This was Cpt. Dekel Suisa of the Golani Brigade who fought like a lion until he could no more.
He was the only officer at his outpost by Gaza on October 7th and he led his soldiers in the fight against the terrorists.
During the battle he rescued the wounded and returned to battle again and again.
His body was found surrounded by 5 terrorists he killed.
Dekel's actions saved 22 soldiers thanks to his bravery and calm manner in which he conducted the battle.
May his memory be for a blessing.
112 notes
·
View notes
It's Memorial Day in Israel as of an hour ago.
This Memorial Day is particularly painful with so many people added to the list of the fallen on October 7 and in the subsequent war and unrest.
Many of them are from my hometown. I've been reading the messages people left on their memorial pages and it breaks my heart.
And of course for all the pain and loss on the Israeli side there's more than tenfold the loss in Gaza, in addition to a dire humanitarian crisis with millions more in danger.
I wish with all my heart for this war to end as soon as possible and for both Israelis and Palestinians to begin walking the path of peace, justice, and reconciliation, though I have very few hopes that it'll happen any time soon.
But very few isn't none.
Worse, bloodier, and longer conflicts and enmities have ended peacefully before. France and Germany, Japan and Korea, Israel and Egypt, are a few examples.
I believe this conflict is no different, and one day the list of the fallen will grow no longer.
90 notes
·
View notes
today is the israeli day of remembrance for idf soldiers and people who died in terror attacks.
the official number of deaths is 25,040.
the latest official palestinian death toll is from just before the invasion of rafah. 34,844 people.
in 7 MONTHS israel killed more people in gaza than the amount of deaths in Israel’s history.
and that’s ignoring the fact that israel’s population is 5 times gaza’s population.
remind me again how israel is the good guy and just defending itself?
61 notes
·
View notes
אחרי מות (חיים): בין "גבעת התחמושת" ל"בדמייך חיי"
"במותם ציוו לנו את החיים"
ואני חושבת על איזה משפט יהודי זה.
"הוראות אלו נכתבו בדם" זה משפט נפוץ. ואני חושבת על כמה נפוץ זה היה, כדי ש"במותם" ייכנס לנו לפנתיאון.
אני מסתכלת על א.נשים בטאמבלר. ואני קוראת על האדרת מוות. ואני קוראת על קידוש המוות, ואני חושבת
(במותם ציוו לנו)
אני חושבת על איך, לאורך הדורות, זו נהייתה לאט לאט קביעה עוקפת-הלכה.
על כמה נפוץ זה היה, שהרמב"ם במאה ה11(12?) התיר לומר את השאהדה, "להתאסלם" (לפחות לכאורה) במקרה של זה-או-מוות.
(ואני נזכרת שמשפחתו של הרמב״ם ברחה מאנדלוס בגלל המוח'דין, ולא מתפלאת בכלל.)
אני זוכרת ללמוד על "בשעת השמד" (כשמאיימים על היהדות כדת) ואיך אסור לשנות אפילו מדרך קשירת הנעליים.
(ועדיין, בשואה. מצאו דרך להתיר, זו לא "שעת השמד", כי זה לא עניין דתי.)
אני חושבת על "לחם עוני" ב(טרנזישטט, אולי? או אושוויץ?) רב שהתיר לבני הקהילה לאכול לחם בפסח, מאחר וזהו "לחם עוני" פר אקסלנס.
(הוא עצמו לא אכל.)
אני חושבת על עשרת הרוגי מלכות, ועל רבי אמנון ממגנצא, ועל יהדות ואהבה וחיים ומוות ואומץ.
כל כך הרבה אומץ.
ותקווה.
(על זרעים של מנהגים והנרייטה סולד שראיינה 400 ילדים קטנים (ילדי טהרן) כדי להבין מאיזה בית הם באו, איזה חינוך הם קיבלו, כדי לשים אותם במערכת החינוך המתאימה. כדי לנסות להמשיך את מה שההורים היו רוצים, את הסביבה שגדלו. להתאים מקום לאדם.)
אריות
"אך מי שעוד רצה לחיות," אומר השיר, "אסור היה לו להיות-"
על גבעת התחמושת
(שם)
בחברון (1929)
בבארות-יצחק (1948)
בסיני
בבארי (2023)
(אבל גם בקריית שמונה; בגוש עציון; בירושלים; במעלה אדומים; באילת; במעלה עקרבים; באשקלון; באופקים; בתל אביב ורמת גן ובחולון ובעפולה ובחדרה ונתניה ו--)
"אסור היה לו להיות/" הם שרים.
(ויש מי שעד היום, מוסיפים מקומות בסוף: בישראל; בכפר עזה; בניו יורק; בקליפורניה; בפולין; בתימן; ב-)
"על גבעת התחמושת"
(אבל זה לא הסוף.
