם חששות לגבי רווחתן ובטיחותן של נערות ליווי בתל אביב. בעוד המקצוע עשוי להיות חוקי, זה לא בלי האתגרים והסיכונים שלה. נערות ליווי רבות מתמודדות עם אפליה וסטיגמה, והיו דיווחים על ניצול והתעללות. כדי להתמודד עם סוגיות אלה, הוקמו ארגונים וקבוצות סנגור כדי לתמוך ולהגן על זכויותיהן של עובדות מין בתל אביב. לסיכום, נערות ליווי בתל אביב משחקות תפקיד משמעותי בסצנת חיי הלילה והבילויים של העיר. נוכחותם היא תוצאה של התרבות הליברלית והמתקדמת של העיר, כמו גם הביקוש הגובר לשירותיהם. אמנם ייתכנו כמה אתגרים בענף, אך הפופולריות והקבלה של ליווי בתל אביב לא מראה סימני האטה.
0 notes
Text
למי לא קרה פעם או פעמיים להיתקל בm16 נטוש ברחוב בלי בעלים ובדיוק בהמשך הדרך למצוא עמותה של אנשים לא חשודים בכלל שמבקשים ליטול את הm16 הנ"ל לילדים שאין להם אפילו גלוק אחד תקול בבית ):
אנחנו בסך הכל אנשים טובים. נעזור לכולם. אפילו לאוייבים שלנו שצריכים העברת חומרי נפץ ממזרח ירושלים למרכז תל אביב.
1 note
·
View note
Text
לפחות בשבילם לא ניפול למלכודות פוליטיות
במשך היום אדם נפגש עם אנשים ברחוב, עם חברים לעבודה או עם משפחה מורחבת. גם אם החליט שהוא לא מתעסק בפוליטיקה כי יש מלחמה וצריך להתרכז בהצלחה ובמחשבה על החיילים, כשמתחיל הסחרור של "מי אשם" הוא נופל בו כמו טירון, מגייס את כל כישורי הוויכוח והשכנוע כדי להוכיח מי אשם בעיניו. הכעס עולה, הקולות מתגברים, המלחמה מתחילה, והחיילים, הלוחמים עבור כולם, נשכחים מהלב.
אם היינו נותנים לעצמנו לברר מי אשם, לא מתוך עמדה של הצדקה עצמית אלא מתוך שורש מהותנו, היינו מגיעים מהר מאוד למסקנה שכל ישראל אשמים. לא שמרנו על דרכנו ולכן עלינו לתקן את צעדינו - ובזה אנחנו צריכים לחזק זה את זה. לא ליפול לבכי, חרטה ובקשות סליחה. להיפך, לומר שאנחנו חייבים עכשיו, בעיניים פקוחות, לראות איך אנחנו הולכים בדרך לחיבור, לשלום, להשלמה הדדית.
למקרה שנקלעתם לשיחה פוליטית, כדאי מראש להתכונן ולייצב בפנים דעה חזקה שלא נופלת למלכודות: החיבור בינינו הוא הכוח היחיד שלנו. ואם מכוונים את החיבור לכוח העליון, האמצעי בין ימין ושמאל, אז לא נמצאים בצד פוליטי כלשהו, אלא במרכז הבריאה. משם אנחנו יכולים להצליח באמת. לא להצליח לנצֵח בוויכוח, אלא להצליח להוכיח לכל הנוכחים שהחיבור בין כולם הוא למעלה מכל יריבות.
עם הידיעה המוצקה הזאת צריך גם לפנות לעזרת הכוח העליון. אם הוא ברא, אז שיחבר אותנו יחד, שיאסוף את כולנו לקבוצה אחת, לעם אחד, עַם ה'. לבד אנחנו לא יכולים. תַּראֶה לנו ותלמד אותנו באיזו דרך עלינו להחזיק את עצמנו אחד כלפי השני, מה לחשוב ומה להרגיש זה כלפי זה. כי אם לא תעזור אז תמונת המלחמה הזאת לא תסתיים היום ולא מחר, אלא רק בעוד שנים, אם בכלל.
