#מלכים

[jewvian]

למה כמעט לכל ישראלים כשהם היו קטנים היה את החלום לעבור לארהב או להיות אמריקאים? יותר מסוכן אצלם משאר צלנו והמערכת בריאות שלהם לא קיימת

שאלה טובה.

אני חושבת שתמיד אמריקה הייתה המפלט של העולם, לפחות בתחילת דרכה. כל קבוצה נרדפת או יחידים שרצו לשנות את מזלם ראו באמריקה את ההזדמנות הזאת להתחיל מחדש, כאילו כל הרעיון האמריקאי מסתכם במילה "חירות". היא הפכה מקולוניה בריטית לרפובליקה עצמאית, היא זנחה את המונרכיה והעצימה את הדמוקרטיה, הפרט הוא הריבון החדש! כאילו דמיינו את עצמכם בתור אירופאי פשוט בסוף המאה ה-18 שכל חייו רק עבד את האדמות שסבא רבא שלו קיבל מאיזה אדון או אציל בעל קרקעות, אין לו כמעט כסף כי הכל הולך למיסים, המלחמות באירופה הולכות ומתגברות ופחד הגיוס עומד באופן תמידי מעל הראש, ונוסף להכל הוא גם מיעוט נרדף. עסקת חבילה.

ואז פתאום מגיעות חדשות לכפר הקטן והנידח שלך על מדינה חדשה מעבר לים שמקבלת את כולם, שהאדמות שם מחולקות כמעט בחינם, שאין מלכים ואדונים, שכל אחד יכול לבוא ולהתחיל מאפס!

עזבו שהמציאות הייתה מסובכת יותר מזה, אבל רק המחשבה הזאת שאפשר להגיע למקום אחר, מקום שהוא הרבה יותר טוב מהחיים האומללים שלך בתור עובד אדמות פשוט, כאילו מי לא היה לוקח את זה? מי לא היה שומר את הגרושים שהרוויח בשביל לעלות על ספינה ולהתחיל מחדש?

החלום הזה המשיך והתפתח, דורות על גבי דורות של אנשים היו מוכנים לסכן הכל בשביל טעם החופש שאמריקה ייצגה, טעם שרק הלך וגדל ככל שאמריקה עצמה הלכה וגדלה. ניו יורק של המאה ה-19 הייתה מלאה במהגרים, זה היה הפיק של ההגירה האירופאית! הרעב באירלנד, הרדיפות והפרעות ביהודים, שינויים גיאופוליטיים כאלה ואחרים ביבשת, הכל הוביל לגלי הגירה מטורפים שהלכו והעצימו במאה ה-20 עם מלחמת העולם הראשונה ואז השנייה.

באמת שאפשר לדבר שעות על היסטוריית ההגירה לאמריקה, אבל לכולם יש מאפיין אחד: החלום. החלום להיות מישהו, החלום להתפתח, החלום להתעשר, החלום לחיים טובים יותר! הרבה מתו בדרך לאמריקה, רבים יותר מתו בתוך אמריקה. ניצול, רעב, אלימות, גזענות - כל אלה לא הפריעו למיליונים להמשיך ולהגיע לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ולהגשים את אותו חלום נשגב שהרגיש בר השגה רק באמריקה.

ברור שלהוליווד יש תפקיד מרכזי בהשארת החלום הזה בתודעה העולמית, אחרי מלחמת העולם השנייה ארה"ב יצאה כמנצחת מובהקת מה שרק העצים את הרצון הזה להגיע לשם. כמה סרטים יצאו על החלום האמריקאי, כמה ספרים, כמה סדרות! האשליה שזה המקום הטוב בעולם עדיין נשמרת, רק שעכשיו הוא מגיע ליותר מקומות בעולם. מי לא זוכר את הסצנה בסוף של הטיטאניק שרוז רואה מול עיניה את פסל החירות? שנים שכבר לא מהגרים לאמריקה דרך הים, אבל פסל החירות ממשיך לסמל את החלום הזה.

עם התפתחות האינטרנט והתקשורת העולמית הרבה יותר קל לבקר את ארה"ב, כאילו מהמילה ביקורת. העולם הרבה יותר פתוח, הסודות השמורים של המעצמה מספר אחת פרוסים בפנינו כבר כמה עשורים: האלימות הגועה, הגזענות שכל פעם מעלה את הראש, ביטוחי הבריאות שכמעט ולא קיימים אם אתה לא עשיר, יוקר המחייה שלא מבייש את תל אביב, האבטלה שממשיכה לעלות ולעלות. הכל ידוע.

ובכל זאת לכולנו יש משפחה בארה"ב, איזה בן דוד מרוחק, חבר של המשפחה, הגיס של האחות של אשתך - אין אחד שלא ימצא מישהו באמריקה, כי למרות הכל החלום הזה ממשיך להתקיים. ארה"ב עוד מעט תחגוג 250 שנות עצמאות, 250 שנים של חלומות. גם לפני 250 שנים היו לאמריקה את הבעיות שלה, גם לפני 100 שנים, גם היום. זה עצר מישהו אי פעם? אולי, אבל לא את כולם. חלומות זה דבר שמאוד קשה לשבור, בכל זאת.

אז למה לכל הישראלים היה את החלום הזה מילדות? כי זה אנושי. לחלום זה אנושי, לרצות חיים טובים יותר זה אנושי. יש כאלה שמתפכחים ורואים את אמריקה במערומיה ויש כאלה שהחלום עדיין בוער בהם, ובחיי שאני מצדיעה לאנשים האלה. תחיו את החלומות שלכם, למה לא? רק אל תשכחו להתאמן על האנגלית למה המבטא הישראלי עובד רק על גל גדות.

#inbox #anonymous #ישראבלר #חפרתי כרגיל חחח #ויצא לי רומנטי משהו כל הדיבור הזה על חלומות לא? #אבל זאת האמת מה אני אעשה #מדינה שנבנתה על חלומות ברור שכולם ירצו להגיע לשם #חרא מדינה כן אבל חלום זה חלום #גם כאילו לחלום מותר השאלה אם באמת עושים את הצעד הזה #זה כבר דיון אחר לחלוטין #בכל מקרה זה לא תוכן ממומן ממשלת ארצות הברית לא שילמה לי על זה #אני רק תומכת בזכות לחלום

[aboutanancientenquiry]

An article of Jan Assmann on the Bible and the blackening of Egypt’s reputation (with some thoughts of mine on Herodotus and the Bible as sources on ancient Egypt)

“The Blackening of Egypt's Reputation

Prof. Jan Assmann

It was from Egypt –and not, e.g. from Babylonia or Khatti (Turkey—Hittite land) or any other country of the Ancient world – that the Israelites believed themselves to have emigrated in order to enter the covenant with God and eventually the Promised Land of Canaan. The reason for this choice may be historical, if we believe in the historicity of the exodus, or symbolic, if we take the exodus story as a foundational myth rather than a historical account. In either case, however, it is legitimate to ask about the significance and origin of the stark antagonism that the biblical account constructs between Egypt and Israel.

The negative image of Egypt in the exodus story blackens the memory of Pharaonic Egypt until today. It focuses mainly on two points: Egypt as the “house of serfdom” and Pharaoh as the paragon of tyranny and despotism.[1]

Conscripted Labor not Slavery

In Mesopotamia, Greece and Rome, slaves were understood to belong by nature to a lower species of human beings; this idea was unknown in Egypt. Egyptians worked as servants, laborers, and peasants, but not as slaves. There was, however, the institution of corvée or conscripted labor.

Throughout the Ancient Orient, conscripted labor was a customary form of taxation and could be paid in the form of labor service. In Egypt, conscripted labor played a particularly important role since the annual flooding of the Nile put a halt to work in the fields for three to four months at a stretch, freeing up farm hands for other activities. Furthermore, huge loads that would otherwise have had to be arduously hauled overland could now be transported by ship.

We must further distinguish between normal conscripted labor and forced labor. The first form is free from every degrading or punishing aspects, the second form, however, is the usual form of punishment in antiquity and highly degrading.

Apiru

‍In the New Kingdom (1500-1100 BCE), forced and corvée labor was more and more left to prisoners of war and people deported from occupied countries like Nubia (to Egypt’s south) and Canaan. In this way, even Hebrews and other Canaanites may have been engaged in the large building projects of Ramses II. In Egypt, these foreign workers were called capiru, a Babylonia loan word (hapiru), meaning “vagabonds, outlaws, migrants.”[2] This fits the meaning of capiru in the exodus story, in which the enslavement of the Hebrews begins with conscripted labor, then forced labor, and eventually full enslavement.

Solomon’s Conscription of Captives

The closest the Bible comes to describing an Israelite king enslaving his population is the text concerning Solomon’s son, Rehoboam, which focuses on domestic rather than foreign corvée labor. When asked to lower the service burden, Rehoboam famously said: “My father chastised you with whips, but I will chastise you with scorpions” (1 Kings 12:14). But Rehoboam never gets to make good this promise; unsurprisingly, his outburst brings on the secession of the Israelite northern kingdom.

When describing the “actual” corvée system under Solomon, however, the Bible does not make use of the same hyperbolic tone as we see in Exodus, though both texts use same term, mas (מס). Exodus 1:11 describes Pharaoh appointing “officers of the levy/labor (שרי מסים)” over the Hebrews; in 1Kings 5, the term is used both for the levy (מס) Solomon demanded of his own people and for the forced labor exacted from defeated cities and enslaved captives.

