bobo77sxsx - Tumblr blog

bobo77sxsx · 3 years

Text

טימור - הסיפור

טימור הלך בשדות והסתכל על השקיעה, מנסה לחשוב על מנגינה חדשה, כשלפתע פתאום הוא ראה לצד שאריות השקיעה אור מבהיק יורד בחיתוך בשמיים. הוא מיד נשכב מטה וחיכה במוכנות. מכווץ את עיניו אחר הכלי בשמיים, הוא הכיר אותו מלפני. היתה זאת ספינת הדרואידים. מה הם עשו שוב בכדור הארץ? למי יוכל לפנות כעת? הוא הניח את הגיטרה מאחורי שורות העצים, והחל לרוץ לעבר הרי האבן. נהיה לו חם בדרך, הוא זרק את הסוודר ונשאר רק עם חולצה תרמית דקה ארוכת שרוולים.

הוא רץ לאורך קילומטרים, יודע מה עומד מאחוריו. זה שנים שהזוֹרוֹנים לא ביקרו בכדור הארץ. מה הוביל אותם לשוב דווקא עכשיו? הוא הסתכל על השעון הדיגיטלי באפילה, מצלם את התקדמות שיירות הזורונים לאורך השדות, ושולח את הצילום לסשה וניקי.

“oh fuck.” הודעת הטקסט התקבלה והופיעה על המסך.

טימור לא רצה להשמיע קול והעדיף לא לכתוב דבר על המסך. הוא המשיך להסתכל על הזורונים, הוא נזכר בתקופה לפני חמש שנים ארוכות. כשהם ביקרו בעיירתם. אף אחד לא רצה להאמין להם, כשהזורונים חדרו לשורות הצבא והמשטרה בעיר, לבסוף רק הוא סשה ניקי ונטשה הצליחו להדוף חזרה ולהשמיד את מרבית החייזרים. נטשה סיפרה שהיא ראתה בלילה מה שנדמה כקו בוהק בשמיים, כמו כוכב נופל, רק שהוא נפל כלפי מעלה. ספינת זורונים אחת הצליחה לשרוד. רובנו הדחקנו את זה באמונה שהיא רק דמיינה.

מארק הלך למשימה מיוחדת על כוכב חמה. הוא הקדיש את כל הקיץ לבניית החללית עם הטכנולוגיות שהצלחנו לחלץ מהזורונים. הזורונים היו קשורים להיסטוריה של כדור הארץ, הם חזרו אלינו כעת כדי להמשיך את עבודתם. טימור תפס את ראשו ותמונות פלאשבק חלפו על פני דעתו. הוא שם את השעון על מצב שקט והגדיר אותו למצב חירום סוללה ב-∞. הוא העמיק לתוך המעבר בהרים. לפני חמש שנים, הם פתחו שם שער למרכז כדור הארץ. המקור היחיד אליו הזורונים טרם הצליחו להבין כיצד לחדור. היה שם שדה אנרגטי כלשהו שמנע מהם מלהכנס. כל דבר אורגני יכל להכנס לכדור הארץ, אבל כל מה שהיה לגמרי עשוי מאבק וחלקיקים, איכשהו נוטרל והושמד בדרך פנימה. הם נשבעו שלא יכנסו חזרה למרכז כדור הארץ, כי המקום היה קדוש מדי, והם לא היו מוכנים. אבל זמנים קשים קראו לאמצעים לא קלים. ליאו ייעץ להם לפני שהזורונים הרגו אותו, ללמוד כמה שרק יותר על מסורות הקדושה והידע של היסטוריית כדור הארץ, וגָאייה. הוא הוריש להם את ספרייתו והם סידרו אותה על מדפים לאורך קירות המעבר הסודי שהוביל למעבר הליבה, המסדרון שהוביל למרכז כדור הארץ. טימור יכל לשמוע ולהרגיש את האטמוספירה של מרכז הארץ, את הייצורים הקסומים והמשונים שעדיין שרדו שם. בצד השני. הם היו חסרי עניין בכל שקרה בכדור הארץ, הם התעסקו בדברים יותר יצירתיים, הם אומנם אהבו את בני האדם בצורתם הפשוטה ביותר. במרכז כדור הארץ היתה ספריה אנרגטית שיכלה ללמד את טימור יותר על הזורונים ואולי כיצד להדוף אותם בשנית, לקרוא אותה, דמה ללקרוא באלפבית, אבל לנסיונו של טימור, הדבר דמה הרבה יותר לקריאת תווים. בפעם שעברה בה הצליחו להדוף את הזורונים הם השתמשו בדמטריאלייזר, כלי נשק שפירק כל חומר חזרה לאנרגיה הרמונית. אבל הם השתמשו בו בדרך כזו שהפכה אותו לפצצת הדף כמו אלקטרומגנטית ששטפה את כל כדור הארץ, והשמידה את הדמטריאלייזר בתהליך. אולי בספרייה האנרגטית שבמרכז כדור הארץ שכן רמז כלשהו למציאת דרך לייצור הפצצה מחדש באופן מקורי ועצמאי.