#
0 notes
Text
לעולם ימכור אדם קורות ביתו
תשמ"ד - מאמר ט'
1984 - מאמר 9
"אמר רבי יהודה, אמר רב, לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו" (שבת קכ"ט). ויש להבין, מהו הדיוק "קורות ביתו", ומהי החשיבות של מנעלים, עד כדי כך שכדאי למכור קורות ביתו בשביל זה, היינו בכדי שתהיה לו היכולת לקחת נעלים לרגליו.
ויש לפרש את זה על דרך העבודה. הנה "קורות ביתו" הוא מלשון "מקרה", היינו כל מה שעבר על אדם בביתו. היות שהאדם מובן לנו בשתי הבחנות: בידע, היינו בשכל, ובהרגשה, זאת אומרת, מה שהאדם מרגיש בלבו, אם טוב לו או חס ושלום להיפך. והנה המקרים האלו, שעוברים על האדם, מעוררים לו שאלות בחיי יום יום. וזה נוהג בין אדם למקום, וכמו כן בין אדם לחבירו.
בין אדם למקום. היינו, שיש לו טענות להבורא, מדוע הוא לא ממלא לו כל צרכיו. זאת אומרת, מה שהאדם חושב שחסר לו, הבורא צריך למלאות לו. מטעם הכלל, שמדרך הטוב להטיב. ולפעמים יש לו טענות, כאילו הוא מרגיש להיפך, שמצבו הוא תמיד ברע ביחס לאחרים, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממה שיש לו.
נמצא, שהוא בבחינת מרגלים, שמדברים על ההנהגה העליונה חס ושלום, מסיבת שהוא לא מרגיש את הטוב והעונג ב��חיים שלו, וקשה לו לומר: "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי". נמצא, שהוא אז בבחינת מרגלים.
ועל זה אמרו חז"ל (ברכות, נ"ד) "חייב אדם לברך על הרע כשם שמברך על הטובה".
כי הבסיס של היהדות בנוי על האמונה למעלה מהדעת. היינו, שלא להסתמך על מה שהשכל מחייב אותו לחשוב, ולדבר, ולעשות, אלא להאמין בהשגחה עליונה, שהיא בבחינת טוב ומטיב. שדוקא ע"י זה שמצדיק את ההשגחה עליונה, הוא זוכה אח"כ להשיג ולהרגיש את הטוב והעונג.
ובעל הסולם זצ"ל אמר משל, על מה שיש לאדם טענות ותביעות להבורא, שהוא לא עונה לו על משאלותיו. שזה דומה לאדם, שהולך עם ילד קטן ברחוב, והילד בוכה בבכיות איומות. וכל אנשים שברחוב מסתכלים על האב, איזה מן אכזריות נמצאת באדם זה, שהוא יכול לשמוע בקול בכיותיו ואינו שם לב לכל זה. לאנשים ברחוב הילד מעורר רחמים עם בכיותיו, ולאדם הזה, שהוא אביו, אינו כך. הלא יש כלל, "כרחם אב על בנים".
והנה לקול בכיות הילד, הלכו אנשים אל אביו ושאלו, איפה הרחמנות של אביו. אז אביו השיב להם, ומה אני יכול לעשות, שבני, מחמד נפשי, שאני שומר עליו כבבת עיני, דורש ממני, שאני אתן לו סיכה, לדקור את עיניו, מסיבת שמגרד לו בעינים. האם בזה שאני לא ממלא את משאלותיו, אני נקרא "אכזר". או מטעם רחמנות עליו, אני לא אתן לו, שידקור את עיניו, וישאר סימא ועיור לעולמים.
אי לזאת, אנו צריכים להאמין, שכל מה שהבורא נותן לנו, הוא לטובתינו. הגם שאנו צריכים להתפלל על כל צרה שלא תבוא, שהבורא יסיר ממנו את הצרות האלו. אבל אנו צריכים לדעת, שתפלה לחוד, ועניית התפלה לחוד. זאת אומרת, אם אנו עשינו את מה שעלינו לעשות, אז הבורא עושה מה שהוא טוב בשבילנו, כמשל הנ"ל. ועל זה נאמר "וה' הטוב בעיניו יעשה".