The book of Kings reports that Solomon, who spent twenty years building the Temple and royal palace in Jerusalem while also undertaking further construction projects in Hazor, Megiddo and Gezer, conscripted 30,000 men (1 Kings 5:27-30 [=vv. 13-16 in most English Bibles]):

מלכים א ה:כז וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הַמַּס שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ. ה:כח וַיִּשְׁלָחֵם לְבָנוֹנָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים בַּחֹדֶשׁ חֲלִיפוֹת חֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנוֹן שְׁנַיִם חֳדָשִׁים בְּבֵיתוֹ וַאֲדֹנִירָם עַל הַמַּס. ה:כט וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף נֹשֵׂא סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר. ה:ל לְבַד מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים לִשְׁלֹמֹה אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה.

1 Kgs 5:27 And King Solomon raised a levy out of all Israel; and the levy was thirty thousand men. 5:28 And he sent them to Lebanon, ten thousand [men] a month by courses: a month they were in Lebanon, and two months at home: and Adoniram was [supervisor] over the levy. 5:29 And Solomon had threescore and ten thousand that bare burdens, and fourscore thousand hewers in the mountains; 5:30 Besides the chief officers of Solomon which were [deployed] over the work, three thousand and three hundred, which ruled over the people that wrought in the work.

Although the Bible describes what sounds like very hard work, the text offers not the slightest suggestion that the levy introduced by Solomon was tainted by indignity, degradation, enslavement, suffering, or the deprivation of rights.

A little later in the Book of Kings, however, we are told that Solomon levied only Canaanites for construction work and spared the Israelites for service in the army:

מלכים א ט:כ כָּל הָעָם הַנּוֹתָר מִן הָאֱמֹרִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. ט:כא בְּנֵיהֶם אֲשֶׁר נֹתְרוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַחֲרִימָם וַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס עֹבֵד עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ט:כב וּמִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא נָתַן שְׁלֹמֹה עָבֶד כִּי הֵם אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְשָׁלִשָׁיו וְשָׂרֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו.

1 Kgs 9:20 And all the people that were left of the Amorites, Hittites, Perizzites, Hivites, and Jebusites, which were not of the children of Israel, 9:21 their children that were left after them in the land, whom the children of Israel also were not able utterly to destroy, upon those did Solomon levy a tribute of bondservice unto this day. 9:22 But of the children of Israel did Solomon make no bondmen: but they were men of war, and his servants, and his princes, and his captains, and rulers of his chariots, and his horsemen.

This passage navigates the difficultly between two conflicting principles: not to oppress the Israelites with bondservice and the obligation of Deuteronomy 7:1-2 and 20:16-18 to annihilate the Canaanites.[3] Solomon’s treatment of the Canaanites that are still living in Israel amounts to a flagrant violation of Deuteronomistic puritanism, but by enslaving them and thus avoiding the creation of Israelite bondsmen, the passage ameliorates the problem somewhat. It also demonstrates some ambivalence about the idea of Solomon levying his own people to do hard labor; no such ambivalence is expressed about doing so to foreigners.

Pharaoh’s Shift to Forced Labor and the Use of Genocide

Considering the fact that a king levying work, even physical labor, from his citizens and certainly from foreign residents was the norm in the ancient Near East, including Egypt and Israel, the accusation against Pharaoh in Exodus needed to be about something more extreme than this. And thus we read in the exodus story, about how Pharaoh gradually exchanges the normal forms of conscripted labor to aggravated forms of forced labor (Exod 5:6-9).[4]

But the accusation against Pharaoh is much more serious and by far exceeds anything connected with forced labor: In order to cull the Israelite population, he commands his people to kill all the males among the Hebrew newborns by drowning them into the Nile:

שמות א:כב וַיְצַו פַּרְעֹה לְכׇל עַמּוֹ לֵאמֹר כׇּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכׇל־הַבַּת תְּחַיּוּן.

Exod 1:22 And Pharaoh charged all his people, saying, Every son that is born ye shall cast into the river, and every daughter ye shall save alive.

This step, however, is told in chapter 1, long before Pharaoh’s negotiations with Moses, and is never referred to in the later unfolding of the narrative. The story belongs within the widely-known myth of the Exposed Child and bears unmistakable fairy-tale traits. It may, however, serve as a foreshadowing of the 10th plague, the killing of the Egyptian firstborn and is, in the Christian reading of the Old Testament, the typos or prefiguration of the massacre of the innocents in Bethlehem recounted in Matthew 2.

The Narrative Logic of the Sinister Egypt

The sinister role Egypt and Pharaoh play in the story of Exodus reflects the narrative logic of the story that leads from utter God-forsakenness in Egyptian slavery to the status of God’s Chosen People and the enjoyment of permanent divine presence. God, who is completely absent in the two first chapters describing the sufferings of the Israelites[5] (through Exod 2.23-25 where in five sentences Elohim is mentioned five times), ends up by entering into the tabernacle in order to “dwell in the midst of his people,” “speaking from above the Kerubîm.”[6]

The dark image of Egypt in the book of Exodus is a construct, not founded in historical reality. Its depiction of Egypt as a paradigmatic rogue state is a theological and narratological necessity. The Egyptian enslavement is needed in order to understand the covenant and its laws as liberation. God is the liberator “who led thee out of Egypt, the house of bondage.” They themselves are continually reminded of this fact and enjoined never to forget that they “were slaves in Egypt.”

They are to remain slaves, however; from slaves (avādîm) of the Egyptians they have become the servants[7] of YHWH:

ויקרא כה:נה כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְ־הֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:

Lev 25:55 For unto me the children of Israel are servants; they are my servants whom I brought forth out of the land of Egypt: I am YHWH your God.

The Torah’s message is that servitude to God frees one from human enslavement.

ויקרא כו:יג אֲנִי יְ־הֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת.

Lev 26:13 I am YHWH your God, who took you out of the land of Egypt from being their slaves, and I have broken the bands of your yoke, and made you go upright.

Historical Context of the Narrative

In the Bible, the story of the exodus from Egypt is set in the New Kingdom or Late Bronze Age. The orally transmitted myth that serves as the basis for this story may very well go back to this age, when Canaan was ruled by Egypt and its inhabitants suffered under the Egyptian occupation[8] or even – as deportees – in Egypt itself.

In my opinion, however, in its current, elaborated form, it must postdate the time when the kingdom of Judah collapsed (586 BCE) and the people were deprived of any exterior stabilizers of memory and identity: kingship, state and territory, temple, priesthood and cult. In exile, they experienced, discovered or invented a new form of spiritual resettlement in the ideas of revelation, covenant and faith, which they codified in the Torah. Upon their return to Jerusalem, they made this Torah the spiritual foundation of the new Second Temple Judaism.

View Footnotes

Prof. Jan Assmann is Professor (Emeritus) of Egyptology at the University of Heidelberg and is now Honorary Professor of Cultural and Religious Studies at Constance. He received his Ph.D and Dr.habil from Heidelberg, as ... Read more

Source: https://www.thetorah.com/article/the-blackening-of-egypts-reputation

Professor Jan Assmann

Jan Assman is for sure a great Egyptologist and this article of his offers very important insights. I think, however, that it is well established that slavery existed in Egypt too, not only in Mesopotamia, Greece, and Rome. Moreover, corvée labor, although not slavery in the strict sense of the term, is a form of forced labor, which can be very harsh. This was also the case with the corvée labor performed in ancient Egypt by the Egyptian population, which was a standard feature of the Pharaonic political and socio-economic system. But of course forced labor imposed on foreigners by the Egyptian state could be even harsher. 

Anyway, I think that it becomes clear from this article that the main source of the blackening of the reputation of ancient Egypt through history is not Herodotus, but also that one cannot compare Herodotus and the Bible as sources on ancient Egypt, contrary to what some people foolishly claim on this site: Herodotus’ account of Egypt, despite its understandable flaws from a modern point of view, is the first comprehensive account of a foreign civilization in human history and contains much information still useful today, whereas the Exodus is “sacred history”, in which Egypt is just used as the stage and later the antagonist in a narrative constructing the collective identity of the Israelites on the basis of their special relationship with Jahveh.

#jan assmann #the bible #ancient egypt #egyptology #herodotus

[hakdamat-sefer-hazohar]

הניצנים

.4 בראשית. רבי שמעון פתח, הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו. הניצנים, זהו מעשה בראשית. נראו בארץ ביום השלישי, כמ"ש, ותוצֵא הארץ דשא. עת הזמיר הגיע, זהו יום רביעי, שהיה בו זְמיר עריצים, שע"כ כתוב בו, יהי מאׂרׂת, חסר ו', שהוא לשון קללה. וקול התור, זהו יום חמישי, שכתוב בו, ישרצו המים, לעשות תולדות. נשמע, זהו יום שישי, שכתוב בו, נעשֶׂה אדם, שעתיד להקדים עשיה לשמיעה. בארצנו, זהו יום שבת, שהוא כמו ארץ החיים, עוה"ב.

ביאור הדברים. הניצנים זה ששת ימים של מעשה בראשית, ו"ק, חג"ת נה"י דז"א, שמהם נבנים ע"ס של פרצוף הנוקבא דז"א. כי הנוקבא אין לה מעצמה ולא כלום, וכל בניינה הוא ממה שהז"א נותן לה.

ומפרש, איך הנוקבא נבנית מו"ק דז"א. ואומר, נראו בארץ, ביום ג'. כי הנוקבא נקראת ארץ. והניצנים, ספירות דז"א, התקבלו ונראו בנוקבא, הנקראת ארץ, ביום ג' של מעשה בראשית. וזה היה ביום ג', ת"ת. כי תחילה נאצלה בשני המאורות הגדולים, ואז הייתה שווה לת"ת דז"א.

ונמצא שנאצלה ביום ג', בשווה עם ת"ת דז"א, הנקרא יום ג' של מעשה בראשית. ואז, נראו בארץ. כלומר, כיוון שהמצב הזה לא היה מתקיים בנוקבא, לכן, נראו בארץ, נראו פעם כך.