טימור עצר בדרכו במסדרונות הליבה האחרונים והסתכל על הקירות עם הספרים, הוא הוריד את החולצה התרמית ותלה אותה על קולב באחד המדפים. הוא הפריד את העט מהשקע הצר שבצד מסך השעון שעל ידו, והאריך אותו לגודל כתיבה. הוא יכל לסרטט מילה בשניה, וזה הספיק עבור מהירות כתיבה ממוצעת. המסך תרגם את השרבוט למילים באופן מושלם, דבר שלקח לתוכנה קרוב לשבוע, עד לזיהוי אינטראקטיבי מושלם של אוצר המילים והטיית הכתיבה. הוא הודיע לסשה שהוא נכנס לליבת כדור הארץ בחיפוש אחר כלי נשק, ושהם יפגשו במקום מחסה ויתכוננו לבאות. האות היה כמעט בלתי אפשרי לולא חיבור האלאוראנט שהם פיתחו. האלאורנט היה פיתוח קו שיכל להעביר חשמל וגם מידע, בחלקו, הוא היה עשוי מחומר עדין שטרם התגלה על ידי המדע שהתגבש באינטרקציה אלקטרו-מגנטית של חוטים בהרכבה הדדית בעלת תצורה מאוד מסויימת של נחושת וחשמל. הם חיברו את הקו לאורך מסדרונות הליבה עד לשלושה צלחות לוויין שהורכבו על גבי הרי הסלע.

"סבבה מאן." הטקסט הופיע על המסך.

"אני נכנס." כתב טימור, וסגר את העט באיטיות, מצמיד אותו חזרה לשקע בו הוא נספג כמו באופן מושלם וחזר לצבע הכרום הכהה של מסגרת הצג. הוא הוריד את השעון והניח אותו על עץ המדף. וצעד אל תוך החשיכה.