וכמו כן אותו ענין נוהג בין אדם לחבירו. היינו כנ"ל, ש"ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו". זאת אומרת, שאדם צריך למכור "קורות ביתו", היינו כל המקרים שעבר על ביתו בקשר לאהבת חברים. שיש לאדם שאלות וטענות על חבירו, היות שהוא עובד במסירות לאהבת חברים, ואין הוא רואה שום תגובה מצד החברים, שיעזרו לו משהו, וכולם מתנהגים עמו לא לפי הבנתו, שצריך להיות באהבת חברים. דהיינו, שכל אחד ידבר עם חבירו בצורה המכובדת ביותר, כמו שנהוג בין אנשים מכובדים.
וכמו כן במעשה, הוא לא רואה שום פעולה מצד החברים, שיהיה לו על מה להסתכל, שיש כאן ענין של אהבת חברים, אלא הכל מתנהג כרגיל, כמו בין סתם אנשים, שעוד לא היה להם ענין להתאסף ולהחליט, שצריכים לעשות חברה, שתהיה בהם אהבת חברים, שכל אחד ידאוג לטובת הזולת.
אם כן, הוא רואה עכשיו, שאין על מי להסתכל, שמי שהוא יעסוק באהבת חברים. והיות שהוא מרגיש, שהוא היחידי שהולך בדרך הישר, ועל כולם הוא מסתכל בעין של לעג וקלס, וזה נקרא "מרגלים", שמרגל אחר החברים, לראות אם מתנהגים כסדר נגדו באהבת הזולת. היות שכל הזמן הוא שומע, שהחברים דורשים כל היום, שעיקר הוא אהבת הזולת. והוא רוצה באמת לראות, אם זה תוכו כברו.
ואז הוא רואה, שהכל הוא משפה ולחוץ. ואפילו בדיבורו הוא רואה, שאין שם שום אהבת הזולת, שזה דבר הכי קטן באהבת הזולת. דהיינו שאם הוא שואל ממנו איזה דבר, הוא עונה לו כלאחר יד, בלי תשומת לב, לא כדרך שעונים לחבר, אלא הכל בקרירות, כאילו הוא רוצה להפטר ממנו.
ואל תשאלו אותי, אם אני חושב על אהבת הזולת, מדוע אני עושה בקורת, אם החבר שלי אוהב אותי, כאילו אהבת חברים נתייסדה על בסיס של אהבה עצמית. לכן אני רוצה לראות, מה הרויח אהבה עצמית שלי מכל העסק הזה. לא כך הוא מחשבותי. אלא אני באמת רוצה באהבת הזולת.
ולכן הייתי מעונין בחברה זו שנתייסדה, בכדי שאני אראה, שכל אחד ואחד עוסק באהבת הזולת, שע"י זה כח הקטן שלי, שיש לי באהבת הזולת, יתרבה ויתגדל ע"י זה, ויהיה לי כח לעבוד באהבת הזולת, בכח יותר גדול מכפי שיש לי מכח עצמי. ועכשיו אני רואה, שלא הרוחתי כלום, כי אני רואה "אין עושה טוב גם אחד". אם כן, יותר טוב יהיה, אם אני לא אהיה עמהם, ואני לא אלמד ממעשיהם.
ועל זה באה התשובה, אם חברה שנתייסדה על אנשים מסוימים, ובעת שהתאספו, בטח היה מי שהוא, שרצה אז ליסוד את החבורא זו דוקא, בטח היה מברר אנשים אלו, שהם מתאימים לזה. היינו שיש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה, שיאיר בכל הפרט. לכן הסכימו אז, שע"י התחברותם יחד אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה.