ואח"כ, עת הזמיר הגיע. זה יום ד', שהיה בו זמיר עריצים. כי ביום ד' התמעטה הלבנה, הנוקבא דז"א, כמו שלומדים, שקטרגה הלבנה ואמרה, אי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד. ואמר לה הקב"ה, לכי ומעטי את עצמך. ואז ירדה לבחינת נקודה תחת היסוד דז"א, וט"ת שלה נפלו לבריאה. ולא נשאר לה באצילות, זולת נקודת הכתר שלה. ועמדה תחת היסוד. ומעתה הולכת ונבנית ע"י נו"ה דז"א.

ונקרא זה, זְמיר עריצים, מפני שהמיעוט נעשה הכנה ובית קיבול לקבלת מוחין דחיה, אשר מוחין אלו כורתים כל הקליפות, הנאחזות בנוקבא. וזְמיר לשון כריתה. ועריצים הם החיצוניים והקליפות, הסובבים את השושנה.

וקול התור, זה יום חמישי. התור, נצח דז"א. קול התור, הוד דז"א. שמקבלת מהוד, הכלול בנצח דז"א. ע"כ נקרא קבלתה זו, קול התור.

נשמע, זה יום שישי. קול התור אינו מתקבל אל הנוקבא, אלא רק באמצעות יום ו', יסוד דז"א, הכולל נו"ה, ומשפיע אותם לנוקבא. ונשמע אל הנוקבא רק ביום השישי. וזה הכלל, שאין הנוקבא מקבלת אלא רק מהקו האמצעי דז"א, שהוא דעת ת"ת יסוד, או מדעת, או מת"ת, או מיסוד.

נשמע, זהו יום שישי, שכתוב בו, נעשה אדם, שעתיד להקדים עשיה לשמיעה. שמיעה בינה, כי ראייה ושמיעה הם חו"ב. עשיה המלכות.

בצמצום ב' (צ"ב) ה' תתאה (ה"ת) עלתה לנקבי עיניים (נ"ע), כדי לשתף אותה במידת הרחמים (מדה"ר), בינה עילאה. והנה אבא הוציא אמא לחוץ, ואבא עצמו נתקן כזכר ונוקבא. כי עיניים אבא, וע"י עליית ה"ת אליו, נתקן הזיווג של ראש בה"ת, שנקראת נ"ע. ואמא בינה, יצאה משום זה מראש לגוף. ויש בראש דא"א כו"ח ובינה יצאה לגוף. ונמצא שעשיה, ה"ת, מלכות, קודמת לשמיעה, בינה. כי אבא נתקן בנוקבא, הנקרא אני, ונעשתה הנוקבא כמו אבא, לספירה שנייה לכתר.

מעליית המלכות לנ"ע, נמתקה שם ונעשתה ראויה לעלות ולהלביש או"א עילאין, ולקבל מוחין דחיה, כמו אמא עילאה. שזה היות שהלבנה במילואה. ולפיכך במתן תורה הקדימו ישראל נעשה לנשמע, והקדימו עשיה לשמיעה, שבזה זכו לקבלת התורה. כי העשיה, מלכות, עלתה והלבישה את או"א עילאין, ונגלה היובֵל, שער הנון.

לכן הייתה השמיעה ביום השישי, כי בו נעשה התיקון להקדים עשיה לשמיעה, כמו במתן תורה. וע"כ נעשתה המלכות בשבת בראשית בבחינת ארץ החיים, אמא עילאה.

בארצנו, זה יום שבת, שהוא דוגמת ארץ החיים. אמא עילאה נקראת ארץ החיים. וע"י השפעת יום השישי, עלתה הנוקבא ביום שבת של מעשה בראשית עד אמא עילאה, ונעשתה גם הנוקבא דוגמת ארץ החיים. כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו.

.5 הניצנים הם האבות, שנכנסו במחשבה, ונכנסו בעולם הבא (עוה"ב), בינה, ונגנזו שם. ומשם יצאו בהסתר, ונסתרו בתוך נביאי האמת. נולד יוסף, ונסתרו בו. נכנס יוסף בארץ הקדושה, והקים אותם שם. ואז נראו בארץ ונגלו שם.

ומתי הם נראים? בשעה שהקשת נראית בעולם, אז הם מתגלים. ובאותה שעה, עת הזמיר הגיע. עת לקצץ את הרשעים מן העולם. למה ניצלו? משום שהניצנים נראו בארץ. ואם לא היו נראים מכבר, לא היו נשארים בעולם, והעולם לא היה מתקיים.

ביאור הדברים. הזוהר מבאר על השגת מוחין דחיה דז"א עצמו. הניצנים סובבים על חג"ת דז"א, שנקראים האבות. נה"י דז"א נקראים בנים, והם ב' פרצופים, הנחלקים על החזה דז"א, כי חג"ת נקראים זו"ן הגדולים, ונה"י נקראים זו"ן הקטנים.

וע"כ הזוהר מדייק להשמיענו שהוא מז"א הגדול, וע"כ נאמר, אבות. ונקראים בשם ניצנים, שפירושו נטיעות, מפני שהולכים וגדלים כדרך נטיעות. שמתחילה הייתה מידתם כמו נה"י, ואח"כ ביניקה נעשו חג"ת, ואח"כ בגדלות א' נעשו חב"ד של נשמה, ואח"כ בגדלות ב' נעשו חב"ד דחיה.

הניצנים הם האבות, שנכנסו במחשבה, ונכנסו בעוה"ב, בינה. הכוונה היא על עיבורו של ז"א. כי בעת עיבורו הוא עולה לאו"א, הנקראים מחשבה ועוה"ב. אבא נקרא מחשבה, ואמא נקראת עוה"ב. ושם ראשית בניינו של הז"א בג' בתוך ג', שפירושו, שחג"ת מלובשים בתוך נה"י.

וע"כ נאמר, הנטיעות כקרני חגבים היו, עקר אותן משם ושתל אותן במקום אחר, והגדילו. הנטיעות, האבות, חג"ת משורשם. ע"י עלייתם לעיבור לחו"ב, ששתל אותן במקום אחר, והשיגו שם את ה��לכות הממותקת, הראויה למוחין לעת גדלות. ע"י זה גדלו לאט לאט בעיבור, אח"כ ע"י יניקה, וע"י גדלות א', ולבסוף ע"י גדלות ב'.

ומשם יצאו בהסתר. שאחר שקיבלו חג"ת כל המוחין דעיבור, הם נולדים ויוצאים מאו"א למקומם למטה, ויצאו בהסתר, כי גם אחר יציאתם מאו"א למקומם, נשארו עוד בהסתר, באור מועט.

ונסתרו בתוך נביאי האמת. שע"י השגת מוחין דיניקה, נמשך האור המיוחד לנה"י דז"א, נביאי האמת. ואז התפשטו להם חג"ת מתוך נה"י, והשיג ו"ק. ועכ"ז הם עוד נסתרים, כי נמצאים עוד בהעלם מוחין דראש, ואין להם אלא נפש רוח (נ"ר).

ע"כ נאמר, ונסתרו בתוך נביאי אמת. הם נו"ה, שהשיגו ע"י היניקה. אבל נסתרו בהם, כי האור שלהם נעלם עוד ואינו נגלה. ודע, שיש תמיד ערך הפוך מכלים לאורות. כי בהתחשב עם האורות, משיגים ע"י יניקה אור דחג"ת, רוח. ובהתחשב עם הכלים, משיגים ביניקה כלים דנו"ה, ואור ה��פש, שהיה בחג"ת, יורד בהם. וכן במוחין דגדלות, מבחינת האורות נבחן שמשיגים אור דחב"ד, ומבחינת הכלים נבחן שהשיגו כלי היסוד דגדלות.

ונולד יוסף ונסתרו בו. כי אחר תשלום המוחין דיניקה, עולה ז"א לעיבור ב' למוחין דגדלות א', שע"י מוחין אלו נעשו חג"ת שלו לחב"ד וראש. ונה"י, שקנה ע"י היניקה, נעשו לו לחג"ת, ונולדים לו נה"י חדשים, המכונים נה"י של מוחין דגדלות. ואלו נה"י מכונים בשם יוסף, שהוא יסוד דגדלות, הכולל נו"ה דגדלות. ע"כ נאמר, ונולד יוסף, כלומר היסוד דגדלות.

ונסתרו בו. שעדיין אין לחג"ת אורות דגדלות בשלמות. ועדיין הם בהעלם. כי בגדלות א' משיג רק המוחין דנשמה, שנבחנים עוד לאחוריים אצל ז"א. וע"כ נאמר, ונסתרו בו, שעוד הם בהעלם.

ונכנס יוסף בארץ הקדושה, והקים אותם שם. כי אחר מוחין דגדלות א', מתחיל ז"א לקבל מוחין דגדלות ב', מוחין דחיה. ואז ננסרת הנוקבא ממנו, ונבנית לפרצוף שלם במוחין דחיה. ואז נקראת הנוקבא הארץ הקדושה. כי המוחין דחיה נקרא קודש.

נכנס יוסף, יסוד דגדלות דז"א, בארץ הקדושה, הנוקבא, פב"פ עם הז"א בקומה שווה. והקים אותם בארץ הקדושה. כי מוחין דחיה, אור החכמה, נמשכים רק בזיווג של זו"ן כאחד, והם נשארים רק ברשות הנוקבא, כי רק על ידה נמשכו בעת הזיווג.

והקים אותם בבית שלה. כי ערך ז"א כלפי הנוקבא, כערך או"א עילאין כלפי ישסו"ת. וע"כ אין מוחין דחיה, אור חכמה, נגלית, אלא בנוקבא, שהיא בחינת ישסו"ת.