ניקי היה עסוק בלבנות אבטיפוס חדש של קונסולת משחק שהיתה מבוססת על צ'יפ זוֹרוני ומודל חיווט בעל שיטה פיתגורניאנית של 8 ליבות עם זרימה עשרונית בעשר רמות. ככה שכל המידע שעבר במעבד אחד השתקף בזמן אמת לשאר המעבדים עשר פעמים, אם אחד מהם כשל זה לא הפריע לאחר לחשב את המידע האבוד, והמידע העודף נפל לרמות האחרות בשיטה יורדת בהעלמה צידית לאטראלית, כאשר המידע האבוד נמצא ב- cache שהיו מרוכזים בנקודות כלווינים אינטגראלים סביב המעבד. אותם ניתן היה לסקור ולרוקן לדרייב חיצוני. שיטת מחשוב זו דימתה את התת-מודע האנושי. רעיון שניקי תמיד חשב עליו, אבל לא היו לו את הכלים המתאימים להרכבת הקונסולה. הוא לא בדיוק עבד ב IBM. אבל כעת גם לא היה לו צורך. כאשר לא עבד על האבטיפוס ניקי היה יוצא לריצות בזק של שעתיים. אבל הוא לא היה סופר. 15-20 ק"מ כל פעם בפעמים שכן בדק. הוא עשה את זה כדי להשתחרר. ואז הוא היה יושב ובוהה בזריחה עם סיגריות, בודק הודעות בסמארטפון. הוא קנה את המודל האחרון של לנובה x. ב2016 לנובו ואזוס איחדו כוחות בברית מוגבלת של חלוקת מידע, עם קריסתה הכלכלית של סין. הוא היה אחרי אחת הריצות האלה ברגעים אלה, והתכתב עם מורטישה. בת שהכיר באחת הקורסים בפיזיקה. היא אהבה להראות לו פתרונות ישנים ואלגנטים לנוסחאות שהצליחו לפתור כיום רק דרך מחשבים. הם אהבו לדבר על מכניקת הקוונטים ואנטרופיה. על החלל החיצון ולמה בכלל יש חיים ביולוגיים על כדור הארץ. הם הכירו כבר שנה וחצי ואף אחד לא ידע על זה.

"שומע, הלך כדור הארץ." הוא בדק לבסוף את ההודעה שסשה שלח.

"סשה אתה צוחק, כי אם כן זה לא מצחיק בכלל. יש לי עדיין סיוטים מלפני חמש שנים ומה שקרה לנו אז." הם נהגו לדבר המון על התקופה ההיא. ולאחר מכן, בשאר הזמן, לשתוק. לא להזכיר את זה. אפילו בכלל.

"מה זה נראה לך שאני צוחק. אני לא צוחק בכלל. יש לנו בעיות. טימור אמר שהוא ראה אותם."

"טימור אמר?"

סשה שלח את התמונות. ניקי בהה בהם במשך שניות באלם.

"זה הם?" שלח.

"כן."

"מה עושים?" הקיש ניקי.

"קודם תמצא מחסה. נפגש במקום הרגיל."

"תקשיב, אני אביא מישהו איתי."

"מי ניקי?"

"זה בסדר, אפשר לסמוך עליו."

ניקי עבר למסך השיחה עם מורטישה.

"את חייבת להקשיב לי. אנחנו צריכים להפגש, אני אסביר לך אחר כך."

"אוקיי" היא השיבה, כמעט בלי דיליי. הוא בהה לכמה שניות בהודעה, ואחריה אף אחד מהם לא הקליד דבר.

ניקי יכל להרגיש את דופק הדם קצת בתחתית גרונו, וכאב חד עבר בקצות אצבעותיו כשקלט שהוא דוחק את הציפורניים לקצות אצבעותיו. הוא קם והחל לרוץ חזרה לאזור התעשייה בבת-ים.

סשה היה באמצע סשן סקס מיוזע עם נטשה. "אתה בטוח שאנחנו לא צריכים כבר להתלבש?" שאלה נטשה.

"אני לא רוצה למות בלי סקס אחד אחרון." אמר סשה ומשך את האגן שלה אליו. היא צעקה בהנאה, מצחקקת.

"אני גם לא."

מאוחר יותר כשסשה ונטשה התלבשו, ניקי היה בדלת, דופק. הם יצאו וירדו במדרגות הספירליות במשך מספר דקות. המבנה באזור התעשייתי היה פרי עשייתם, כשטימור נכנס להייטק לאחר שנה של לימודי בזק בגרמניה, הם חזרו עם הון והקימו את בניין הזוּלה שלהם. "הזוויזה" שנקרא על שם ה"זוויגה" האגדית. מקום בו היו אוהבים לבלות, באחד מהמקלטים הישנים של אחד מהבלוקים במרכז העיר. הזוויזה היתה בעלת חמישה קומות באזור שהקביל לבת-ימון. מתחת לקומת הקרקע נבנה בונקר למקרה שעליו לא רצו כלל לדבר, שבמקרה שהתגשם היום.