לכן גם עתה, לאחר שהוא מרגל אחריהם, הוא צריך להתגבר ולומר, שכמו שהיו אז בעת שנתייסדה החברה, כולם בדיעה אחת, שצריכים ללכת בדרך של אהבת הזולת, כמו כן גם עתה. ובעת שכולם ידונו לכף זכות כל אחד לחבירו, שוב ידלקו את כל הנצוצים, ושוב תהיה שלהבת אחת גדולה.
וזה דומה כמו שאמר פעם בעל הסולם זצ"ל, ששאל, מה זה ענין כריתת ברית בין שני חברים, כמו שמצינו בתורה (וירא, שישי) "ויקח אברהם צאן ובקר, ויתן לאבימלך, ויכרתו שניהם ברית". ושאל, אם שניהם אוהבים זה לזה, ובטח אז שניהם עושים טובות זה לזה, ומובן מאליו, בזמן שאין האהבה נמצאת ביניהם, שמשום איזו סיבה שהיא האהבה נחלשה, בטח שאין הם עושים טובות זו לזו. אם כן מה מועיל את הכריתת ברית ביניהם.
ותירוץ, שהברית מה שהם עושים, אין זה על עכשיו, משום שעכשיו, בזמן שהאהבה מורגשת ביניהם, אין צורך לכריתת ברית. אלא הכריתת ברית נעשתה בכוונה תחילה על העתיד לבוא. היינו לאחר זמן, יכול להיות שהם לא ירגישו את האהבה כמו עכשיו, שגם אז יקיימו ביניהם היחסים כמקדם. ועל זה באה הכריתת ברית.
ולעינינו גם כן, הגם שעכשיו לא מרגישים את האהבה, כמו שהיתה בעת התיסדות החברה, מכל מקום כל אחד צריך להתגבר על דעתו וללכת למעלה מהדעת. ואז ע"י זה יתוקן הכל. וכל אחד ידון את חבירו לכף זכות.
ובזה נבין את דברי חז"ל, מה שאמרו "לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעליו לרגליו". "מנעליו" הוא מלשון "נעילת דלת", שפירושו "סגירה". שהאדם, לאחר שריגל את חברו, ש"ריגל" הוא מלשון "רגלים", שימכור אדם "קורות ביתו", היינו כל המקרים שעבר על ביתו בקשר בין אדם לחבירו, היינו שיש לו מרגלים, שאומרים לו דיבה רעה על החברים.
אז "ימכור הכל". זאת אומרת, שיוציא את כל המקרים, מה שהרגליו הביאו לו, ויקח במקום זה "מנעליו לרגלו". שהכוונה היא, שיסגור את כל המרגלים, כאילו אינם עוד בארץ. וכל השאלות ותביעות שיש עליהם, יסגור אותם. ואז הכל על מקומו יבוא בשלום.
#מאמרי רב''ש#מאמרי רבש#רבש#רב''ש#הרב''ש#rabash#כתבי מקובלים#כתבי מקור#ישראל#עבודה רוחנית#ברוך שלום הלוי אשלג (רב"ש)#טאמבלר ישראלי#1984
0 notes
Text
לעולם ימכור אדם קורות ביתו
תשמ"ד - מאמר ט'
1984 - מאמר 9
"אמר רבי יהודה, אמר רב, לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו" (שבת קכ"ט). ויש להבין, מהו הדיוק "קורות ביתו", ומהי החשיבות של מנעלים, עד כדי כך שכדאי למכור קורות ביתו בשביל זה, היינו בכדי שתהיה לו היכולת לקחת נעלים לרגליו.
ויש לפרש את זה על דרך העבודה. הנה "קורות ביתו" הוא מלשון "מקרה", היינו כל מה שעבר על אדם בביתו. היות שהאדם מובן לנו בשתי הבחנות: בידע, היינו בשכל, ובהרגשה, זאת אומרת, מה שהאדם מרגיש בלבו, אם טוב לו או חס ושלום להיפך. והנה המקרים האלו, שעוברים על האדם, מעוררים לו שאלות בחיי יום יום. וזה נוהג בין אדם למקום, וכמו כן בין אדם לחבירו.