ואז נראו בארץ ונגלו שם. עתה התגלו במידת הגדלות כראוי, אבל עד עתה נחשבים לנסתרים ונעלמים. ומתי הם נראים?

הלוא כבר ביאר הזוהר, שהם מתגלים, כשנכנס יוסף בארץ הקדושה, כלומר, בעת הזיווג. ומקום ההתגלות הוא בנוקבא. א"כ מדוע שואל עוד פעם, ומתי הם נראים? העניין הוא, כי גם בעת הזיווג יש ב' הבחנות:

א. התכללות שמאל בימין, ה"ח שבזכר,

ב. התכללות ימין בשמאל, ה"ג שבנוקבא.

ע"כ שואל, ומתי הם נראים: בהתכללות ימין בשמאל או בהתכללות שמאל בימין?

ומשיב: בשעה שהקשת נראית בעולם. קשת, יסוד דז"א, בעולם, בנוקבא. שזה התכללות ימין בשמאל בעת הזיווג, כמ"ש, אֶת קשתי נתתי בענן. שרק מזה נמשכים המוחין העילאין. שאז הם מתגלים, רק מהתכללות ימין בשמאל.

ובאותה שעה, עת הזמיר הגיע. עת לקצץ את הרשעים מן העולם. בעת שמתרבים הרשעים בעולם, שמחמתם נעשו אחיזה מרובה לקליפות והס"א, ע"ד שהיה בזמן דור המבול, שנמחה מחמת זה כל היקום, הנה אז אין לבני העולם תקנה, אלא ע"י הגילוי של מוחין עילאין, מוחין דחיה.

ולמה ניצלו? משום שהניצנים נראו. למה בני העולם ניצלים מכּלָיה, כמו שהיה בימי המבול? משום שהניצנים נראו בארץ. כי גילוי המוחין דחיה, מעביר את הקליפות מהארץ, המלכות, ואינן יכולות להיאחז בה עוד. כמ"ש, וראיתיה לזכור ברית עולם.

ואם לא היו נראים מכבר, לא היו נשארים בעולם. כי תחילה נבנית הנוקבא בשני המאורות הגדולים, שיש לה קומה שווה עם ז"א, אלא שעומדת באחוריו של ז"א, שבשביל זה קטרג הירח, שאין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד. וע"כ נבחנים אלו המוחין מוחין דאחור. ונקראים מוחין דו"ק דנוקבא, שהם מוחין של קטנותה, מתחילת התהוותה.

ואז נבחנים זו"ן לפנים קטנות. ונקראים ילדים, נערים, עלָמים. אלא אחר שהיא נשלמת עם המוחין הללו, חוזרת לעיבור ב' לאו"א עילאין, ואז נבנית בניין גדול במוחין דפב"פ עם הז"א. ואז הם נקראים פנים גדולות.

ונודע, שאין שינוי והיעדר ברוחני. ואלו המוחין דאחור, פנים קטנות, נשארים בה גם בעת המוחין וגדלות. ולא עוד, אלא שסיבת המשכת המוחין דחיה, הם בעיקר בכלים דמוחין דאחור בפנים קטנות.

ואם לא היו נראים מכבר, לא היו נשארים בעולם. כלומר, שאם לא נראו בנוקבא אותם הניצנים כבר מקטנותה, בבניין האחוריים שלה, הנה לא היו נשארים בה המוחין דחיה גם בגדלות, כי לא היו לה כלים במה לקבלם.

.6 ומי הוא, המקיים את העולם וגורם לאבות שיתגלו? קול הילדים העוסקים בתורה. ובגלל ילדי עולם אלו, העולם ניצל. כנגדם כתוב, תורֵי זהב נעשה לך. אלו הם ילדים, נערים, עלמים, כמ"ש, ועשית שניים כרובים זהב.

ביאור הדברים. ילדי העולם הם מוחין דאחור, הנקרא פנים קטנות. וכן ילדי העולם וכן ילדים, נערים, עלמים. והזיווג שלהם במצב זה, נקרא קול הילדים העוסקים בתורה. והם תורי זהב. והם ב' הכרובים, פנים קטנות, אשר אלו המוחין דחיה, הנמשכים בהתכללות ימין בשמאל, לא היו מתקבלים כלל בנוקבא זולתם.

ומי הוא, המקיים את העולם, בעת ריבוי הקליפות, שיש להן כוח להחריב עולם כבימי המבול? הנה אין תקנה זולת בהמשכת מוחין דחיה בקשת בענן, שע"י זה העולם ניצל. ומי הוא המקיים והמציל את העולם בעת ההיא, וגורם לאבות שיתגלו, שגורמים לגילוי חג"ת במוחין דראש, שחג"ת נעשו אז לחב"ד דחיה? הגורם לזה קול הילדים, העוסקים בתורה, המוחין דאחור, שהוא קול הילדים ותורי זהב.

#זוהר לעם #זוהר #רבי שמעון בר יוחאי (רשב'יי) #הקדמת ספר הזוהר

[bs-maamarim]

ששים רבוא נשמות

אמרו, שיש ששים רבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין. וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק נשמה אחת - נשמת אדה"ר.

ולענ"ד, שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו.

לכן נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות. בחינה א', שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל, וזה באמת פגם, לכן גורם ביחד עם הנ"ל.

בחינה ב', שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח הארתה, אלא בחלק הימנה, פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל.

והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר, בסוד, "מָאן דְּנָפַח מִתּוֹכוֹ נָפַח" [מי שנפח, מתוכו נפח].

וז"ע ג' זמנים לאדם.

א. בחינת ניצוץ מנשמה, סוד הפעולה בדרך התנוצצות, בסוד שָׁרֵי וַאֲסַר [התיר ואסר].

ב. בחינת נשמה פרטית, חלק אחד מששים רבוא, ונשלם בסוד הקביעות, אבל פגמו עמו. דהיינו, שגופו אינו יכול לקבל בחינת כללות הנשמה, ומרגיש את עצמו לפרטיות, שזה עדיין מסבב לו הרבה יסורים של אהבה.

ואח"כ מתקרב לשלימות, סוד הנשמה כלליות כנ"ל, כי כבר נזדכך הגוף וכולו קדש להוי' ואינו עושה שום שיעורים ומסכים ונכלל כולו בכלל ישראל.. ... .... ... ...

אִיתָא, "וַאֲפִילּוּ גַּבְרָא חָדָא אִי יִתְקְרֵב קַמֵי מָארֵיהּ בִּתְיוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא מִיָּד יֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא" [למדנו, ואפילו איש אחד, אם יתקרב לפני אדונו בתשובה שלמה, מיד יבוא מלך המשיח].

ונראה פירושו, דהנה אמרו, (שהש"ר פ"א, ועוד) "שקול משה כנגד ששים ריבוא". וצריך להבין, כי לפי זה נמצא ב' פעמים ששים ריבוא נשמות, נשמת משה, ונשמות ישראל.

והאמת נראה כנ"ל, שלא נמצא יותר מנשמה אחת, שנודע לפי שערים של כל נפש ונפש שמזדככת ומטהרת א"ע מזוהמתה.

לכן בהתקן כל הנפשות, ימשיכו אליהם כל בחינת הנשמה העליונה של אצילות לכל נפש ונפש, כי הרוחני אינו מתחלק, ואז, (זכריה יד, ט) "והיה ה' למלך על כל הארץ". לכן בעוד שחסר נפש אחת משלימות הטהרה, תחסר המשכת קדושה זו בכל נפש ונפש מישראל.

וגם בהיטהר נפש אחת מישראל עצמה מכל זוהמתה, אז תמשיך אליה כל בחינת הנשמה דאצילות, וְאָגָבָה יתוקנו כל נפשות דורה, וז"ע שתלוי זה בזה הרבה כמ"ש, (סנהדרין יא.) "ראוי היה שתשרה שכינה עליו, אלא שאין דורו ראוי לכך".

ותוכן הדברים מפלאי תמים דעים, שאותה הנשמה שזכתה להיטהר, מיד היא מתאמצת לעלות חן הדור ולבקש עליהם, עד שמעלה כל הדור שלה למעלתה.

וז"ס, "שקול משה כנגד ששים רבוא". כי כיון שהיה רועה נאמן שלהם, על-כן היה לו אותה הקדושה שראויה לכל הדור, והבן.

ובאמת, בכל פרט ופרט נמצא כל הכלל, מפני שבאחרית, סוף כל סוף, יתאחדו כל הנפשות לבחינה אחת, בסוד, תשובתם לשורשם הרוחניים, לכן כל מה מהנסים והנפלאות וכל בחינות המסעות שעברו על כל העולם בשית אלפי שני [בששת אלפי השנים], צריכים לעבור על כל נפש פרטית, והנפש הטובה, שואבת אליה מכל בחינות הקדושה שלפניה ולאחריה, והנפש הרעה להפך.

וסוד העתים המתחלפים עליו, הוא בחינת דורות, אלא שכל דור ודור מתנהג כפי השופט שלו, סוד השכל השופטו, לפי שמקבלת מהקדושה בזמן ההוא.

לכן כל נפש מוכן לשאוב בתוכו נשמת משה, אהרן, שמואל, דוד ושלמה, דהיינו, בבחינת זמנים העוברים עליו, ביציאת מצרים וקבלת התורה, נשמת משה רע"ה מתגלית עליו. ובשבע שכבשו, נשמת יהושע. ובבנין המקדש, נשמת שלמה המלך, והבן.