הם ישבו סביב לשולחן שעליו היתה פתוחה מפה של בת ים, סשה תקע עליו סכין. "כאן הג'יפי אס מצביע שהזורונים נחתו. לפי ההודעה של טימור."

סשה תקע סכין נוספת על המפה. "טימור נמצא כאן, בהרים."

"מה הוא עושה שם?" שאלה נטשה.

"הוא אמר שהוא נכנס פנימה."

"אז למה שלא נלך גם אנחנו. אנחנו נהיה בט-" דפיקה נשמע בדלת. הדפיקה הסודית. כולם הביטו אל הדלת.

סשה רץ ועלה במדרגות, מקיש את הקוד עד שהדלת לבונקר נפתחה, ובמורד המדרגות צעדו ניקי ומורטישה יד ביד.

"מי זאת ניקי?"

"אמרתי שאני מביא מישהו."

"זאת בת."

"אני יודע סשה, בסדר, תרגע." מבט מתוח עבר בינהם. ניקי ומורטישה המשיכו לרדת במדרגות.

"הכרנו בתיכון אבל לא שמנו לב אחד לשני עד שנפגשנו שוב באוניברסיטה." מורטישה סיפרה מאוחר יותר לנטשה. הם ישבו מגובשים סביב לשולחן כאשר במרכזו הוקרנה הולוגרמה של תמונת לוויין של אזור הפלישה, המקום בו טימור ראה את הזורונים נוחתים לראשונה. הם יכלו להתחקות עד למרחק של 20 מטר מהקרקע. לפני שנתיים, ב-2019 הם שכרו את אחד מהלוויינים החופשיים לריגול של קנדה, לכל מקרה. הביצועים של העינית היפאנית שלו היו מרהיבים.

"למה לא השתמשנו בזה עד עכשיו." שאלה נטשה. "זה מדהים."

"היינו עסוקים מדי בפלייסטשן." אמר סשה ולא חיכה לתשובה, "אנחנו הולכים לצאת מבת-ים הלילה, יכול להיות שגם מהארץ, במידה וטימור לא יחזור עם תשובה בחצי שעה הקרובה. תתכוננו, תתלבשו ותכינו את חשבון הבנק." הוא הרים כוסית וודקה והוריד אותה באחת בגרונו, מכווץ את עיניו. יוליק התחכך בין רגליו.

"חשבתי שאתה שונא וודקה." אמרה ההולוגרמה של ליאו, מצחקקת, מאמצע השולחן. לפני שהוא מת, ניקי וליאו עבדו על פרוייקט סודי שבו התודעה של ליאו תועתק במלואה לגרסה מאוד מוקדמת של אבטיפוס שניקי הצליח לבודד. רוחו של ליאו, גרסה מסויימת של ליאו לפחות, של הצלם והצורה והאישיות שלו, המשיכו לחיות כעת במערכת ההקרנה שהוסתרה בבונקר שלהם, שנקרא "הזוויזה."

"אני לא סובל וודקה. בגלל זה הבונקר הזה מלא בהם. משום מה כל המעריצות שלי משוכנעות שאני מת על וודקה, אני לא סובל וודקה."

"אז אל תשתה את זה."

"יש בזה אלכוהול." אמר סשה ומשך בגבותיו.

כולם התלבשו בתלבושות רשמיות והכניסו את הדרכונים הזרים שלהם. לכולם היתה אזרחות אירופאית. כולם מלבד מורטישה."

"זה בסדר," אמר ניקי. "אנחנו רק עוברים באירופה. אוסטרליה היא המקום אליו עינינו צריכות להיות נטויות. המקום היחיד שמאפשר נסיעה בין כוכבית עצמאית. אוסטרליה היא הסיכוי היחיד שלנו כעת. במידה וטימור לא יחזור."

"למה שהוא לא יחזור?" שאלה נטשה. סוגרת את הריצ'ראצ' של ג'אקט העור.