בין אדם למקום. היינו, שיש לו טענות להבורא, מדוע הוא לא ממלא לו כל צרכיו. זאת אומרת, מה שהאדם חושב שחסר לו, הבורא צריך למלאות לו. מטעם הכלל, שמדרך הטוב להטיב. ולפעמים יש לו טענות, כאילו הוא מרגיש להיפך, שמצבו הוא תמיד ברע ביחס לאחרים, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממה שיש לו.
נמצא, שהוא בבחינת מרגלים, שמדברים על ההנהגה העליונה חס ושלום, מסיבת שהוא לא מרגיש את הטוב והעונג בהחיים שלו, וקשה לו לומר: "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי". נמצא, שהוא אז בבחינת מרגלים.
ועל זה אמרו חז"ל (ברכות, נ"ד) "חייב אדם לברך על הרע כשם שמברך על הטובה".
כי הבסיס של היהדות בנוי על האמונה למעלה מהדעת. היינו, שלא להסתמך על מה שהשכל מחייב אותו לחשוב, ולדבר, ולעשות, אלא להאמין בהשגחה עליונה, שהיא בבחינת טוב ומטיב. שדוקא ע"י זה שמצדיק את ההשגחה עליונה, הוא זוכה אח"כ להשיג ולהרגיש את הטוב והעונג.
ובעל הסולם זצ"ל אמר משל, על מה שיש לאדם טענות ותביעות להבורא, שהוא לא עונה לו על משאלותיו. שזה דומה לאדם, שהולך עם ילד קטן ברחוב, והילד בוכה בבכיות איומות. וכל אנשים שברחוב מסתכלים על האב, איזה מן אכזריות נמצאת באדם זה, שהוא יכול לשמוע בקול בכיותיו ואינו שם לב לכל זה. לאנשים ברחוב הילד מעורר רחמים עם בכיותיו, ולאדם הזה, שהוא אביו, אינו כך. הלא יש כלל, "כרחם אב על בנים".
והנה לקול בכיות הילד, הלכו אנשים אל אביו ושאלו, איפה הרחמנות של אביו. אז אביו השיב להם, ומה אני יכול לעשות, שבני, מחמד נפשי, שאני שומר עליו כבבת עיני, דורש ממני, שאני אתן לו סיכה, לדקור את עיניו, מסיבת שמגרד לו בעינים. האם בזה שאני לא ממלא את משאלותיו, אני נקרא "אכזר". או מטעם רחמנות עליו, אני לא אתן לו, שידקור את עיניו, וישאר סימא ועיור לעולמים.
אי לזאת, אנו צריכים להאמין, שכל מה שהבורא נותן לנו, הוא לטובתינו. הגם שאנו צריכים להתפלל על כל צרה שלא תבוא, שהבורא יסיר ממנו את הצרות האלו. אבל אנו צריכים לדעת, שתפלה לחוד, ועניית התפלה לחוד. זאת אומרת, אם אנו עשינו את מה שעלינו לעשות, אז הבורא עושה מה שהוא טוב בשבילנו, כמשל הנ"ל. ועל זה נאמר "וה' הטוב בעיניו יעשה".
וכמו כן אותו ענין נוהג בין אדם לחבירו. היינו כנ"ל, ש"ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו". זאת אומרת, שאדם צריך למכור "קורות ביתו", היינו כל המקרים שעבר על ביתו בקשר לאהבת חברים. שיש לאדם שאלות וטענות על חבירו, היות שהוא עובד במסירות לאהבת חברים, ואין הוא רואה שום תגובה מצד החברים, שיעזרו לו משהו, וכולם מתנהגים עמו לא לפי הבנתו, שצריך להיות באהבת חברים. דהיינו, שכל אחד ידבר עם חבירו בצורה המכובדת ביותר, כמו שנהוג בין אנשים מכובדים.