ואין הכונה על פרטי נשמות הנ"ל, אלא לפי הכלל שאמרנו שהרוחני אינו מתחלק, ומיד שזוכה לבחינת נשמה, זוכה לנשמת כלל ישראל, אלא לפי מקום וערך הטהרה שלו, ולכן בזמנים שזוכה לנפלאות הנ"ל, אז הוא מקבל לתוכו שפעת הנשמה באותה הגילוי, לכן שם בעל הגילוי עליו ממש.

ואמרו, (שבת סז. ב"מ קיג:) "כל ישראל בני מלכים הם". (ירושלמי הוריות ג ה) "ומלך שמת כל ישראל ראויים למלכות". וז"ס גדול, דהנה בכל הדורות שקדמו, שהמה רק הכנה לבחינת מלכות, היו צריכים כלים מיוחדים להמשכת השופטים שלהם, כמו נשמת משה ושמואל וכו'. אבל סוד התכלית האחרון תלוי בכל כלל ישראל, כי בהחסר חלק קטן מניצוץ קטן, לא יוכל להתגלות הקץ, וע"כ כל ישראל ראוים למלכות, כי הכל שוים בבחינה זו האמיתית, ולכן אין שום כלי מיוחד להמשכת השלימות הזה, אלא כל מי שמזכך, ומטהר את נפשו להיות ראוי להמשיך גילוי המלכות לעולם, יהיה נקרא דוד המלך ממש. וזה סוד (ר"ה כה.) "דוד מלך ישראל חי וקים", כי לא מת כלל, וכלי שלו נמצא בכל נפש ונפש מישראל, מה שאין כן נשמת משה שאינה אלא בתלמידי חכמים שבדור וכן נביאים וכהנים וכו'.

וזה סוד (ירושלמי הוריות ג ה) "מלך שמת כל ישראל ראויין למלכות". והבן. וזה סוד, מוציא את הרבים ידי חובתן והבן מאד.

וזה ענין, (סוטה מט:) "בְּעִקְבוֹת מְשִׁיחָא חוּצְפָּא יִסְגֵּא [בסמוך למשיח החוצפה תתרבה]". (ישעיהו ג, ה) "וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד". פירוש שנער גם נקלה ירהיב בנפשו עוז, להמשיך מלכותו לעולם, כאילו היה מזקנים שבדור ונכבדי הדור.

כי גם הַנִּקְלֶה, דהיינו, בעל נפש נמוכה ושפלה באמת בשורשו, אם יכוון לבבו ויטהר מעשיו להיות רצוים, יזכה להמשיך בנפשו כל�� הנשמה של עם קדוש, עם כל הנפלאות שטעמו עם קדוש עד היום הזה, כי כולם לא היו אלא הכנה לשלימות הזה, לכן מוכרח גם אותו הנפש הפרטי לטעום הכל, וקונה עולמו בשעה אחת, מפני סגולת הדור ההוא להמשיך כתר מלכותו ית' שכולל הכל, (ברכות סד. ב"ב קמה:) וְהַכָּל צְרִיכִין לְמָרֵי דְּחִטֵּי [לבעל החיטים] וְכָל פְּרָט וּפְרָט חַיָּיבִין בּוֹ. והבן.

וזה שאמרו, וַאֲפִילּוּ גַּבְרָא חֲדָא אִי יְזַכֵּי לְמִיתַב בִּתְיוּבְתָּא שְׁלִימְתָּא מִיַּד יֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא [ואפילו איש אחד, אם יזכה לשוב בתשובה שלמה, מיד יבוא מלך המשיח], פירוש, יהיה מי שיהיה, אפילו אם אדם אחד שבדור יזכה להמשיך בעצמו אותו הנשמה, יוכל לזכות כל בני דורו, כי כל המחויב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן, ויוכל להרבות בתפילה ולעמוד בפרץ לפניו, עד שיזכה בעד כל דורו.

מה שאין כן בשאר מיני גאולות, שהיו רק בבחינת הכנה, לא היו שייכים לכל פרט ופרט, למשל נתינת התורה היתה שייכת דוקא לדור המדבר ומשה רבם, וכל דור אחר אפילו היו זכים ביתר שאת, לא היו ממשיכים בחינה זו, וכן אדם אחר חוץ ממשה, כי זה תלוי בזה.

אבל בחינת משיח מוכן לכל דור ודור, ומחמת זה מוכן ג"כ לכל פרט ופרט, להיות הממשיך בחינת משיח, בסוד, כל המחויב בדבר כנ"ל.

והטעם כי ענין משיחות, הוא תיקון הכלים, וציור כל הכלים שוים, כי כל החילוק בהם, הוא רק בחב"ד שלהם, למדות שלהם, ולכן מהשר הרואה פני המלך עד היושב אחר הרחים, כולם משרתים שוים בזה להחזיר העטרה ליושנה, ובזה לא נמצא כל דרגות בין אחד לחברו.

#בעל הסולם #baal hasulam

[sexythingil]

בישראל, ענף הליווי משגשג והפך

בישראל, ענף הליווי משגשג והפך לשירות פופולרי עבור מקומיים ותיירים כאחד. נערות ליווי בישראל ידועות ביופיין, מקצועיותן ודיסקרטיותן. עם היסטוריה תרבותית עשירה וסצנת חיי לילה תוססת, אין פלא שהביקוש לשירותי ליווי נמצא בעלייה במדינה מזרח תיכונית זו. המושג נערת ליווי אינו חדש בישראל. למעשה, היא מתוארכת לימי קדם כאשר מלכים ושליטים היו חצרנים מלכותיים לרשותם. בישראל המודרנית, ענף הליווי התפתח למקצוע מתוחכם ומכובד יותר, עם תקנות וחוקים מחמירים שנועדו להגן הן על הלקוחות והן על נערות הליווי. אחת הסיבות העיקריות מדוע אנשים מחפשים שירותי ליווי בישראל היא עבור חברות. מבקרים רבים במדינה מטיילים לבד ואולי אין עם מי לחקור את העיר. שכירת נערת ליווי מאפשרת להם בן לוויה מקומי שיכול להראות להם מסביב ולהפוך את החוויה למהנה יותר. מלווים אלה בקיאים באתרי התיירות, המסעדות והאטרקציות הטובים ביותר, מה שהופך אותם למדריכים המושלמים לטיול בלתי נשכח. יתר על כן, נערות ליווי בישראל מבוקשות מאוד גם בשל יופיין וקסמו. המדינה ידועה בנשים המהממות שלה, וסוכנויות ליווי רבות שוכרות רק את הנשים האטרקטיביות והאלגנטיות ביותר. נשים אלה הן לא רק מושכות פיזית אלא גם משכילות ומנומסות. הם יכולים לנהל שיחות מרתקות ולגרום ללקוחות שלהם להרגיש בנוח, מה שהופך אותם לבני לוויה מושלמים לאירועים חברתיים, נסיעות עסקים ואפילו מפגשים אינטימיים. אחד הגורמים שמבדילים את המלווים הישראלים מאלו שבמדינות אחרות הוא תחושת הגאווה התרבותית החזקה שלהם. רבות מנשים אלה בקיאות היטב בהיסטוריה, במסורות ובמנהגים של המדינה. הם יכולים לספק תובנות יקרות ערך וחוויה אותנטית לתיירים המעוניינים לטבול את עצמם בתרבות הישראלית. למרות אופיו השנוי במחלוקת של ענף הליווי, זהו מקצוע חוקי ומוסדר בישראל. זה מבטיח שגם הלקוחות וגם המלווים בטוחים ומוגנים. סוכנויות ליווי נדרשות לסנן את עובדיהן באופן קבוע, ולהבטיח כי הם בגיל החוקי ואינם מעורבים בפעילות בלתי חוקית כלשהי. בנוסף, סוכנויות אלה מספקות גם הדרכה והדרכה למלווים שלהן, ומלמדות אותם כיצד לשמור על מקצועיות, גבולות וסודיות עם הלקוחות. רמה זו של מקצועיות ודיסקרטיות פירושה שלקוחות יכולים להיות בראש שקט בעת שכירת ליווי וכי המידע האישי שלהם נשאר פרטי. במדינה שבה ערכים מסורתיים ואמונות שמרניות עדיין נפוצים, תעשיית הליווי יכולה להיות נושא טאבו. עם זאת, אנשים רבים אינם מבינים כי שירותי ליווי הם לא רק על אינטראקציות פיזיות. נשים אלה מספקות מגוון שירותים שהם מעבר לחוויות מיניות בלבד. הם מציעים תמיכה רגשית, חברות, ואפילו שירותים טיפוליים עבור לקוחות שעשויים לעבור תקופה קשה. במובן מסוים, ניתן לראות בהם חצרנים מודרניים, המציעים יותר מסתם הנאה פיזית. לסיכום, נערות ליווי בישראל ממלאות תפקיד חיוני בענף התיירות במדינה והפכו לחלק בלתי נפרד מחיי הלילה התוססים של העיר. במדינה שבה אירוח וקבלת פנים חמה מוערכים, נשים אלה מציעות חוויה ייחודית ואישית, מה שגורם למבקרים להרגיש בבית בארץ זרה. עם היופי, הקסם והמקצועיות שלהם, אין זה מפתיע שהביקוש לשירותי ליווי בישראל ממשיך לעלות.

[anaelllllla]

מחבלים מקבלים מנות מלכים

ולחיילים וחיילות תנאי שרות נוראים..