הם הלכו במעקב אלכסוני בנת"בן, ב-2020 שמו של שדה התעופה שונה סופית לנתיב תעופה על שם בנימין נתניהו. פוסטרים ארוכים של צבעי מפלגתו החדשה, "ארץ אחת." ירדו בצבעים כהים ובוהקים במורד עשרות מטרים מתקרות האולם.

הם עברו את הבידוק הבטחוני וחיכו לעלייה למטוס, סשה נראה מתוח במיוחד, ונטשה ניסתה להרגיע אותו, ללא הצלחה. "את קולטת שהם יכולים להיות כל אחד מהם. כל בן אדם שאתם רואים כרגע." הוא עבר לדבר לכל שאר החבורה. "יכול להיות הם." והתכוון לזורונים. "אפילו אתם יכולים להיות אחד מהם." ניקי ניסה לחייך ולהגיד לו לרדת מזה. אבל סשה עבר להסתכל על מורטישה. "תפסיק סשה זה לא מצחיק. אני מכיר את מורטישה כבר המון זמן. דיברנו ומאז שנפגשנו היינו ביחד כל הזמן. אין מצב שהם הגיעו לכאן גם בכל אופן. היינו יודעים שמשהו קרה, שמשהו לא בסדר." בדיוק לאחר שניקי סיים את דבריו אזעקה החלה להשמע ברחבי האולם.

"לכל הרוחות ניקי אתה חייב תמיד להגיד משהו." אמר סשה.

"לא אמרתי כלום סשה, לכל הרוחות. זאת בטח אזעקת שווא."

"שקט. אוקיי. יש לנו עליה למטוס, הוא כבר באיחור בכל מקרה. בואו נעלה, מהר."

כשהיו בשרוול המטוס, כבר נדמה היה שהאזעקה הפסיקה. לא עברו 15 דקות, הם ישבו במקומותיהם והמטוס המריא.

"אתה חושב שהצלחנו?"

"לברוח למדינה אחרת לא יציל אותך מפלישה. אם הם פלשו הם פלשו לכל כדור הארץ."

"למה אנחנו בורחים סשה?" שאלה נטשה. "אנחנו עומדים לנטוש את כדור הארץ בזמן שהם משתלטים?"

"אנחנו צריכים להיות מוכנים לכל מצב. ואם טימור ימצא דרך לבנות את הפצצה בפעם השניה, את הדמטריאלייזר." סשה עבר לדבר בלחש, "אז הוא יוכל ליצור איתנו קשר, גם אם נהיה במקום אחר. בכוכב אחר." הוא סיים את דבריו ולגם מהקולה שקנה. כולם הסתכלו עליו ונשארו בשקט.

על המסכים שבגב הכסאות הקרינו סרט ממש מגניב משנות השמונים של אדי מרפי, סרט שאותו טרם הכירו, בו הוא שיחק נסיך אפריקאי ממש מגניב.

במרכז כדור הארץ, הכל היה עשוי מאור, גם גופו של טימור. הוא נע כגוף לא חומרי, ויכל לבוא במגע כמודעות ואנרגיה טהורים עם חדי קרן, פיות, גמדים, שדונים, ורעיונות מושלמים שלא היו לו מושגים לשייך אליהם. הטבע של מרכז כדור הארץ היה מכושף אבל לא רשעי. זה היה הטבע הקדוש של אותו המקום, שהוא היווה קפיצת דרך לבני האדם וגשר לאותה מודעות מאחדת של כל כדור הארץ ובני האדם. אלוהות עתיקה ולא ידועה מעבר לגזע דת ומין. מבלי לעבור דרך האש והלהבות והחושך ההכרחיים שמדי פעם התגלו בפני כל נפש המבקשת מעבר, מבלי לפגוש את השדים, המפלצות, האדונים האפלים והנוכחויות המלוולנטיות של ההרס הגועל והפחד ששכנו בעולם האסטרלי.

#hebrew #story #fantasy #friends

1 note · View note