וכמו כן במעשה, הוא לא רואה שום פעולה מצד החברים, שיהיה לו על מה להסתכל, שיש כאן ענין של אהבת חברים, אלא הכל מתנהג כרגיל, כמו בין סתם אנשים, שעוד לא היה להם ענין להתאסף ולהחליט, שצריכים לעשות חברה, שתהיה בהם אהבת חברים, שכל אחד ידאוג לטובת הזולת.
אם כן, הוא רואה עכשיו, שאין על מי להסתכל, שמי שהוא יעסוק באהבת חברים. והיות שהוא מרגיש, שהוא היחידי שהולך בדרך הישר, ועל כולם הוא מסתכל בעין של לעג וקלס, וזה נקרא "מרגלים", שמרגל אחר החברים, לראות אם מתנהגים כסדר נגדו באהבת הזולת. היות שכל הזמן הוא שומע, שהחברים דורשים כל היום, שעיקר הוא אהבת הזולת. והוא רוצה באמת לראות, אם זה תוכו כברו.
ואז הוא רואה, שהכל הוא משפה ולחוץ. ואפילו בדיבורו הוא רואה, שאין שם שום אהבת הזולת, שזה דבר הכי קטן באהבת הזולת. דהיינו שאם הוא שואל ממנו איזה דבר, הוא עונה לו כלאחר יד, בלי תשומת לב, לא כדרך שעונים לחבר, אלא הכל בקרירות, כאילו הוא רוצה להפטר ממנו.
ואל תשאלו אותי, אם אני חושב על אהבת הזולת, מדוע אני עושה בקורת, אם החבר שלי אוהב אותי, כאילו אהבת חברים נתייסדה על בסיס של אהבה עצמית. לכן אני רוצה לראות, מה הרויח אהבה עצמית שלי מכל העסק הזה. לא כך הוא מחשבותי. אלא אני באמת רוצה באהבת הזולת.
ולכן הייתי מעונין בחברה זו שנתייסדה, בכדי שאני אראה, שכל אחד ואחד עוסק באהבת הזולת, שע"י זה כח הקטן שלי, שיש לי באהבת הזולת, יתרבה ויתגדל ע"י זה, ויהיה לי כח לעבוד באהבת הזולת, בכח יותר גדול מכפי שיש לי מכח עצמי. ועכשיו אני רואה, שלא הרוחתי כלום, כי אני רואה "אין עושה טוב גם אחד". אם כן, יותר טוב יהיה, אם אני לא אהיה עמהם, ואני לא אלמד ממעשיהם.
ועל זה באה התשובה, אם חברה שנתייסדה על אנשים מסוימים, ובעת שהתאספו, בטח היה מי שהוא, שרצה אז ליסוד את החבורא זו דוקא, בטח היה מברר אנשים אלו, שהם מתאימים לזה. היינו שיש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה, שיאיר בכל הפרט. לכן הסכימו אז, שע"י התחברותם יחד אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה.
לכן גם עתה, לאחר שהוא מרגל אחריהם, הוא צריך להתגבר ולומר, שכמו שהיו אז בעת שנתייסדה החברה, כולם בדיעה אחת, שצריכים ללכת בדרך של אהבת הזולת, כמו כן גם עתה. ובעת שכולם ידונו לכף זכות כל אחד לחבירו, שוב ידלקו את כל הנצוצים, ושוב תהיה שלהבת אחת גדולה.
וזה דומה כמו שאמר פעם בעל הסולם זצ"ל, ששאל, מה זה ענין כריתת ברית בין שני חברים, כמו שמצינו בתורה (וירא, שישי) "ויקח אברהם צאן ובקר, ויתן לאבימלך, ויכרתו שניהם ברית". ושאל, אם שניהם אוהבים זה לזה, ובטח אז שניהם עושים טובות זה לזה, ומובן מאליו, בזמן שאין האהבה נמצאת ביניהם, שמשום איזו סיבה שהיא האהבה נחלשה, בטח שאין הם עושים טובות זו לזו. אם כן מה מועיל את הכריתת ברית ביניהם.