#חדשות #Instagram

[lennart11412]

1In the third year of the reign of Jehoiakim, king of Judah, Nebuchadnezzar, king of Babylon, came to Jerusalem and besieged it. אבִּשְׁנַ֣ת שָׁל֔וֹשׁ לְמַלְכ֖וּת יְהֽוֹיָקִ֣ים מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה בָּ֣א נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֧ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל יְרֽוּשָׁלִַ֖ם וַיָּ֥צַר עָלֶֽיהָ:In the third year of the reign of Jehoiakim: Now is it possible to say so? Did he [Nebuchadnezzar] not reign in the fourth year of Jehoiakim, as is stated (Jer. 25:1) “in the fourth year of Jehoiakim son of Josiah, king of Judah that is the first year of Nebuchadnezzar?” So what is the meaning of “In the third year?” In the third year of his rebellion, as is stated (II Kings 24:1): “and Jehoiakim was his vassal for three years; then he turned and rebelled against him” ; and in the third year, he overcame him, and that was the eighth year of Nebuchadnezzar, for the master said (Seder Olam ch. 24): In his first year he conquered Nineveh, and in his second year he advanced and vanquished Jehoiakim, who served him for three years and rebelled against him for three years. That was the eleventh year of the reign of Jehoiakim: five years before he vanquished him, three years that he served him, and three years that he rebelled against him. And then Jehoiakim died under his hand, and in his stead, Nebuchadnezzar enthroned Jehoiachin, his son. בשנת שלוש למלכות יהויקים: וכי אפשר לומר כן והלא הוא מלך בשנת ד' ליהויקים שנאמר (ירמיהו כ״ה:א׳) בשנה הד' ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשונה לנבוכדנאצר ומה ת"ל בשנת שלש בשנת שלש למרדו שנאמר (מלכים ב כ״ד:א׳) ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים וישב וימרד בו שלש שנים ובשנת שלש עלה עליו והיא שנת שמונה לנבוכדנצר דאמר מר שנה ראשונה כבש ננוה שניה עלה וכבש יהויקים ושלש שנים עבדו ושלש שנים מרד בו והיא היתה שנת אחת עשרה למלכות יהויקים חמש שנים קודם שכבשו ושלש שעבדו ושלשה שמרד בו ואז מת יהויקים תחת ידו והמליך נבוכדנצר תחתיו יהויכין

בנו:2And the Lord delivered Jehoiakim, the king of Judah, and some of the vessels of the House of God into his hand, and he brought them to the land of Shinar, to the house of his god, and the vessels he brought to the treasury of his god. בוַיִּתֵּן֩ אֲדֹנָ֨י בְּיָד֜וֹ אֶת־יְהֽוֹיָקִ֣ים מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֗ה וּמִקְצָת֙ כְּלֵ֣י בֵֽית־הָֽאֱלֹהִ֔ים וַיְבִיאֵ֥ם אֶֽרֶץ־שִׁנְעָ֖ר בֵּ֣ית אֱלֹהָ֑יו וְאֶת־הַכֵּלִ֣ים הֵבִ֔יא בֵּ֖ית אוֹצַ֥ר אֱלֹהָֽיו:and some of the vessels of the House of God: he took, and some of them remained, as is stated (in Jeremiah 27:19): “so has the Lord of Hosts said concerning the pillars, concerning the sea, concerning the bases, and concerning the rest of the vessels, which Nebuchadnezzar did not take into exile (sic).” ומקצת כלי בית האלהים: לקח ומקצתם נשארו כמו שנאמר (ירמיהו כ״ז:י״ט) כה אמר ה' צבאות אל העמודים ועל הים ועל המכונות ועל יתר הכלים הנותרים בעיר הזאת:and he brought them to the land of Shinar, to the house of his god: to praise his idols; he brought the entire captivity there, even the people, and the vessels he brought afterwards to the treasury.

Daniel - Chapter 1 - Tanakh Online - Torah - Bible (chabad.org)

[yoavyosifov]

פרי גן העדן / יואב יוסיפוב

בלב הגן בצל אילן

גדל לו פרי אדום כשני

נחמד למראה תאווה לעיניים

מכל פרי עץ הגן שבעתיים

אקרב לראותו בלהט הבטן המתהפכת

והוא בשל והגיע לפרקו

אשלח ידי אל פרי גן העדן

מעץ הדעת לקטפו

חף מכל רבב

ומתוק מדבש

רענן מטל

ויקר מפז

ניחוחו באפי

חמוקיו בכפי

עסיסו מלא פי

יערב לחיכי

פרי מגדים

כולו מחמדים

מעדן מלכים

ומשכר חושים

[maccabihaifafc]

‏‎השחקנים והצוות נחתו וקיבלו כבוד של מלכים 💚👑 ‎‏ https://www.instagram.com/p/ChpMjp9KIVM/?igshid=NGJjMDIxMWI=

[roh-el-roh]

ח"כ קרעי: "הבחירות הן בין אנשים חסרי דרך וערכים לבין מי שהמדינה היהודית אצלם לפני הכל"

:منقول حسب المصدر

חבר הכנסת שלמה קרעי מהליכוד התייחס כהרגלו מידי ערב שבת לפרשת

השבוע וקישר את הדברים לעניינים שעל סדר היום הציבורי והפוליטי בישראל.

קרעי התייחס בדבריו גם לבחירות הקרובות וטען כי הן לא רק בין ימין ושמאל אלא בין "אנשים חסרי דרך וערכים לבין מי שהמדינה היהודית אצלם לפני הכל". ח"כ קרעי: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן… וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא". הקב"ה אומר למשה נקום, אתה בעצמך, נקמת בני ישראל, ומשה שולח אחרים ולא הולך בעצמו, ועוד אומר להם לנקום את נקמת ה' במקום נקמת בני ישראל. הכיצד?

רבי יהודה אומר: אילו היה רוצה משה לחיות כמה שנים נוספות היה חי, שאמר לו הקב"ה 'נקום' – 'אחר תאסף', תלה הכתוב מיתתו בנקמת מדין. להודיעך שבחו של משה, שלא חיכה רגע אחד ובצו 8 גייס אותם מיד למלחמה. משה גם שינה ואמר נקמת ה', כדי שלא יבקשו ישראל למחול על כבודם ומשה ימשיך לחיות… ולא יצא בעצמו למלחמה, מצד הכרת הטוב, שגדל במדין, אמר: "בור ששתית ממנו מים – אל תזרוק בו אבן" (מדרש רבה).

המדרש מספר על הדו שיח שהביא את משה לשנות: הקב"ה אמר למשה, זו הנקמה של בני ישראל במדין שהם גרמו לכם לחטוא ולמות במגפה. ומשה ענה לקב"ה: רבון העולמים, אם היינו גויים או כופרים במצוות – לא היו שונאים אותנו, ואינם רודפים אחרינו אלא בגלל תורה ומצוות שנתת לנו, הלכך הנקמה שלך – לתת נקמת ה' במדין. אגב, להבדיל ממשה שלא עיכב את הנקמה במדין למרות שידע שמיתתו תלויה בכך, יהושע כן עיכב. כיוון שבא להילחם עם 31 מלכים, אמר: אם אני הורגם מיד, מיד אני מת – כשם שקרה למשה רבינו, ולכן משך 14 שנים של כיבוש וחלוקת הארץ. אמר לו הקב"ה: הואיל וכך עשית, הריני מקצר שנותיך 10 שנים וחי רק 110 שנים.

מצד אחד הכרת הטוב, גם כאשר השתנו הנסיבות והאוהב הפך לאוייב. ומצד שני, גם כשיש חוסר הכרת הטוב מצד הציבור, אחרי כל התלונות של עם ישראל כלפי משה, משה לא חשב לעכב אפילו לרגע את המלחמה במדין ולשים את טובתו האישית לפני טובת העם.

הבחירות הקרובות הן לא בחירות בין מחנה א' למחנה ב', לא בין קפיטליסטים לסוציאליסטים וגם לא בין מחנה השלום מתוך עוצמה למחנה השלום מתוך רפיסות וחולשה.

אם היינו כופרים בזהות היהודית שלנו ומוכנים למכור את כל הקדוש והיקר לעם ישראל – לא היו שונאים אותנו ומסיתים נגדנו. אם היינו מפקירים את המדינה היהודית שלנו ומוכנים למדינת כל אזרחיה, תיקים הזויים לא היו נתפרים לנתניהו, מריצות למזבלה לא היו מיוצרות בפס הייצור של ליברמן עבור החרדים והליכודניקים, וזהבה גלאון לא היתה חוזרת לעמוד בראש מחנה גוליית הפלישתי "ולהציל" את ישראל מהמחנה האמוני.

הבחירות הקרובות הן בחירות בין אנשים חסרי דרך וערכים, שאינם יודעים הכרת הטוב מהי, שג'ובים ושררה נמצאים אצלם הרבה לפני המדינה ולפני טובת הציבור הנאנק תחת העול שלהם, לבין משרתי ציבור אמיתיים שהמדינה היהודית אצלם לפני הכל. בבחירות הקרובות תהדהד הקריאה האלמותית מאז ומעולם בהיסטוריה של עם ישראל – מי לה' אליי".

[stathicc]

גוליית כשהוא ראה את דוד עם הרוגטקה

#עברית #דוד #דוד המלך #גוליית #דוד וגוליית #ישראל #תישראבלר #תנ״ך #מלכים #יהודה #יהדות #ישראבלר #israel #hebrew #bible #the old testament #david #king david #david and goliath #i want that twink oblivirated #איימי מברברת

[illmamnim]

God: not be pick favourites but....

God, holding youngest children: i just think they're neat.