זה לא הסוף, אתם מבינים?
כי-)
"בשבע ועשרים," הוא מסיים. "אל בית הספר לשוטרים/אספו את כל הנשארים."
כי, הנה הקטע -
תמיד יש נשארים.
"חזרנו אל העיר שבעה... השמש במזרח גבהה... על בונקרים מבוצרים, ועל אחינו הגברים/ שנשארו שם בני עשרים/ על גבעת התחמושת".
(הם חוזרים, אבל לא כולם)
אני חושבת על חבורה של בני עשרים. בראש שלי, השיר הזה בערך מאותה תקופה של "יש ערימה של חבר'ה על הקבר הדשא". (אנחנו שנינו מאותו הכפר חלקה).
אני חושבת על חבורת מתים, ואני לא צריכה ללכת רחוק מדי.
אני חושבת על דם וכאב ומוות מוות מוות.
מתבוססת בדמייך
"ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך/ואומר לך בדמייך חיי."
במקור, הפסוק מהווה תוכחה: אני עובר, ואת מתגוללת בדם, לא היגיינית, לא מטופחת, לא דואגת לעצמך. לא מנסה למשוך את עצמך למעלה.
אפרת גוש עשתה מזה שיר שלא נכשל לגרום לי לבכות.
"חיי," היא אומרת לנו. "חיי - בדמייך חיי".
כן, היא אומרת. כן. זה כואב וקשה ונורא.
זה מכוער ופצוע ומדמם.
זה לא היגייני ולא נעים וזה מסריח.
(אבל את חיה. את חיה את חיה את חיה. למרות הכל את חיה).
"ואעבור עליך ואראך," היא שרה.
(זה לא הסיפור שלה. ואולי, אלו מילים שמישהו אמר לה פעם - כשהיא הייתה במקום הזה?)
"מתבוססת בדמייך"
אני רואה אותך, היא אומרת לנו. אני רואה אותך עם כל החרא שיש. עם כל הדם שמרוח על הרצפה והקירות המתמוטטים והפצעים הנגועים שלא חבשת.
"ואומר לך "
(כי היא לא מתעלמת. למרות שזה כל כך הרבה יותר קל להביט הצידה. למרות שהריח נוראי. למרות הפחד והכיעור והחיידקים. אז היא שמה מסיכה וחלוק ולובשת כפפות ולא צועקת עלייך למה עשית.)
"בדמייך - חיי"
(דווקא מזה שרע, וקשה וקרוב לחזה - דווקא מתוך זה שכל כך של כך רע. דווקא מתוך זה -
את צומחת. את תחיי.)
והפירושים על הפסוק המקורי ממשילים את דם הלידה ודם הווסת (ואני חושבת על ��רית, דם ובין הבתרים ותינוקות והמשכיות וכאב גדול גדול גדול כל כך).
ויש מקום גם לזה וגם לזה, אני חושבת.
יש מקום להגיד "יאללה, קומי. ככה את חיה?"
ויש מקום להגיד "זה בסדר, ככה. את חיה."
ואם נחזור לגבעה (שאני חיה עליה):
"במותם ציוו לנו חיים".
וזה קשה. ונוראי.
וזה עצוב.
ולכל אחד יש דרך אחרת להתמודד עם זה.
(אבל זה אפשר. כי אין ברירה או כי זה מה שהם רצו או כי החיים ממשיכים או כל סיבה אחרת.)
החיים ממשיכים
(כי ככה זה)
וזה אפשרי.
ואם זה קשה - אם זה מרגיש בלתי אפשרי, כמובן, אבל גם אם זה "רק" קשה או מייאש או-
אם זה קשה, אל תפחדו לבקש עזרה.
בבקשה.
אתם חשובים.
ביום הזיכרון הזה, אנחנו זוכרים את כל הנפגעים.
"במותם ציוו לנו את החיים"
(מגיע לך יותר מרק לשרוד)
15 notes
·
View notes
1,594 soldiers and civilians lost their lives since Israel's previous Memorial Day, marking the deadliest year for the country's security forces and civilians in fifty years.
This brings the total number of casualties from war and terror to 30,134.
The Defense Ministry reported that 760 soldiers died during their military service in the past year, while another 61 disabled veterans passed away due to complications from injuries sustained in previous years.
These figures bring the total number of those who have died in service to the country since 1860 to 25,034, the year Israel, and previously the Jewish community in the region, began recording its fallen soldiers.
Additionally, Israel's National Insurance Institute noted the addition of 834 names to the list of civilian victims of terror attacks over the past year, with the majority of fatalities occurring during the October 7 massacre. This brings the total civilian casualties since 1851 to 5,100.
103 notes
·
View notes