ותירוץ, שהברית מה שהם עושים, אין זה על עכשיו, משום שעכשיו, בזמן שהאהבה מורגשת ביניהם, אין צורך לכריתת ברית. אלא הכריתת ברית נעשתה בכוונה תחילה על העתיד לבוא. היינו לאחר זמן, יכול להיות שהם לא ירגישו את האהבה כמו עכשיו, שגם אז יקיימו ביניהם היחסים כמקדם. ועל זה באה הכריתת ברית.
ולעינינו גם כן, הגם שעכשיו לא מרגישים את האהבה, כמו שהיתה בעת התיסדות החברה, מכל מקום כל אחד צריך להתגבר על דעתו וללכת למעלה מהדעת. ואז ע"י זה יתוקן הכל. וכל אחד ידון את חבירו לכף זכות.
ובזה נבין את דברי חז"ל, מה שאמרו "לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעליו לרגליו". "מנעליו" הוא מלשון "נעילת דלת", שפירושו "סגירה". שהאדם, לאחר שריגל את חברו, ש"ריגל" הוא מלשון "רגלים", שימכור אדם "קורות ביתו", היינו כל המקרים שעבר על ביתו בקשר בין אדם לחבירו, היינו שיש לו מרגלים, שאומרים לו דיבה רעה על החברים.
אז "ימכור הכל". זאת אומרת, שיוציא את כל המקרים, מה שהרגליו הביאו לו, ויקח במקום זה "מנעליו לרגלו". שהכוונה היא, שיסגור את כל המרגלים, כאילו אינם עוד בארץ. וכל השאלות ותביעות שיש עליהם, יסגור אותם. ואז הכל על מקומו יבוא בשלום
#רבש#מאמרי החברה של רב"ש#מאמרי החברה#חברה רוחנית#עבודת חיבור#עבודה רוחנית#רב''ש#הרב''ש#כתבי מקור#כתבי מקובלים#עצות המקובלים
0 notes
Photo
ניסיתי להבין למה לכתוב למישהו :״שאתה לא מכיר דבר כזה״.. ועוד כתגובה על כתבה שמדברת על הפסד כספי בניסיון לקדם את הספורטאים והספורט. אבל ישראל של שנת 2023 הפכה להיות גן חיות של אנשים,שרוצים לראות את האחר מתרסק ולחגוג. אנחנו לא רחוקים מלחלק ממתקים ברחוב כשהשכן שלנו נופל. https://www.instagram.com/p/CqFRPhIIouq/?igshid=NGJjMDIxMWI=
0 notes
Link
0 notes
Text
#אריסיירה ההמשך#
גם פה הצלחתי לבנות לעצמי שגרה. קמה באיזי (בד״כ מרעש של אנשים - בכל זאת דורמס של 20 איש), מתארגנת לים והולכת לאכול בארנץ׳. אחר כך הולכת לחוף המרכזי של העיירה ומבלה שם עד השיעור גלישה שלי. הולכת לאורך הטיילת כעשרים דקות לשיעור גלישה, ואחרי השיעור גלישה בד״כ רצה לאכול (הגוף שבור ומותש ומאוד מאוד רעב) וגלישה עושה רעב שהזכיר לי את הימים שהייתי שוחה.
חוזרת להוסטל כדי להתקלח ולראות את השקיעה, ואז בערב יוצאת לברים הקובעים. מה שנחמד בעיירות הקטנות כאן זה שיש מספר ברים קטן אליו אנשים יוצאים, ובאיזשהו שלב כבר מזהים כמעט את כל מי שנמצא (כי זה מקום קטן ואותם אנשים).
אז היינו מתחילים את הערב בדרך כלל בjukebox ואחכ ממשיכים לבר שנקרא adega ומשם לTubo שהיה הכי קרוב לדאנס בר שיש למקום להציע. ברוב המקומות קונים שתייה ועומדים בחוץ ברחוב עם כולם. הברים כלכך קטנים שאין מקום לכולם. אחרי הרבה בירה חוזרים להוסטל לישון וקמים לעוד יום באריסיירה המושלמת.
1 note
·
View note