#I'm just reading the tora now (for fun) and he just be like that #אני קוראת מלכים א כרגע (עם סוף מלוכת דוד וההמלכה של שלמה) #ואני חשבתי על כל השמות הגדולים בתנך.... הם לרוב בני זקונים

[letaot-ze-magniv]

אף אחד:

אף לא אחד:

אפילו לא נשמה בודדה:

זמרי פולק פאנק: כשהייתי בן חמש אבא קנה לי דינוזאור צעצוע, זה היה טי רקס כתום עם שיניים ענקיות, ואני זוכר שרציתי לברוח לחורשה ולהיות דינוזאור, אבל אני לא טי רקס, אני סטגוזאורוס

כי טי רקסים הם מלכים וסטגוזאורוסים טיפשים והייתי טיפש מספיק כדי להאמין שתסלחי לי

כי טי רקסים מלכים וסטגוזאורוסים טיפשים והייתי טיפש מספיק להאמין שתאהבי אותי

#מקורי שלי #ישראבלר

[hakdamat-sefer-hazohar]

המצווה הרביעית

[פקודה רביעאה]

.208 המצווה הרביעית, לדעת כי ה' הוא האלקים. כמ"ש, וידעת היום והשֵבותָ אל לבבך, כי הוי"ה הוא האלקים. שהשם אלקים יהיה נכלל בשם הוי"ה, לדעת שהם אחד, ואין בהם פירוד.

פירוש. הוי"ה ז"א, ואלקים נוקבא דז"א. וצריכים לייחד הז"א וה��וקבא, שיהיו אחד בלי שום פירוד ביניהם. שיתכלל השם של אלקים, הנוקבא, בשם של הוי"ה, ז"א, וגם הנוקבא תהיה בחינת הוי"ה.

והייחוד הזה הוא המשכת ג"ר לזו"ן. כי הייחוד של ק"ש, המבואר במצווה השלישית, היה להמשכת ו"ק מאו"א לזו"ן. והייחוד המתבאר כאן, הוא להמשכת ג"ר מאו"א לזו"ן. וזה הכלל, שהמשכת כל מדרגה שתהיה, אי אפשר להמשיכה כולה בבת אחת, אלא תחילה צריכים להמשיך ו"ק של אותה מדרגה, ואח"כ ג"ר.

.209 וכתוב, יהי מאׂרׂת ברקיע השמיים, להאיר על הארץ. שיהיו שני השמות, הוי"ה אלקים, אחד בלא פירוד כלל, שיהיה נכלל מאׂרׂת חסר ו', המלכות, אלקים, בשם השמיים, ז"א, הוי"ה, כי הם אחד ואין בהם פירוד. אור שחור, מלכות, באור לבן, ז"א, אין בהם פירוד, והכול אחד. וזהו, ענן הלבן של היום, וענן האש של הלילה. מידת יום ז"א, ומידת לילה מלכות, שייתקנו זה בזה בייחוד אחד, להאיר. כמ"ש, להאיר על הארץ.

ביאור הדברים. הנוקבא נקראת מאׂרׂת חסר ו', המורה על מיעוט הירח, כמו שלומדים, שתחילה היו ב' המאורות גדולים בקומה שווה. וקטרג הירח, אין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד. ואמר לה הקב"ה, לכי ומעטי את עצמך. ואז ירדו ט"ת שלה לעולם הבריאה, והיא התמעטה לנקודה תחת היסוד דז"א.

וצריכים להכליל את המלכות, אחר שהתמעטה, בשם השמיים, ז"א. כלומר, להגדילה בחזרה, שתהיה בקומה שווה עם הז"א פב"פ. צריכים להעלות בחזרה את הנוקבא מעולם הבריאה אל האצילות, ולתקן את הפירוד, שנעשה בין הז"א ובין הנוקבא, בעת מיעוט הירח.

מיעוט הירח הוא, כי שלט על הנוקבא דין הקשה שבעקבים של לאה. וע"י זה התמעטה עד נקודה, וט"ת שלה נפלו לבריאה. וע"י הייחוד של ק"ש, שבמצווה השלישית, נבנתה הנוקבא בו"ק. בייחוד התחתון של בשכמל"ו, משום שע"י כוח הדין שבה, תיקנה את הד' שבאחד, שהייתה יבשה וחורבה, לבחינת ארץ מוציאה פירות ותולדות.

והשחור שבנוקבא, כוח הדין שבה, שהפיל אותה לנקודה, התעלה לאור ממש. שבכוח הדין דווקא, נבנתה הד' שבאחד, להיות יישוב הארץ ומוציאה פירות. ולולא כוח הדין שבנוקבא, הייתה הד' שבאחד, התבונה, נשארת יבשה וחורבה. הרי שכוח הדין שבה, נעשה אור ממש. ונקרא אור שחור, משום שהשחור היה הגורם לאור הזה. והוא גם נבחן לאור ו"ק, אור דחסדים.

ולפיכך אפשר עתה להמשיך גם אור לבן לו"ק דנוקבא, שפירושו אור חכמה, ג"ר. כי לבן פירושו חכמה. והוא ע"י שמעלים את הזו"ן להיכל או"א עילאין. כי עתה יכולה גם הנוקבא דז"א להתכלל באו"א, כמו הז"א, שהרי כוח הדין שבה התהפך להיות אור ממש. ואע"פ שהיא אור שחור, אין זה חוצץ כלל, שלא תוכל להיכלל באו"א עילאין, משום שאור שחור, מלכות, באור לבן, ז"א, אין בהם פירוד, והכול אחד.

כי בהיות הנוקבא בחינת אור, יכולה להיכלל באור דאו"א. כי אור באור הוא מין במינו, ונחשבים לאחד. ועניין השחור, שהוא הגורם לאור שלה, אינו חוצץ ואינו משפיל אותה עתה כלום, שהרי הוא הגורם לכל מעלתה, שבלעדיו לא הייתה לבחינת אור.

וזהו ענן הלבן של היום, וענן האש של הלילה. מידת יום ז"א, ומידת לילה מלכות. שע"י הייחוד והתכללות זו"ן באו"א, שז"א נכלל באבא עילאה, והנוקבא באמא עילאה, נעשה ז"א לענן לבן לאור היום, והנוקבא לענן אש לאור הלילה, מידת יום ומידת לילה, המיוחדות זו בזו, כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. שייתקנו זה בזה בייחוד אחד, להאיר. כמ"ש, להאיר על הארץ, שמידת יום נכללת במידת הלילה, הנוקבא, ביום אחד. ומיתקנים זה בזה, להאיר על הארץ, אל ההמונים של הנוקבא, שבשלושה עולמות בי"ע.

.210 וזהו חטא הנחש הקדמוני, שמחבר למטה ומפריד למעלה. ומשום זה גרם מה שגרם אל העולם. כי צריכים להפריד למטה ולחבר למעלה. ואור השחור, המלכות, צריך לייחדו למעלה, בז"א, בחיבור אחד, שתתאחד אח"כ המלכות בצבאותיה בייחוד שלה, ולהפרידה מצד הרע.

כי הייחוד של המשכת ג"ר לזו"ן, הוא רק ע"י שמעלים אותם למקום או"א, שלמעלה מחזה דא"א. שהז"א נכלל באבא והנוקבא באמא. ואז מתייחדים שניהם, והז"א משפיע ג"ר מאבא אל הנוקבא, המלבישה לאמא.

אבל למטה מחזה דא"א, ששם עמידתם של הזו"ן בקביעות, אסור לעשות הייחוד של המשכת ג"ר לנוקבא. שזה החטא של עצה"ד, אשר הנחש הקדמוני הביא על ידו מיתה לעולם. כי הסית את אדם וחוה לעשות ייחוד זה למטה במקום זו"ן, שלמטה מחזה דא"א, שע"י זה פגם גם למעלה. שמחמת זה נפסק הזיווג גם באו"א עילאין.

וזהו חטא הנחש הקדמוני, שמחבר למטה ומפריד למעלה. ומשום זה גרם מה שגרם אל העולם. כי חיבר את הזו"ן להשפעת ג"ר בנוקבא למטה במקומם. שעם זה גרם לבני העולם, שהביא עליהם מיתה, משום שמפריד למעלה, שזה גרם להפסק הזיווג באו"א, שמשם נמשכים החיים לבני העולם.

כי בעת שהס"א מתקרב לינוק מהזיווג שלמטה מחזה דזו"ן, ששם מקום אחיזתם, נפסק תכף הזיווג העליון דאו"א, כי הם נפרדים תכף מלהשפיע זה בזה, כדי שלא יירד השפע לס"א. וכל זה היה, כי צריכים להפריד למטה ולחבר למעלה, כי צריכים להישמר להפריד זו"ן למטה במקומם, שלא יזדווגו שם למטה בהמשכת ג"ר, ולחבר אותם, רק למעלה, במקום או"א עצמם.

והאור השחור, צריך לייחדו למעלה, בחיבור אחד. כי האור השחור, הנוקבא דז"א, צריכים להעלותה עם הז"א למעלה לאור הלבן, לאו"א, ולחבר הזו"ן שם בחיבור אחד. וז"א משפיע שפע ג"ר מאבא אל הנוקבא. ואח"ז חוזרת הנוקבא עם השפע שקיבלה אל מקומה למטה, ששם נמצאות נר"ן של נשמות ישראל בבחינת מ"ן, ולכן נאמר, שתתאחד אח"כ בהמונים שלה בייחוד שלה.

היא מתייחדת עם נשמות בני ישראל, הנקראות ההמונים של הנוקבא, בייחוד אחד, ומשפיעה להם, משפע שקיבלה למעלה באו"א. וצריך להפרידה מצד הרע, כי ע"י זה שנמנעים לחבר את הזו"ן במקומם למטה, מפרידים הנוקבא מצד הרע, שאין הס"א יכול ליהנות מהשפע. אמנם אם מחברים זו"ן למטה, אז יכול הס"א לקבל את השפע. וע"כ נפרדים או"א למעלה, ומפסיקים את הזיווג שלהם.

.211 ועכ"ז, צריך לדעת, אשר אלקים הוי"ה, הכול אחד בלא פירוד. הוי"ה הוא האלקים. וכשהאדם יידע שהכול אחד, ולא ישים פירוד, אז אפילו הצד האחר יסתלק מהעולם, ולא יהיה נמשך למטה.

עכ"ז, שיש פחד, שלא יעורר הזיווג דזו"ן במקומם, אין להימנע מחמת זה מלעשות הייחוד כהלכתו, במקום או"א. אלא לדעת, שאלקים הוי"ה הכול אחד בלא פירוד. אלא שצריכים להמשיך ייחוד הזו"ן במקום או"א, כדי לייחד הז"א עם הנוקבא כאחד בלי פירוד.

וכשהאדם יידע שהכול אחד, ולא ישים פירוד, אז אפילו הצד האחר יסתלק מהעולם, ולא יהיה נמשך למטה. כי אם יתעצם האדם להעלות מ"ן, ולהעלות הזו"ן לייחדם במקום או"א כהלכתו, הנה לא לבד שלא ייאחז הס"א בשפע, אלא עוד גורם זה להעביר את הס"א, שלא תוכל לשלוט בעולם.

.212 כתוב, והיו למאורות, אותיות אור מָוֶת, כי הקליפה הולכת אחר המוח. המוח, אור. הצד האחר, מות. אור הוא בחיבור האותיות במילה מאורות, מות הוא באותיות נפרדות במילה מאורות, וכשאור זה מסתלק משם, מתחברות אותיות הפירוד מות. כלומר, כשתיקח אותיות אור, מתוך המילה מאורות, מצטרפות האותיות מות. זה עניין, והיו למאורות. אשר הקליפה עולה ובאה אחרי המוח. מוח אור. ס"א מות. אור בחיבור האותיות. מות בפירוד האותיות.

פירוש. כוח הדין שבמלכות הוא שורש למציאות הס"א והקליפות, כמ"ש, ומלכותו בכל משָלה. והנה ע"י הייחוד של הזו"ן באו"א להמשכת ו"ק וג"ר, נמצא כוח הדין שבמלכות, מתהפך להיות האור השחור, ע"י המשכת ו"ק בייחוד תחתון של ק"ש. ואח"כ מעלים המלכות שנית אל או"א. והאור השחור שלה מתייחד באור הלבן של או"א עילאין.

ולפיכך נרמז הייחוד הזה בכתוב, והיו למאורות, אותיות אור מות. אור בחיבור האותיות, שע"י המשכת ו"ק וג"ר לנוקבא בחיבור אחד עם הז"א במקום או"א, כמו שהתהפך כוח הדין שבנוקבא להיות אור ממש, כך התבטלו כל הכוחות של הס"א והקליפות, הנמשכות מכוח הדין הזה. והקליפה עולה אחרי המוח, שהקליפה מתבטלת מכוח המוחין דנוקבא, כיוון ששורשו של ס"א, כוח הדין שבנוקבא, התבטל במוח הנוקבא ונעשה לאור, הנה בהכרח שגם כוח הקליפה התבטל.

ונמצא אור בחיבור האותיות, מות באותיות נפרדות. שע"י החיבור דזו"ן, שכוח הדין נעשה לאור, נפרדו אותיות מות, שהן הס"א, שהתבטלו בתוך האור, ונעשה הצירוף מאורו"ת. אור, באמצע בחיבור. ומות בפירוד. אות מ' בתחילת המילה, ואותיות ו"ת בסוף המילה.

וכשאור זה מסתלק משם, מתחברות אותיות הפירוד מות. בעת שאינו עושה את הייחוד במקום או"א, אלא במקום זו"ן למטה, האור מסתלק משם. כי תכף נפרדים או"א למעלה מזיווגם, ונפסק האור. ויוצאת המילה אור מהמילה מאורות, ונמצאות מתחברות אותיות מות. כי אחר יציאת אור מהמילה מאורות, נשאר שם המילה מות. כי האותיות אור כבר יצאו מהמילה, ואינן מפרידות עוד את האותיות מות. וזהו רומז על חטא של אותו הנחש הקדמוני, שחיבר למטה במקום זו"ן, וע"כ הפריד למעלה או"א, כי נפסק זיווגם מחמת זה והביא המוות לעולם.

.213 מאלו האותיות התחילה חוה, וגרמה רעה לעולם. כמ"ש, ותרא האישה כי טוב. החזירה האותיות של מאורות לאחור, שלקחה משם אותיות ותרא, ונשאר במילה מאורות מ"ו. והן הלכו ולקחו האות ת' עימהן, ונעשה הצירוף מו"ת. וגרמה מוות לעולם.

הייחוד מתבאר באותיות, יהי מאורות, שהן המשכת ג"ר לזו"ן. כשמייחד אותם למעלה במקום או"א, ממשיך אור בחיבור, שמפריד אותיות מות בהתפשטותו לתוכן. ונעשה הצירוף מאורו"ת. ואם מייחדים את זו"ן למטה במקומם, חוזר ומסתלק אור מהצירוף מאורו"ת, ונשאר שם מות בחיבור האותיות.

ומאלו האותיות התחילה חוה. כי תחילת חטאה של חוה בעצה"ד, מתחיל מאותיות, ותרא האישה כי טוב. שחוה משכה לה אותיות, ותרא, מהמילה מאורות. ששמעה בעצת הנחש, לחבר זו"ן למטה במקומם. ופגמה בזה את הצירוף של מאורו"ת. ואז החזירה האותיות של מאורות לאחור.

כי מתוך שחיברה למטה, גרמה לפירוד או"א למעלה. ונפרדו אותיות של הצירוף או"ר, המפרידות ומבטלות צירוף מו"ת, שבמילה מאורו"ת. ועשתה הצירוף ותר"א, שאותיות אור מפוזרות בה לאחור, מתוך הת' שהתמצעה ביניהן. אשר ת' נוקבא דס"א, הנקראת מו"ת, שהתקרבה אל האור, לקבל ולינוק ממנו.

כי בס"א, הנקראת מו"ת, יש זכר ונוקבא, ס"מ ולילית. שהאות מ' היא הזכר של מו"ת, הנקרא ס"מ, והאות ת' היא הנוקבא שלו, הנקראת לילית. וע"י ששמעה בעצת הנחש לחבר מלמטה, תכף התקרבה הנוקבא דמו"ת לינוק מהשפע, והתפזרו אותיות אור לאחור, כצירוף של ותר"א, כי הת' התמצעה בתוך האור ופיזרה אותן.

ואחר שחוה משכה לה אותיות ותר"א, ממאורו"ת, נשארו מ"ו מהצירוף מאורו"ת, שהן הזכר, הנקרא מ' של מו"ת, ויסוד, ו' של מו"ת. והן הלכו ולקחו האות ת' עימהן, שהזכר של מו"ת, מ"ו, שנשאר ממאורות, הלכו אל הנוקבא, ת' של מו"ת, והזדווגו שניהם, והביאו מו"ת על העולם, כמ"ש, ותרא.

כי הזכר של ס"א, מ"ו, הזדווג בת' של ותר"א, שכבר הייתה בחוה. וזהו עניין, שבא הנחש על חוה והטיל בה זוהמה. שע"י שמיעתה לעצת הנחש, נכנסה בה הת', שהפרידה ופיזרה לאותיות או"ר, ועשתה בראייה שלה את הצירוף של אותיות ותר"א, ואח"כ בא הזכר של ס"א, מ"ו, והזדווג עם ת', שכבר הייתה בה בחוה. והתגלה המו"ת בעולם.

.214 אמר רבי אלעזר, אבי, למדתי, אחר שחוה לקחה אותיות ותר"א, ממאורות, לא נשאר מ"ו, אלא שנשארה מ' יחידה, משום שו', שהיא תמיד אות של חיים, התהפכה למו"ת, שהלכה ולקחה עימה ת', כמ"ש, ו'תיקח ו'תיתן. ונשלמה מילה זו, והתחברו האותיות מו"ת. אמר לו, ברוך אתה בני.

פירוש. מ' נשארה יחידה, בלי ו', יסוד. כי לס"מ, זכר של מו"ת, לא היה יסוד, כי אל אחר הסתרס. אלא ו', חיים, יסוד של הקדושה, התהפך מהקדושה לקליפה, ונעשה יסוד לזכר של מו"ת. ואחרי שהרוויח יסוד מהקדושה, הלכה ו' והזדווגה עם ת'. והתחברו האותיות, מ' עם ת', ע"י ו' שעשק מהקדושה.

וראָיה מהחטא דעצה"ד, שמתחילים בחיבור ו' ת', שכתוב, ו'תיקח ו'תיתן, כי יציאת הו' לס"א נולדה ע"י החטא דעצה"ד עצמו, מה שלא היה לה מקודם לכן. והסכים רבי שמעון לדבריו.

#רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) #זוהר לעם #Rashbi #Zohar Laam #Zohar for All #זוהר #רבי שמעון בר יוחאי (רשב'יי) #הקדמת ספר הזוהר

[ed-sheerans-wife]

דיי, הוא רעב, לא מאכילים אותו בבית שלו, בוא מסכן של אמא אני אאכיל אותך, בוא אליי כפרה עלייך, שימדורה עלייך אני אאכיל אותך, בוא אליי אני אכין לך סעודת מלכים תינוק שלי

חחחחחחחח את אמא שלו

#אמאשך

[mickyalon]

‏‎ארטיום דולגופיאט ופיטר פלצ'יק מתקבלים בכבוד מלכים על ידי ראש עיריית ראשון לציון רז קינסטליך‎‏ (ב‏‎עיריית ראשון לציון‎‏) https://www.instagram.com/p/CSHXlMTgrZD/?utm_medium=tumblr